המאבק על הדימוי במלחמה הא-סימטרית בין הגושים המכונה מלחמת רוסיה-אוקראינה ממשיך להציף את העולם במידע חלקי ומגמתי ממלחמה זו, באשר רוב המקורות הם מערביים ובסיסם בארה"ב או במדינות נאט"ו. כבר בפרוץ המלחמה היה ברור שזו אינה מלחמה בין רוסיה לאוקראינה, אלא בין המדינה אוקראינה כשלוחת המערב (בעיקר ארה"ב) לבין המעצמה רוסיה הטוענת לשותפות בהגמוניה העולמית בסדר החדש המתהווה בו.
ארה"ב היא עדיין מעצמת-העל המובהקת, אולם באותה מידה ברור שסין דולקת אחריה בהתמדה ובקצב מהיר ותשיג אותה ככל הנראה אי-שם בסוף העשור הנוכחי או בתחילת הבא. רוסיה שנסוגה משמעותית במעמדה העולמי אחרי פירוק בריה"מ ב-1989, חותרת בהנהגת פוטין לחזור למעמד של מעצמה עולמית ומלחמה זו היא אחד הצעדים המרכזיים בכיוון זה. אולי ראוי לראות כסמלית מאוד את העובדה שלא מכבר נפטר מיכאיל גורבצ'וב, שהיה שליטה האחרון של האימפריה הסובייטית. עתה, בהנהגת פוטין, שצמח בממשל הרוסי בעידן האימפריאליזם הסובייטי, מתנהל המסע הרוסי החדש לעבר "התהילה העולמית".
מבלי לקחת בחשבון את ההיסטוריה של שתי המדינות קשה להבין את יסודותיה וסיבותיה של מלחמה זו. עד מלחמת העולם ה-2 היו אוקראינה וחלקים משכנותיה (בלרוס, מולדובה, המדינות הבלטיות, פולין המזרחית ופינלנד) - שטחים בריבונות רוסית. הפלישה הגרמנית לרוסיה ב-1941 שהפרה את הסכם מולוטוב-ריבנטרופ, ערערה גם סדר זה ומאז ועד להכנעת גרמניה (1945) עבר מזרח אירופה משליטה צבאית גרמנית לשליטה סובייטית עד להתפרקות בריה"מ.
עוצמה לאומית מושתתת על שישה משתני-עוצמה יסודיים: ריבונות על טריטוריה, אוכלוסייה (דמוגרפיה), כלכלה (תעסוקה, מאזן-תשלומים ויתרות מט"ח נטו), ממשל-יציבות ומרות, עוצמה צבאית, סולידריות לאומית והומוגניות תרבותית. בעוד ארה"ב נהנית מעליונות מעצמתית בתחום הכלכלה והעוצמה הצבאית (ובעבר הלא רחוק גם מיציבות הממשל, סולידריות והומוגניות תרבותית) נהנית רוסיה מעליונות רק בתחום הטריטוריה (ריבונות על הטריטוריה הלאומית הגדולה בעולם - כ-17.3 מיליון קמ"ר), ומ"שוויון", לכאורה, בעוצמה הצבאית הגרעינית עם ארה"ב).
1 כל אחד ממשתני עוצמה אלה מורכב ממספר משתני עזר שלא יפורטו כאן.
את המהלכים הרוסיים הסביר פוטין בהרחבה ב-2014, בימי משבר חצי-האי קרים שהביא בסופו לסיפוחו לרוסיה ולהחלת הריבונות הרוסית עליו. פעם נוספת הסביר זאת ערב הפלישה בפברואר ש"ז. לרוסיה אוריינטציה יבשתית שמוקדה באסיה בניגוד לארה"ב שהיא "מדינה ימית-יבשתית בעלת נוכחות גלובלית". רוסיה נוכחת גם מעבר לים אבל פעילותה האסטרטגית שם מצומצמת. השפעתה העולמית של בריה"מ נשענה על האידאולוגיה הקומוניסטית שהייתה בעלת מאפיינים אימפריאליסטיים וחתרה להגמוניה עולמית. אידאולוגיה זו שימשה את בריה"מ, בין היתר, כתירוץ להשגת השפעה ושליטה על מדינות אחרות. לאחר פירוק בריה"מ - עקב כישלונה של האידאולוגיה הקומוניסטית - פגה במידה רבה מאוד השפעתה בעולם. את האימפריאליזם הסובייטי מחליף מאז הרבע השלישי של המאה ה-20 האימפריאליזם האסלמיסטי.
