השבוע, ג'ו ביידן, סוף-סוף נעתר לתחינת ישראל והסכים לשוחח בטלפון עם ראש ממשלתנו מר יאיר לפיד. במהלך השיחה התברר שמה שבאמת מדאיג את הנשיא ביידן אינו הסכנה הקיומית שמרחפת על ישראל מצד אירן, אלא תוצאות המשא-ומתן על הגבול הימי בין ישראל ללבנון. לפי אותו דיווח, ביידן הפציר בלפיד להתפשר ולהגיע להסכם עם ממשלת לבנון; לשון אחרת, לחץ על ישראל להיכנע לאיומים של חסן נסראללה, מזכ"ל חיזבאללה, שהציב בפני ישראל אולטימטום: כניעה לדרישותיו או מלחמה. להיטותה של ארצות הברית להגיע להסכם בסוגיית המים הכלכליים, על חשבוננו, מעוררת שאלות נוקבות. גם האופטימיים שבינינו מבינים שאירן גרעינית מהווה סכנה קיומית לישראל. אם וכאשר אירן תהפוך למעצמה גרעינית, ישראל תעמוד בפני דילמה קשה: האם לתקוף את מתקני הגרעין או להסתכן בהשמדה? ברור לחלוטין שברגעי האמת, אירופה והדמוקרטים בארצות הברית לא ינקפו אצבע כדי להציל אותנו משואה שנייה וישראל תישאר לבד במערכה. למותר גם לציין, שזו לא תהיה הפעם הראשונה שארצות הברית ואירופה נוטשות לאנחות את בנות בריתן כולל אותנו היהודים. כידוע, חלק גדול ממנהיגי מדינות אירופה ומראשי המפלגה הדמוקרטית בארצות הברית רואים בישראל מדינה כובשת ומכשול לשלום עם העולם הערבי. רובם גם רואים בישראל נטע זר במזרח התיכון וסבורים שהקמת מדינת ישראל הייתה טעות ועוול היסטורי שדורש תיקון בדמות הקמת מדינה פלשתינית והפיכת ישראל ממדינת לאום יהודית למדינת כל אזרחיה. אם וכאשר ישראל תיאלץ לתקוף את מתקני הגרעין, האירנים לא ישבו בחיבוק ידים אלא יצאו למתקפת נגד. עיקר הסכנה לישראל צפויה לאו-דווקא מאירן הרחוקה אלא מחיזבאללה שיושב על גבולנו הצפוני. חיזבאללה מחזיק ברשותו עשרות אלפי טילים ארוכי טווח, חלקם מדויקים, שמכוונים כמעט לכול נקודה בישראל כולל אתרים אסטרטגים. בזמן מלחמה, חיזבאללה צפוי לשגר אלפי טילים על ישראל ביממה. צה"ל יתקשה מאוד לפעול באירן כאשר אלפי טילים נופלים על ישראל. לכן נטרול האיום של חיזבאללה הוא תנאי מוקדם והכרחי לפני תקיפה של מתקני הגרעין באירן. למזלה של ישראל, לבנון כיום היא מדינה פושטת רגל: מדינה מרוסקת חברתית, פוליטית וכלכלית. אומנם לחיזבאללה כוח צבאי גדול, אבל העורף האזרחי שעליו הוא נשען חלש והשמדה מסיבית של תשתיות אזרחיות בלבנון תפגע אנושות ביכולתו להילחם. ספק אם לישראל תהיה בעתיד הזדמנות טובה יותר לטפל בבעיית חיזבאללה. בשנים האחרונות חיזבאללה נקט איפוק כלפי ישראל ונזהר לא לספק לה עילה לפתוח במלחמה. האולטימטום הנוכחי של נסראללה הוא הזדמנות פז עבור ישראל לעמוד על עקרונותיה ולא להיכנע לטרור וכך להעמיד את חיזבאללה במבחן. מלחמה בין ישראל וחיזבאללה אם תפרוץ, לא רק תשחרר את ישראל מאיום הטילים ותשפר את סיכויי ההצלחה של תקיפה באירן אלא גם תתקע טריז בין ארצות הברית לאירן וכך תעכב את הסכם הגרעין ואת "חזון אובמה": המלכת אירן על העולם המוסלמי ודחיקת ישראל לקווי 67. וזה כנראה מה שמטריד כל כך את הנשיא ביידן ומפעיליו. ריצת אמוק להסכם עם לבנון אינה אינטרס ישראלי. ראשית, אין היגיון במתן פרס כלכלי למדינת אויב. שנית, ניהול משא-ומתן תחת אולטימטום של ארגון טרור, הוא מעשה טיפשי שיגבה מאיתנו מחיר בעתיד. שלישית מדובר בהליך בלתי חוקי בעליל. לפי חוק יסוד: "משאל עם", כל שינוי בגבולות מדינת ישראל ובכלל זה שינוי בגבולות המים הכלכליים, מחייב אישור רוב מיוחס של 80 חברי כנסת לפחות או לחלופין משאל עם. הסכם כזה גם לא יכול להיחתם בחופזה או במחשכים ונדרשים דיון והצבעה בכנסת. לממשלת המעבר של לפיד, אין רוב פרלמנטרי ואין מנדט מוסרי או חוקי להחליט על מסירת שטחי מולדת. החלטה על מסירת שטחים לאויב אם חלילה תתקבל, אינה חוקית בעליל ומוגדרת בחוק הישראלי כבגידה במדינה. אלא שאנחנו אזרחי ישראל למודי ניסיון ויודעים שמדינת ישראל כבר אינה דמוקרטיה ושהחוק בעיני האוליגרכיה הפקידותית-משפטית השלטת הוא אות מתה בלבד. לפיכך, חשוב שנתניהו יבהיר כבר עכשיו שכול הסכם בעניין הגבול הימי שלא קיבל את אישור הכנסת בטל מעיקרו ולא יכובד על-ידי הממשלה הבאה בראשותו. ישראל לא צריכה להירתע מאיומי חיזבאללה אלא להפך, להמשיך בקידוחים ובהפקת הגז כמתוכנן כולל בשטחים שבמחלוקת. אם נסראללה יעשה טעות ויתקוף את מתקני הגז, הוא יעניק לישראל מתנה גדולה: עילה מוצדקת לפתוח במלחמה נגד לבנון והזדמנות להסיר את האיום מגבולנו הצפוני.