החלטתו המבריקה של שר הביטחון בני גנץ, למנות את אלוף הרצי הלוי לתפקיד הרמטכ"ל הבא של צה"ל, לוותה, כמקובל במקרים כאלה, בביוגרפיות של האיש ובהערכות לגבי כישוריו ויכולותיו. סיפרו בין היתר שהוא בוגר החינוך הממ"ד והצופים הדתיים, וציינו שהוא יהודי שורשי, ערכי, שומר תורה ומצוות. בידיעות אחרונות כתבה קורין אלבז אלוש: "נצר לשושלת הרב קוק המיוחסת, שגדל על ברכי הציונות הדתית", והפרשן יוסי יהושע כתב: "הלוי הוא הרמטכ"ל הדתי הראשון, אף שאינו חובש כיפה".
וכאן מונחת בעיית הבעיות. לא האירנים ולא הסורים, לא החיזבאללה ולא החמאס, הם שצריכים להטריד את מנוחתו. כלפיהם ימצאו פתרונות. מה שבאמת צריך להדאיג אותו הוא איפיונו כרמטכ"ל הדתי הראשון, מה שיחולל כלפיו גלי תיעוב מצידם של יהודים שאמורים לראות עצמם הכי קרובים אליו - הדתיים לאומיים והחרדים.
אלוף הרצי הלוי מכובדי, הרשה לי להזהירך מפני מטילי הרעל במחנה שומרי המצוות, שיסמנו אותך כסססמולן מסססוכן, עוכר ישראל. עדות אישית: כבר למחרת הכרזתו של גנץ, שמעתי מפי מצביעי סמוטריץ' למיניהם הערות מכפישות: "שמאלן על סטרואידים", "שמאלן במסיכה", "חובב פלשתינים", "איש כנופיית שי ניצן, מנדלבליט ואלשיך", ועוד. וכל זה רק פרומו שיצא לדרך מסע ההכפשות, שנולד עוד בטרם חלפו 24 שעות מהודעת גנץ.
אלוף הלוי, עוד עצה: נתק עצמך מכל דימוי של דתיות, יהדות, מסורת. תהיה אוניברסלי. אם חפץ חיים אתה, אל תצטייר כשומר מצוות, למרות שאתה כזה. אל תצטלם עטור תפילין ומעוטר בטלית. תראה מה עשו אנשי המשטמה לראש הממשלה הדתי הראשון בישראל נפתלי בנט. במקום לחבק אותו ולהתהדר בעובדה שלראשונה הגיע בשר מבשרם למישרה הכי עליונה במדינה, הם התחרו ביניהם בהטחת אבנים באיש ובהעמדתו אל עמוד הקלון: מצצו בקשית את דמו, הדביקו לו כינויי בוז, והמציאו סיפורי מעשיות כוזבים שאין האוזן מסוגלת לשמוע: שאמו בכלל לא יהודיה, שהוא רק 'דתי מחמד', שהוא לא באמת שומר מצוות, שהוא נוכל על - ולא נספיק למנות את תוצרי קמפיין הרעל שחוללו סביבו.
אמירות כאלה לא נאמרו מעולם במקומותינו על ראשי ממשלה אחרים, שהתנהלו בנוכלות של ממש ולא מדומיינת. שרון למשל שהבטיח שדין נצרים כדין תל אביב, ויורשו שהבטיח סיפוח ומשילות ומיטוט החמאס ומה לא? אבל כל זה מחליק להם טוב בגרון, כל עוד הנוכל העל אינו מכוחותיהם, חובש כיפה. ברגע שיש כיפה לראשו, רח"ל, יעמידו אותו מולת כית יורים בכיכר העיר. איתו הם ידקדקו כחוט השערה, ויאשימו בנוכלות, שמתגמדת מול נוכלי העל שלא רק התכחשו ברגל גסה להבטחות בחירות מהותיות, אלא גם זוללי נבילות וטריפות לתיאבון. ככה זה כשהם מתייחסים לבני אדם שבמחנה שלהם, דרך הפריזמה הדקדקנית כחוט השערה, המתחסדת, השמורה רק לאנשים שכמותם. כי זו תורת הפיינשמקריות: מה שמותר לאחרים אסור לאנ"ש.
