באירופה חשים היטב את השלכותיה הכלכליות של המלחמה באוקראינה. רוסיה, שסיפקה לאירופה 40% מהגז, מאיימת כעת להפסיק כליל את אספקת הגז, אם ימשיך האיחוד לתמוך באוקראינה. "winter is coming" ומדינות אירופה מחפשות נואשות תחליף לגז הרוסי, מקור חשוב לחימום, לתדלוק, לייצור חשמל ועוד. הבעיה העיקרית במציאת תחליף לרוסיה היא בתשתיות ובמחסומים פוליטיים. ישנן מדינות המייצרות יותר גז מרוסיה, אך לא הונחו צינורות שיכולים להזרים אותו לאירופה, בהן ארה"ב, קטר, סעודיה והאמירויות. מדינות אחרות סובלות מאותן בעיות אך גם מחסמים פוליטיים, כגון אירן וונצואלה. הפתרון הרחוק ארצות הברית, בעלת מאגרי הגז הגדולים בעולם, אינה יכולה להציל את אירופה כי חברות הגז שלה חתומות על הסכמי ייצוא עם מדינות באסיה. בנוסף, בניגוד לרוסיה, ארה"ב רחוקה מאוד מאירופה וזקוקה למכליות להעברת הגז לאורך כל האוקיינוס האטלנטי, מה שמעלה את המחיר. בכל זאת, האיחוד האירופי כבר חתם על עסקות למרות שהגז הטבעי מארה"ב יגיע בטווח הרחוק יותר, לא בחורף הקרוב. עסקה נוספת חתם האיחוד האירופי לפני כמה חודשים עם אזרבייג'ן. היא אומנם רחוקה, אך הגז יזרום דרך צינור המגיע לטורקיה. אלה פתרונות לטווח הארוך שלא יתנו מענה לחודשים הקרובים. המדינה העשירה ביותר בגז במזרח התיכון היא קטר. גם היא חתמה על הסכם להגדלה משמעותית של ייצוא הגז לאירופה, אלא שהיא סובלת מאותה הבעיה של ארה"ב: התחייבות לחברות באסיה ומרחק רב להובלה. על כן, בטווח המיידי מנסות מדינות אירופה לייבא גז ממדינות קרובות יותר באגן הים התיכון. כאן המרוויחות העיקריות הן אלג'יריה, מצרים וגם ישראל. הפתרון הקרוב האיחוד האירופי חתם לאחרונה על הסכמים חשובים עם שתי מדינות עשירות בגז טבעי - אלג'יריה הנמצאת במקום ה-11 בהפקת גז בעולם, ומצרים הנמצאת במקום ה-16. ישראל אומנם נמצאת הרבה מאחור, כי היא שחקנית חדשה יחסית (במקום ה-45), אך היא תצטרף לרשימת ספקיות הגז החלופי לאירופה מהמזרח התיכון. מכיוון שאין תשתיות בישראל להזרמת גז לאירופה, היא תזרים אותו דרך צינורות קיימים למצרים. הסכם זה שנחתם ביוני מחזק את הקשרים בין ישראל למצרים. כזכור, לפני כשנה חתמה מצרים על הסכם להובלת גז דרך צינור הגז הערבי (סיני-ירדן-סוריה-לבנון) והועלה חשד בעולם הערבי כי למעשה זו דרך עקיפה להזרים גז מישראל ללבנון. להזרמת הגז מישראל למצרים ומשם לאירופה יש יתרונות כלכליים אך גם סכנות. ייצוא זה מנקר עיניים ללבנון השכנה הענייה, הטוענת כי מאגר כריש נמצא בשטחי המים הכלכליים שלה. חיזבאללה, המנסה להצטייר כמי שדואג לכלכלתה המתרסקת של לבנון (ובפועל הורס אותה), הזהיר כי שאיבה נוספת ממאגר כריש תהווה מבחינתו הצהרת מלחמה [ראו את הרשימה משמאל]. אלא שרוב הלבנונים דווקא שואפים להגיע להסכם לחלוקת המים הכלכליים עם ישראל במהירות האפשרית, במטרה להפיק גז שיציל את כלכלת המדינה. ממשלת לבנון נמצאת כעת במו"מ מול ארה"ב בסוגיה. מתיחות סביב מאגר כריש אינה הבעיה הפוליטית היחידה הנוגעת לגז. גם בסוגיית הגז האלג'ירי מעורבים מתחים פוליטיים קשים. איטליה חתמה על הסכמים עם אלג'יריה, להגברה משמעותית של ייבוא הגז לאירופה. אלא שאלג'יריה מאיימת להגביל את האספקה לספרד, מאחר שזו האחרונה מזרימה גז למרוקו. אלג'יריה הפסיקה את ייצוא הגז למרוקו בסוף 2020 וניתקה את יחסיה הדיפלומטיים עמה בשל הסכם הנורמליזציה של מרוקו עם ישראל וסיפוח הסהרה המערבית. אומנם אלג'יריה סיפקה עד כה כ-10% מהגז של אירופה, אך כלכלנים הביעו ספק רב אם יש לה מספיק מאגרי גז כדי למלא את מקומה של רוסיה. באירופה יש מעין חלוקת עבודה במו"מ למציאת מקורות גז חלופיים לרוסיה. נציגי האיחוד האירופי דואגים להאצת ייבוא הגז מארה"ב; גרמניה דואגת לייבוא גז מקטר, צרפת ואנגליה מנהלות מו"מ להעלאת כמויות הייבוא מאזרבייג'ן ומהאמירויות ואיטליה מייבאת מאלג'יריה. נורבגיה, העשירה ביותר בגז באירופה אחרי רוסיה, התחייבה להגביר את תפוקת הגז ואספקתו לארצות היבשת. הפתרונות לטווח הקצר לא יצילו את אירופה מחורף קשה, אך יש לקוות כי יפחיתו את הנזק במידה משמעותית. הגז של המזרח התיכון לא יכול להחליף את זה של רוסיה, ודאי שלא בטווח הקצר. אולם יש סיכוי שהגז של המזרח התיכון, יחד עם זה של ארה"ב, של אזרבייג'ן ושל עוד מדינות יפתור את הבעיה בטווח של שנה-שנתיים. הפסקת הזרמת הגז לאירופה היא ללא ספק בומרנג שיפגע קשות בכלכלה הרוסית בטווח הארוך. יש להניח, כי כאשר יימצאו החלופות, מדינות אירופה לא יסתכנו יותר בחידוש החוזה מול רוסיה גם אחרי המלחמה, כל עוד פוטין בשלטון. בנוסף, משבר הגז יאיץ את החיפוש אחר מקורות אנרגיה חלופיים לגז, אולי פחות מזהמים. יש לקוות כי אספקת הגז החלופי לאירופה תתרום לקידומן הכלכלי של ישראל, מצרים ואלג'יריה. הגז יכול להביא לשלום וליציבות אך גם למלחמה. אספקת הגז עלולה להגביר את המתח בין אלג'יריה ומרוקו. היא תקרב בין ישראל למצרים, אך גם עלולה להעלות את האיום של חיזבאללה על אסדת כריש. ייתכן כי המתווך האמריקני יביא לפתרון ולחלוקה מקובלת של המים הכלכליים של ישראל ולבנון, לטובת כלכלתן של שתי המדינות.