2 מתחילת המאה ה-21 מתגברת המגמה הסינית, החותרת להחליף את ההגמוניה העולמית האמריקנית באמצעות הכלכלה והדמוגרפיה שלה.
מלחמת רוסיה אוקראינה היא אחת התולדות של השינויים הנ"ל לצד שאיפה רוסית לחזור לעמדת מנהיגות עולמית מן הצד האחר. רוסיה בחרה בעיתוי הנוכחי חרף חולשותיה היחסיות מול ארה"ב, מתוך התבססות על החולשה האמריקנית במזרח התיכון והנסיגה המבזה מאפגניסטן, הנזקים בהשפעת הקורונה והתגברות האתגר הסיני במזרח הרחוק (טאיוואן). גורם נוסף היא העובדה שהקהילה האירופית חרף גילה "המופלג" כארגון אסטרטגי (קרוב ל-60 שנים) טרם השכילה להשיג היערכות הומוגנית הממצה את מכלול העוצמות. במיוחד הזניחה אירופה את יכולותיה הכלכליות והטכנולוגיות ליצירת מערך אסטרטגי לשימור עצמי אוטונומי ובכללו גרעין ועוצמה צבאית קונבנציונאלית בעלת משקל עולמי שאיננה תלויה בארה"ב תלות מוחלטת.
3 מהלכיה של רוסיה לאחרונה באסיה, במזרח התיכון ומול הודו, מצביעים על כוונותיה האסטרטגיות העולמיות.
את המלחמה פתחה רוסיה כאשר עוצמתה הנומינלית גדולה משמעותית מזו של אוקראינה.
4 כ"כ ידעה רוסיה שצבא אוקראינה אינו מוכן למלחמה והניחה שהמערב ילחץ על אוקראינה להתפשר בכדי לא לדחוק את רוסיה לשיתופי פעולה עם סין, אירן וצפון קוראיה או את המערב להתערבות צבאית שעשוייה לגלוש לשימוש בנשק גרעיני. בעזרת צבא סדיר לא גדול במיוחד (כ-150,000 איש) סבר הקרמלין שיוכל להתניע שינויים מקיפים ביחסים בין המדינות ולקדם את מטרותיו. בדיעבד ברור שההנהגה הרוסית שגתה בחמישה נושאים אסטרטגיים מרכזיים: א. המערב לא רק שלא לחץ על אוקראינה אלא אף עודד אותה להילחם כשהוא מגיש לה סיוע צבאי מסיבי באמל"ח מתקדם ובכמויות גדולות. ב. האוקראינים לא נבהלו מהפלישה הרוסית והחליטו להתנגד לה בכדי להתנתק מהגוש הסובייטי לשעבר באופן מלא ומוחלט ע"י הצטרפות לנאט"ו. ג. המערב בראשות ארה"ב החליט בנוסף על הנ"ל, להטיל סנקציות כלכליות חריפות על רוסיה בזכות היתרון הכלכלי היחסי העצום שלו. אעל-פי שרוסיה התכוננה לרמה לא מבוטלת של סנקציות והכנה זו הפחיתה את עוצמת המהלומה הכלכלית המערבית, פגעו הסנקציות משמעותית במדינה ובאזרחיה. ד. בגלל גודלה של אוקראינה ונכונותה להילחם, התאמו הצבא הרוסי שהוכנס למלחמה בראשיתה כמו גם כיווני ההתקדמות העיקריים (קייב, מצפון) למלחמה ממותנת ולא ולהתנגדות קונבנציונאלית ממשית בסיוע מערבי מאסיבי. ה. איטיות ההתקדמות והפריסה הרחבה של הכוחות הרוסיים הביאו לשחיקה מוגברת של הצבא ולעייפות גוברת. משום מה לא השכילו הרוסים לבלום את זרימת האמל"ח המערבי לאוקראינה ואת הגעתו המהירה לידי הצבא במצב מצויין בליווי הדרכה טובה להפעלה יעילה. בשילוב עם המוטיבציה הלאומית, הביא הדבר להתחזקות מהירה של הצבא האוקראיני והישגי התקופה האחרונה, אף שהם מוגבלים בממדיהם ובהשפעתם האסטרטגית, חשובים מבחינה מוראלית לשני הצדדים.