ברית האחים ואת מי הם מחבקים, מהללים ומשבחים כמו היה משיח בן דוד? אתאיסט מוצהר שרגלו אינה דורכת בבית הכנסת אפילו ביום כיפור, אבל מוכן לקבל חשמלאי לביצוע עבודות תחזוקה בביתו ביום הכיפורים, זולל נבילות וטריפות לתיאבון, חובב שקצים ורמשים, שנישא לאישה נוכריה שלבסוף התגיירה בגיור רפורמי - ואלה רק דוגמיות. למרות שבסיומה של כל מערכת בחירות הוא זורק אותם מתחת לגלגלי האוטובוס ומציע תחילה לשמאל האתאיסטי להצטרף לממשלתו: שלי יחימוביץ, ציפי לבני, בני גנץ, יאיר לפיד ושאר נבחרי שמאל שתפקידם בממשלתו היה "להציל אותנו מהדתיים והימניים הקיצוניים".
אז נכון שעם החרדים הוא נהג אחרת, בשונה מ"הדתיים והימנים הקיצוניים". אבל זאת רק מפני שאותם תמיד ניתן לקנות באתנן הגון. כל השאר ממילא לא עניין אותם. הם לא דרשו, כמו הסרוגים, ערכים יהודיים ולאומיים: שלימות הארץ, התנערות מהסכמתו למדינה פלשתינית, החזרת המשילות לנגב ולגליל, יד קשה כנגד הטרור החמאסי שלא חדל לירות אז. אפילו יאיר לפיד הבחין בגודל האבסורד וכפה על בנימין נתניהו את 'ברית האחים', שרק מכוחה נאלץ נתניהו לצרף את בנט, נציג הסרוגים דאז, לממשלתו.
אבל העובדות לא הפריעו להם לחבק את נתניהו ולבוז לבנט. הרב אליהו לוי, עורך כתב העת החרדי המצויין 'צריך עיון', כתב בפליאה, שככל שרמת הדתיות עולה, גוברות השנאה לבנט והחיבה לנתניהו. מין אוקסימורון שכזה. שמירת תורה ומצוות? קידוש השם? - לא מעניין. לכן הודה הרב עמיחי אליהו בדף הפייסבוק שלו, שהוא מזדהה עם הימין החילוני הרבה יתר מאשר עם הדתיים שמחזיקים בהשקפה פוליטית שונה ממנו: "אני מוצא עצמי שייך לחבורה הטובה של רוני ססובר, ינון מגל, עירית לימור ודומיהם, הרבה מעבר לקשר שלי עם הרבה סרוגים, שאיבדו את המיקוד... יש לי 90% שותפות עם ססובר וחבריה, ואולי 15% עם הפרוגרסיבים תושבי יו"ש, שמגדירים את עצמם עדיין בציונות הדתית".
ככה זה כשהשנאה מקלקלת את השורה. הרב אליהו, רב קהילה ומפיץ תורה, מראשי ארגון 'קהילות', מודה בשער בת רבים, שהוא קרוב יותר למחללי שבת בפרהסיה, זוללי טריפות, מאשר שומרי שבת, כשרות, מניחי תפילין, ששולחים ילדיהם לחינוך הדתי. ברוב פליאה תוהה הרב לוי מ'צריך עיון', אם בעיני הרב אליהו חשובה יותר השקפה פוליטית מגופי תורה. אם לדעתו רצוי בעיני ה' האתאיסט נתניהו רצוי מאשר בנט, שהתפילין שלו אינם מונחים רק בארון מאז הבר מצווה. מסתבר שכן. ולכן העדיפה ישיבת הדגל של הציונות הדתית 'מרכז הרב' להחרים את ראש הממשלה דאז בנט, יהודי חובש כיפה, שומר שבת וכשרות, ולחבק יהודי אחר שכל הערכים הללו זרים לו עד כדי סלידה. היש ציניות דתית גדולה מזו?
ולכן יכול היה נתניהו למכור במחיר כלב את מוסדות הציונות הדתית, הרבנות הראשית למשל, לחרדים שבעצמם בזים לרבנות הראשית ואינם אוכלים מהכשריה, ולהדיח מן המוסד הממלכתי החשוב הזה כל סממן ציוני דתי. הוא הבין כבר אז, מן הסתם, שהסרוגים ממילא נמצאים אצלו בכיס. תמיד. גם אם יגלגל אותם מתחת לגלגלי האוטובוס.
אדוני הרמטכ"ל החדש. המעשה הכי חכם שתוכל לעשות עכשיו, כדי לזכות בקונצנזוס גם בקרב הדתיים והחרדים, הוא להפיק לקחים מ'מקרה בנט', ולהשאיר את הכיפה בכיס. דווקא הכיפה עלולה להיות, אבוי, בעוכריך.
