משרד הבריאות מתגאה וחוגג השבוע את ביקורה של משלחת בכירים מטעם 'ארגון הבריאות העולמי' בישראל. הארגון המדובר, האמון מטעם האו"ם על בריאות אזרחי העולם, עורך במחוזותינו כנס של נציגיו האירופים, בו ידונו על נושאים כמו הערכות ותגובה ל'מצבי-חירום', בריאות 'דיגיטלית', וחתימה על מספר אמנות בריאות חדשות. על פניו נשמע טוב, בעיקר לכל מי שפחות בקיא בפרטים.
האלמנט ה'חגיגי' מתחיל להתעמעם כשמבינים באיזה ארגון מדובר, מי עומד מאחוריו, איך הוא ממומן, ומהן מטרותיו האמיתיות? ה-WHO מושפע מאוד משלושה גורמים, המהווים את עיקר מקורות המימון השוטף שלו. הראשון הוא קרן ביל ומלינדה גייטס, שמעבירה לארגון סכומי כסף גדולים מאוד כל שנה, המהווים גורם דומיננטי בתקציבו השנתי. השני הוא חברות הפארמה הגדולות, שמזרימות כספים ו'תרומות' בהיקפים משמעותיים לכל המיזמים אותם הן מעוניינות לקדם במסגרת הארגון.
נציגי תעשיית הפארמה יושבים בכל הוועדות החשובות בארגון, אלו המקבלות החלטות גורליות על אופני התגובה לכל תרחיש - משלב ההערכות מראש ועד אופן התגובה המיידי. מקורות התקציב הפרטיים האלו - גייטס, הפארמה ואחרים - מהווים כ-50-70% מתקציב הארגון. ההשפעה על קבלת ההחלטות בהתאם.
השלישי הוא שלוש מדינות - ארה"ב, גרמניה וסין - שגם לוקחות חלק דומיננטי במימון הארגון וגם מעצבות את המדיניות ה'מקצועית' בכל היבט אפשרי. את עמדתן הנוקשה והמחמירה מאוד של שלוש אלו בנוגע לאופן התגובה לכל מה שהתרחש בעולם בשנתיים האחרונות אנו מכירים היטב. ארגון הבריאות בחר בעמדתה הקיצונית של סין כסטנדרט ליתר מדינות העולם, מה שהביא עלינו את הסגרים, המסיכות, והבידודים מהרגע הראשון. בהמשך גם קיבלנו את מדיניות ה'חיסונים', שלמעשה אינם חיסונים, ואת התו-הירוק כסטנדרט כמעט מובן מאליו. את היקף הנזקים הרחב, הן בפן הבריאותי והן בפן הכלכלי, אנחנו מתחילים להפנים באמת רק עכשיו.
ארה"ב בחרה בקו מחמיר מאוד גם היא - על בסיס מדעי רעוע מאוד של שני מוסדות רפואיים היושבים בה - ה-FDA וה-CDC. את שלל סימני השאלה, הכשלים, הסתרות הנתונים, היעדר ההליכים הקליניים המתבקשים או בדיקות הבטיחות הסטנדרטיות הציבור ברחבי העולם גילה רק בהדרגה, לאורך הזמן. כל אלו כבר גלויים ונגישים לכל דורש. המוסדות הרפואיים עצמם הודו בהם, במספר הזדמנויות שונות.
מדיניות התגובה הההרסנית גרמניה, בהיותה גרמניה, בחרה בגישה מחמירה מאוד גם היא, אשר הובילה להיקפי תחלואה ותמותה גבוהים מאד, ולהתעללות בלתי נתפשת בחיי אזרחיה. השבוע התבשרנו אגב, ששר הבריאות חתם עם עמיתו הגרמני על 'הסכם' שיתוף בריאותי כלשהו. פרטי ה'הסכם', יחד עם פרטי יתר ה'אמנות' שאמורות להיחתם השבוע אינם נגישים לציבור מבעוד מועד. הנוהל בו מנגישים לכנסת ולציבור את תוכן האמנות העתידות להחתם בשמו - שונה לפני מספר ימים - כדי שלא תהיה בו 'חובה', או גישה ראויה לתוכן עליו אנחנו חותמים ומתחייבים. מדוע? אין בידי תשובות. ה'הסכם' הטרי כולל גם אספקט כלשהו של 'בריאות דיגיטלית', אליו אתייחס בהמשך.
מה שלא שיתפו בידיעה הוא האופן בו מתכוון המשטר הגרמני לנהל את 'איומי הסתיו והחורף' הקרובים, כולל חזרה למדיניות התגובה ההרסנית אותה חווינו במחוזותינו בימי הגזרות ה'רפואיות' המיותרות. בנוגע לסין אין הרבה מה להוסיף. האופן בו המשטר מטפל באזרחיו שם מגיע לרשתות החברתיות בשיאים משתנים של זעזוע. סגרים קשוחים, הרעבה, אלימות, ניהול אוכלוסייה הדוק ודרקוני, דירוג חברתי בוטה, ונוכחות דלילה ביותר של זכויות אדם כלשהן. הם המודל ממנו מקבל ארגון הבריאות העולמי השראה, והדרג הניהולי שלו מלא בנציגות סינית מובהקת.