שינויים אלה הפכו מהלך צבאי שהיה אמור להיות סימלי למחצה וקצר בזמן לתהליך לחימה ממושך. רוסיה התפכחה מהאשליה של מלחמה "סימלית וקצרה" רק 5 - 6 חודשים מאוחר ממה שהיה עליה להתפכח. הצבא הרוסי נשחק בינתיים בלחימה האינטנסיבית מעל לצפוי והחולשה המספרית גרמה למחסור ברזרבות לאורך החזית הארוכה שהתהוותה עם התקדמות הכיבושים בדרום ובמזרח אוקראינה. במקום מדינה כנועה וצייתנית קיבלה רוסיה "מטחנת בשר" המושתתת על המוטיבציה האוקראינית ועל הנשק המערבי. כ"כ על-אף טענותיו של פוטין שהנשק הרוסי עומד ברמתו של הנשק המערבי ואף עולה עליו בחלקו, אין המציאות מאמתת טיעון זה למעט בנושאים נבחרים דוגמת הטילים הרוסיים הסופר-סוניים והמדויקים לטווח ארוך. מכאן גם באה לא מכבר הדחתו של שר ההגנה הרוסי שוויגו.
קשיים מובחנים אלה וככל הנראה גם הטמעת ההפתעה של היכולת הרוסית החלשה יחסית בתחילת המערכה בתודעת האוקראינים הביאום לאזור עוז להילחם, לסרב להפסקת-אש ולהתנות מו"מ בנסיגה מוקדמת של הרוסים מהשטחים שכבשו.
5 הואיל ועודם מסרבים לנהל מו"מ ללא תנאים מוקדמים, צפוי שמשך הלחימה להשגת יעדי המינימום הרוסיים יתארך משמעותית. אין ספק שהפוטנציאל הצבאי הרוסי גדול מזה של האוקראינים, אולם תופעה מוזרה המאפיינת את המלחמה עד כה מלבד האמור לעיל היא שאיננו רואים, למשל, בשדה הקרב הרוסי מלט"ים תוקפים (אותם רכשו לא מכבר מידי אירן) במספרים משמעותיים, כמעט איננו רואים את חיל האויר הרוסי ההתקפי בפעולה חרף עוצמתו הידועה ואף לא את השיריון הרוסי החדיש והמתקדם (טנקי 90-T ומעלה). עדיין אסור להתבלבל ולהניח שהקשיים הנוכחיים מצביעים על התקפלות רוסית קרובה. כמעצמה עולמית אין רוסיה יכולה לאפשר זאת לעצמה.
לפי שעה ביססה מוסקבה את אחיזתה במזרח ובדרום אוקראינה וכבשה שטח של קרוב ל-100,000 קמ"ר בו אין היא שולטת ביד רמה מחמת מיעוט הכוחות הזמינים לה שם. תכלית המלחמה הרוסית המסתמנת כיום היא כפולה: א. למנוע הצטרפות אוקראינה לנאט"ו ולמערב כאזור-השפעה. ב. ייצוב קו הגנה חדש ממערב לקו הגבול הבינלאומי של רוסיה, כיעד-מינימלי. נראה שקו החזית - אליו הם חותרים בשלב זה - הוא קו העובר דרך הערים בלופוליה וסומי בצפון, משם לקרמנצ'וג, זמנקה ואליזבתגרד במרכז ומשם לעבר גבול מולדבה בסביבות טירספול. בקרבות המפתיעים האחרונים בחזית המרכז שחררו האוקראינים שטח הנאמד ב-2000 - 5000 קמ"ר ובו שלוש ערים (קופיאנסק, איזיום, ולימאן) שנהרסו כבר קודם לכן במהלך הכיבוש הרוסי; זהו ללא ספק הישג טקטי אך לפי שעה לא משמעותי מבחינה אסטרטגית. אם תסיים רוסיה את המלחמה לאורך הקו המתואר לעיל, תשלוט על כ-220 אלף קמ"ר מתוך כ-600 קמ"ר שהיו בריבונות אוקראינה בתחילתה. נראה שהרוסים ממתינים עתה לארבע התפתחויות: הקמת כוח חדש טרי ומשופר שיוטל למערכה לקראת החורף; תוצאות בחירות האמצע בארה"ב בתחילת נובמבר; ההתפתחויות במזרח התיכון והרחוק בשבועות הקרובים; השלכות כשלים בחזית על הרגיעה הפנימית ברוסיה. כוח חדש נוסף יקל את הנטל על הצבא הלוחם, יאפשר לעיקר הצבא הממוקם עתה בדרום בדרך לאודסה להמשיך במהלך ולהשלימו ואז להטיל למרכז את העוצמה העיקרית שתייצב את הקו הנ"ל או דבר-מה קרוב לו. ההצלחות האוקראיניות טומנות בחובן מלכודת - הרחבת השטחים והארכת קו החזית אליהם נדרשים הם לרתק כוחות שלא יהיו זמינים ליוזמות חדשות.
