טרם יבשה הדיו על האזהרות ששלחה הוועדה לחקר האסון בהר מירון לבנימין נתניהו ואמיר אוחנה ויעקב (קובי) שבתי ועוד 14 - והליכוד כבר הכפיש, שהעיתוי נבחר כחלק ממערכת הבחירות נגדו. למה לא לכזב? זה כל כך קל, וזה כל כך מצליח. עכשיו היעד לכזב אינם שופטי העליון ולא העיתונאים. את מקומם תפסו נשיאת המחוזי בתל אביב בדימוס דבורה ברלינר, שכל קוראיה ומכריה מוקירים את יושרתה; והרב מרדכי קרליץ הנמנה עם שבט "הגדוילים" - אלה המשפחות המנהיגות לאורך הדורות את הציבור החרדי; והאלוף במילואים שלמה ינאי ששמו הולך לפניו כקפדן ודייקן, ואגב הוא גיסו של האלוף יעקב עמידרור המזוהה בעבודתו המשותפת והממושכת עם נתניהו. לפני 16 חודשים נהרגו 45 אזרחים בהר מירון. הוועדה ישבה על המדוכה 14 חודשים. חבריה לא יכלו לדעת שהממשלה החדשה תיפול במהירות, ובכלל מתי ינסחו את אזהרותיה. אך הליכוד בכזביו. אילו יכול היה מודיע כי האסון אירע בעת כהונתה של הממשלה בראשות נפתלי בנט ולא ח"כ ביבי. כבר אמרנו, הרי כל כך קל לכזב. המוסר ההוטנטוטטי הוצג הלילה ברוחב מסך הטלוויזיה. ברלינר קראה באוזני ח"כ ביבי את כל האזהרות שקיבל מדי שנה לקראת הילולת רבי שמעון בר יוחאי, והוא עמד מול הוועדה והסביר כי רק אם מביאים נושא לראש הממשלה הוא מטפל בו. ומה היו האזהרות שברלינר קראה באוזניו ולא הכחיש? גם אוחנה הבריק בלשונו להרע. הוא אחראי, אך לא אשם. מה עוד אפשר לומר על כך? לבכות או לצחוק? הוועדה תמשיך לעסוק בנושא ותגיע למסקנות הסופיות לאחר שתשמע את עורכי הדין של המוזהרים ואולי גם עדים מטעמם. על פניהם הדברים ברורים: שנתיים וחצי לאחר פרישתו של המפכ"ל רוני אלשיך, שלא חמק מלהתבונן במציאות בגובה העיניים, לא מינה לו ח"כ ביבי יורש. הוא רצה שכל הנושאים עיניהם למשרה הרמה יהיו תלויים בו, והוא באמצעות השר המתקרנף אוחנה ציפה כי יכביד על המפגינים מול ביתו. מי שנמנע מלמנות מפכ"ל תקופה כה ארוכה - נושא באחריות גם לולא קיבל מכתב המתריע מפני הסכנות בהר מירון מאת אלשיך. לא אוחנה אשם (אם כי אילו היה בעל אינטגריטי היה מתפטר) אלא ראש הממשלה נתניהו. ממש כפי שלא ישראל כ"ץ - גם הוא בלי אינטגריטי ברמה נאותה - אינו אחראי שלא היה לישראל תקציב משך שלוש שנים אלא נתניהו בגלל שיקולים קטנוניים של התחמקות מלבצע התחייבות שקיבל על עצמו. אך נתניהו ואוחנה הבינו היטב מה עוצמת הסכנה. מדוע הניחו לצונאמי הרצחני הזה לתעתע בשיפועי ההר? יש רק הסבר אחד. הם לא רצו לאכזב את רבבות החרדים, שביקשו לעצמם מעט חופש בל"ג בעומר לאחר תקופה ארוכה בה היו סגורים בתנאים קשים עקב הקורונה. לכן נכנעו ביבי ואוחנה ושבתי ללחצים של נציגי ציבור הבוחרים הנאמן לנתניהו - החרדים - ובליבם קיוו כי שוב תחלוף שנה עם הילולה ובלי אסון, השם ירחם עליהם. רק שהוא, השם, לא היה בהר. בסופו של דבר אירע אסון כה נורא מפני שהממשלה ראתה לנגד עיניה לא את התנא איש המערות המיסתורי אלא את הקלפי בבחירות לכנסת, ולקראתן לא רצה להכעיס את הציבור החרדי שהממשלה מונעת ממנו את החגיגה השנתית החשובה לו מכל אירוע ציבורי.