בסופו של דבר כולנו רוצים הערכה ואמון. לעתים ההערכה היא תשלום ולעתים מילה טובה. עבור עבודה אנו מצפים לתשלום, אין די במילה. ילדים צריכים מילה טובה. בעצם הרבה מילים טובות, כדי שיפרחו ויצליחו. לא רק מהבית. גם מהמורים. מדברים על ההורים, על המורים, על יפה בן דוד (בעיקר) וכולנו ממתינים לדעת מה יעשה בילדים באחד בספטמבר. וילדים הם העתיד, הם תוצאות חיינו והערך המוסף של מעשינו וחינוכנו. וילדים צריכים עצירה והתבוננות מעמיקה בהם, מבט ואמונה גדולה ביכולותיהם. שהרי לכל אחד יש יכולות מיוחדות והאמון בהם נותן להם כוח, מוטיבציה ותקווה. ועל כך כתב הרב קרליבך: "כָּל מָה שֶׁיֶּלֶד צָרִיךְ זֶה מְבֻגָּר אֶחָד שֶׁיַּאֲמִין בּוֹ" (הרב שלמה קרליבך). ובהשראתו של הרב קרליבך כתבתי: כָּל מְבֻגָּר צָרִיךְ מְבֻגָּר אַחֵר שֶׁיַּאֲמִין בּוֹ גַּם מְבֻגָּר צָרִיךְ מְבֻגָּר שֶׁיַּאֲמִין בּוֹ מְבֻגָּר צָרִיךְ מִישֶׁהוּ שֶׁיַּאֲמִין בּוֹ מְבֻגָּר צָרִיךְ שֶׁמִּישֶׁהוּ יַאֲמִין בּוֹ בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁיִּתְמֹךְ שֶׁלֹּא יִפֹּל. וְהַיְּלָדִים - עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה (ציפורה בראבי) בתקווה שיהיו לימודים, שניכנס לשגרה ברוכה בה ילדים הולכים בשמחה וחוזרים מיוזעים ופרועים ועיניים נוצצות מיום של פעילויות מהנות וחוויות טובות. שנה מבורכת בעשייה, בלימוד מעניין ובהרחבת הדעת. ואהבה. הרבה אהבה.