מול החולשה הרוסית היחסית עד כה בשדה הקרב, הניחה אוקראינה שבכוחה לבלום את מוסקבה ואפילו להסיגה לאחור. אולם לאחר מנוחה, התארגנות והפעלת כוח נוסף בחזית המרכז, שימנע צורך לשנע כוחות מחזית אחת לאחרת לעיתים מזומנות, עתיד המצב הבסיסי להשתנות.
6 אם מהלכים רוסיים אלה לא יובילו את האוקראינים והאמריקנים לשולחן הדיונים, תתחיל רוסיה במהלכי בלימה וכתישה בצפון ובמערב שמטרתם מיטוט האוכלוסייה האזרחית והתשתיות הכלכליות ועצירת זרימת האמל"ח מהמערב לאוקראינה. פרוש הדבר יהיה הרס שיטתי של שדות תעופה, מסילות ברזל, מחסנים לאחסון מזון וציוד והמשך העקירה האזרחית לפולין, הונגריה רומניה ושאר מדינות מזרח אירופה. לעצירת אספקת הציוד תהיה השפעה מוראלית גדולה על הצבא והציבור האוקראיני. להערכתי רוסיה אינה עושה זאת לפי שעה בכדי לא לנכר את העם האוקראיני כלפיה יותר מהנדרש, שכן יחס עוין עשוי להקשות בעתיד על שליטה והכוונה רוסיים באוקראינה. אעל-פי שהמערב מקשה על רוסיה במלחמה זו, אינני סבור שיצליח למנוע בעדה השתלטות מחדש על המדינה – חלקה פיסית וחלקה בהשתלטות מרחוק ובהכוונה מדינית.
אירועי הימים האחרונים (8-10.9.2022) מצביעים על קיפאון מחשבתי ואסטרטגי בצבא הרוסי ונראה שהוא נתון בסוג של "הלם קרב" המוביל לנקודת קיפאון במהלך המבצעים הקרביים. שמועות שונות שכרגיל אינן מקבלות אישור במערב (משום שאינן נוחות למדיניות ארה"ב) ואינן מקבלות אישור במזרח (שמטיל דרך-קבע איפול על המציאות בשדות הקרב), רומזות על היערכות צבאית רוסית חדשה בעורף שבשטח רוסיה בהיקף גייסות דומה לזה שפתח במלחמה (כ-150,000 חיילים). הכוח החדש "טרי", צעיר ועדכני יותר וככל הנראה כולל הפעם גם שריון, ארטילריה וכוחות ממונעים משופרים ולצידם כוח אווירי גדול שישובצו בו מל"טי תקיפה, חימוש מדויק ארוך-טווח ומערכות הגנה א"א.
כל עוד עומדת הנהגת אוקראינה על דעתה ואינה מוכנה לנהל מו"מ על הפסקת אש אלא בתמורה להתחייבות רוסית לנסיגה מכלל השטחים שנכבשו ויש אומרים אף פינויים קודם למו"מ בין הצדדים, חייבת רוסיה להימנע ממצבים סטאטיים ממושכים במלחמה. אלה מסייעים לאוקראינה להשיג נשק ותחמושת מתקדמים, לאמן את חייליה ולנטוע תקווה מתחזקת בקרב הציבור והכוחות הלוחמים שיוכלו להביס את רוסיה במלחמת שחיקה ממושכת. להערכתי, ממתין פוטין להתפתחויות ב"בחירות האמצע" (נובמבר 2022) בארה"ב. מלכתחילה ביקש להגיע להידברות עם ארה"ב על חלוקת אזורי השפעה באירופה שיבססו את מעמדה המעצמתי עולמי של מוסקבה בינה לבין המערב בראשות ארה"ב, כולל הסכמה דו-צדדית ברורה על אזורי השפעה מובהקים ואיפוק אסטרטגי הדדי. מהלכי המלחמה עד כה התבססו על תזה זו שהתגובה האמריקנית שיבשה עד כה מן היסוד, במחיר כלכלי יקר מאוד למערב כולו.