לפני מספר חודשים שמענו על 'אמנה' מיוחדת אותה מעוניין הארגון להעביר, שתתן בידו כוח לעצב ולקבוע את אופני ההערכות והתגובה ל'מצבי חירום' בעולם. זאת אומרת שכל ההחלטות על איך נערכים (ובאיזה תקציב) ואיך מגיבים ל'מצב-חירום' כלשהו כבר אינן מתקבלות בגבולות ישראל. מי שיגדיר (ומגדיר כבר היום) מהו 'מצב-חירום' ואיך מתמודדים איתו זה גוף שאף אזרח לא בחר, ושקוע עד צוואר בהשפעה של גורמים פרטיים בעלי אינטרס כלכלי ופוליטי.
מי שיקבע אם נשב בסגר, או בידוד, או נחויב בטיפול נסיוני כלשהו, או נאלץ לעטות שוב מסיכות כל היום, או כיצד תנוהל האוכלוסייה ומי יוכל להסתובב איפה - זה גייטס, חובב ה'חיסונים' המושבע, הפארמה - יצרנית ה'חיסונים', ומדינות קשוחות כמו סין וגרמניה. למעשה, נכון להיום מצב 'חירום' שכזה יכול להקבע על-ידי אדם אחד בודד - מזכ"ל הארגון. איש אחד (על קשריו לגייטס ועברו הבעייתי לא ארחיב פה. יש גוגל).
עולה ונשאלת השאלה - בידי מי הריבונות שלנו? מי ריבון על גופינו נפשנו וכספנו? רשמית - בידי המדינה. בפועל - בידי ה-WHO. כל מוסדות האו"ם מקפידים על נוסח רשמי זהיר מאוד בכל הנוגע להיבט הטכני של ה'ריבונות' של כל מדינה על עצמה. הם משחקים על קו עדין מאוד, בו הם רק 'ממליצים' מה נדרש לעשות. את הפן המטריד אפשר למצוא בהשלכות של כל סירוב לפקודותיהם.
בריאות דיגיטלית אומנם עומדת לנו הזכות לסרב, אך הם מדגישים במפורש שההשלכות לכל סירוב שכזה יובילו לחרם מיידי על המדינה, כולל ניתוק כל מערך הסחר היוצא והנכנס, תנועת האזרחים פנימה והחוצה, והקשר לכל יתר מערך היחסים הגלובלי. במילים אחרות - כל סירוב ל'המלצות' יוביל לקריסה מהירה של המדינה הסרבנית. 'המלצה שאי אפשר לסרב לה' כמו שאומרים. במסגרת הכנס ה'חגיגי' השבוע - נחתום על עוד הסכמים ואמנות שאיננו יודעים מהם, על שיתופי-פעולה עם מדינות שבוחרות בגישות קיצוניות, התחייבויות כלכליות בהיקפים לא ידועים לקופת המדינה, ודילול קריטי בריבונות שלנו על גופנו ונפשנו.
כשאתם שומעים ביטויים כמו 'בריאות דיגיטלית', היכולים להשמע תמימים, חשוב לזכור את המגמה העולמית להעביר כל דבר אפשרי לתחום הדיגיטלי. נוח בהרבה לשלוט על אוכלוסייה כשהכל עובר דרך שרתי מחשב, התנועה במרחב, הכסף, הסיווג החברתי-בריאותי, המידע האישי וכו'. כשלוקחים בחשבון את הקשר ההדוק בין הדמויות הדומיננטיות בארגון הבריאות העולמי והפורום הכלכלי העולמי, אפשר לסמן כיוון בו העלילה מובלת. גם הפורום וגם ה-WHO מדברים גלויות על החזון שלהם, אותו חולק האו"ם, או מה שנקרא בקצרה 'אג'נדה 2030'.
מציאות חיים שונה מאוד מזו הנוכחית, בה כל הזכויות, החירויות, המידע, והריבונות על גופנו עוברות 'דיגיטציה', ומנוהלות בשוטף דרך שרתי מחשב גלובליים, שאינם חובבים אי-ציות כלשהו. דירוג חברתי בניחוח סיני, במילים אחרות.
מה שקורה השבוע בתל אביב זו התכנסות מדאיגה מאוד של חברי ארגון שמנהל את חיינו בפועל, מעל ראשם של כל מוסדות המדינה. ארגון זר העושה שימוש בכסות ביורוקרטית-דיפלומטית 'חגיגית' כדי לקדם מערכי החלטות מסוכנים מאד, כמו אלו שחווינו ועדיין חווים, וכדי לחתום על השתלטות שקטה על עוד ועוד פיסות מהזכויות והריבונות שלנו. אנחנו גם מחויבים כמובן לשלם סכומי עתק עבור כל הכיף הזה. זו הסיבה שמעגל רחב מאוד של פעילים/ות יוצא למחות מולם, ולהבהיר שלא נסכים ולא נציית לשום גורם חיצוני שינסה לכפות עלינו את החלטותיו, עם או בלי בסיס מדעי ראוי מאחוריהן. הצטרפו אלינו, מדובר בעניין של חיים ו/או מוות, במובן הישיר ביותר של הביטוי.