רוב הדרוזים בסוריה, כ-600 אלף במספר, חיים בדרום המדינה בחבל סווידא, לא רחוק מהגבולות עם סוריה וישראל. קהילה זו הייתה נתונה לסכנה גדולה בעיקר בשנים 2015-2014, כאשר ארגוני ג'יהאד השתלטו על דרומה של סוריה. אולם נצחונו של צבא אסד בסיוע מיליציות אירניות וחיל-האוויר הרוסי הצילו את הדרוזים מכליה. אך אין לטעות, מצבה של הקהילה הדרוזית אינו טוב מאז. צעירי העדה מסרבים להתגייס לצבא הסורי ועל כן הדרוזים סובלים מפגיעות הן מצד מיליציות מקומיות סוניות (ארגוני אופוזיציה לשעבר שהפכו למיליציות של המשטר) והן מצד חיילי המשטר. מצבם הכלכלי קשה ביותר והם מסתייעים בדרוזים בארץ ובלבנון ששולחים להם כסף [ראו משמאל את מאמרי על קשיי הדרוזים בסוויידא].
אולם דאגתם של הדרוזים גדולה עוד יותר בנוגע לאחיהם לעדה הנמצאים בצפון-מערב סוריה. באזור זה הנקרא ג'בל סומאק, צפונית לעיר חלב, שוכנים כ-18 יישובים עם אוכלוסייה שמנתה לפני המלחמה כ-25 אלף דרוזים. הדרוזים בהר סומאק חיים באזור זה כאלף שנה, מאז היווצרות הדת בימי הח'ליף הפאטמי אל-חאכם באמר אללה.
רבים מהדרוזים בג'בל סומאק שירתו בצבא הסורי וזכו לקידום כעדה השומרת על נאמנות למשטר. קהילה זו מורכבת ברובה מכפריים עניים, שעדיין רועים צאן ומעבדים את אדמתם באמצעים ישנים, כגון חרישה בסיוע שוורים.
לרוע מזלם, ג'בל סומאק שוכן במחוז אדליב, אותו כבשה האופוזיציה בראשית 2015 ושהצבא הסורי שנסוג ממנו לא מצליח לכבוש אותו מחדש עד עצם היום הזה. אומנם הצליח הצבא הסורי להשיב לשליטתו כמה שטחים בדרום אדליב ב-2017, אך החסות הטורקית מנעה את המשך הלחימה היעילה נגד ארגוני האופוזיציה במחוז זה.
מאז ההתערבות הרוסית בקיץ 2015, עבר הצבא הסורי מהגנה למתקפה. ברחבי סוריה התנהלו מלחמות נגד האופוזיציה. ארגונים מתונים פורקו או גויסו לטובת המשטר תמורת שכר. בפני ארגוני אופוזיציה איסלאמיסטים קיצוניים ניתנה הברירה: מוות בקרב או כניעה והגליה צפונה למחוז אדליב. משמע שהכפרים הדרוזים נותרו בשליטתם של הגרועים בארגוני האופוזיציה, בהם "אחראר א-שאם" הסלפים ו"פתח א-שאם" (ג'בהת א-נוסרה לשעבר, אל-קאעידה בסוריה). הדרוזים באזור אף מדווחים על ארגוני ג'יהאד מוזרים שאף התקשורת אינה מכירה, ובהם מתנדבי ג'יהאד מטורקיה ואף אויגורים מסין. מבחינת "האמירות האיסלאמית" של אדליב בשליטתו של אבו מחמד אל-ג'ולאני, מפקד פתח א-שאם, הדרוזים הם כופרים ודמם מותר.