אינני סבור שרוסיה - חרף קשייה במלחמה - תפעיל בה נשק בלתי קונבנציונאלי לרבות נשק כימי. מאידך היא לא תימַנע (וכנראה כבר עתה אינה נמנעת) משימוש בנשקים שהמערב הגדירם "בלתי לגיטימיים" כגון פצצות מצרר ופצצות נפאל"ם. חוקי המלחמה הבינלאומיים מיסודו של המערב מחייבים את המעצמות הגדולות רק כשנוח להן; המערב רגיש מעט יותר לחוקים הבינלאומיים אך כל האחרים - רגישים להם הרבה פחות.
7 מותר לקוות שהאוקראינים לא יתפסו לאופוריה בשל הישגים מקומיים ולא יאתגרו את הרוסים להאדיר כוחותיהם מעל למינימום הדרוש להשגת המטרות העכשוויות. הכרעות צבאיות תהיינה קשות, הרסניות וקריטיות הרבה יותר מהכרעות בהסכמה הדדית משום שרוסיה תמיד תעריך את השלכותיהן על מעמדה המעצמתי. להערכתי לא תהיה התערבות מערבית פעילה במלחמה ואם תתרחש - תגדל פי כמה האפשרות החמורה של מעבר לנשק גרעיני טקטי שיופעל רובו ככולו בשטחי אוקראינה או מדינות אחרות...
המצב הפוליטי בארה"ב בהתקרב בחירות האמצע (8 בנובמבר, 2022) מצביע על התגברות ההשפעה הרפובליקנית בשני בתי הקונגרס בארה"ב. במקביל אנו חוזים בהתגברות המתיחות במזרח הרחוק מול סין (בין היתר על-רקע ביקורה של ננסי פלוסי, מנהיגת הדמוקרטים בקונגרס, בטאיוואן) וקוריאה הצפונית שותפתה. המאבק על ייצוב החזית האירופית בהתבסס על השתתפות כלכלית ואסטרטגית פעילה של מדינות נאט"ו, עשויה לקדם מהר יותר ומתוך הסכמה קלה יותר סדר עולמי אמריקני-רוסי חדש כמנוף לסיום המלחמה באוקראינה, והימנעות מהרחבתה למדינות אירופיות נוספות (שבדיה, פינלנד, המדינות הבלטיות – שהצטרפו בפועל אולם רוסיה עדיין לא הכירה בהצטרפות זו).
תקופת דימדומים זו נראית כשעת כושר לישראל (לאחר התייצבות פוליטית פנימית) לעצב אסטרטגיה אזורית בשיתוף עם מדינות מזרח תיכוניות נוספות, לשם הסדרת מחלוקות "היסטוריות" בו ולייצב את המציאות הנזילה שהיוזמות האמריקניות מימי אובמה הותירו בו בשפע. ארה"ב שהחליטה על יציאה מהאזור ורוסיה שמעמיקה את פזילתה אליו, פותחות בפני סין, אירן טורקיה ומדינות "ברית-אברהם" הזדמנויות חדשות - כל אחת והאינטרסים שלה. מבחנה העיקרי של "ברית-אברהם" הוא ניתוקה מתלות בסכסוך הישראלי-פלשתיני. מול המרוץ האירני לגרעין מיצוי יתרונות הברית חייב להתרחש עתה לפני התנגשות אפשרית כוללת עם אירן. עד כה נוהגת ישראל בהזדמנויות אלה בפסיביות מטרידה - כאילו אין היא גורם מרכזי במאבק כוחות זה. זו שעת-כושר להכריע היסטורית את נושא הסכסוך הישראלי-ערבי-פלשתיני באיו"ש ולבסס גבול מזרחי יציב וקבוע המגדיר את גבול הריבונות הלאומית במזרח. אין לנו שום צורך ברשות הפלשתינית במתכונתה הנוכחית ואל לנו להמתין עד אשר תשתלט אירן על מרחב הסהר הצפוני ותציב כוחות קרקע לוחמים קבועים לרבות בתוך ירדן בעמדות איום ישירות על המרחב האסטרטגי הצר של ישראל. כיפת ברזל לא תעזור לנו מולם וחדירה מאסיבית שלהם לאיו"ש עשויה להפכה במהירות ובהפתעה ל"סופר-עזה".