יו"ר בית הנבחרים ננסי פלוסי פתחה אמש ביקור בן שלושה ימים בארמניה 🇦🇲, בראש משלחת חברי קונגרס מוושינגטון. הבוקר ביקרה המשלחת באנדרטה לזכר קורבנות רצח העם הארמני, השוכנת בגבעת ציצרנקאברד ("מבצר הסנוניות") המשקיפה על ירוואן. היו"ר פלוסי היא האישיות האמריקנית הרשמית הבכירה ביותר שמבקרת בארמניה מאז עצמאותה בסוף 1991. עיתויו של הביקור לא נבחר במקרה כמובן - רגע לפני בחירות האמצע בארה"ב בנובמבר, אך לא פחות חשוב - בזמן שהארמנים נמצאים במצוקה בעקבות המתקפה של אזרבייג׳אן על מזרח המדינה והקרבות בימים האחרונים, שהיו הגדולים ביותר מאז סיום המלחמה בסוף 2020. אזרבייג׳אן תקפה את ארמניה בשטחה הריבוני, לא בחבל נגורנו קרבאך השנוי במחלוקת, והארמנים פנו למוסקבה לבקשת סיוע במסגרת "ארגון האמנה לביטחון משותף" (ברוסית ОДКБ ובאנגלית CSTO) אך נענו בשלילה, ובכך עוררו כעס גדול בקרב מקבלי ההחלטות בארמניה. היו גם קריאות בארמניה לרה"מ פשיניאן להכריז על עזיבת הארגון, והסוגיה נשקלת כעת. מאוחר יותר היום צפויה פלוסי להיוועד עם רה"מ פשיניאן בירוואן. אתמול כתבה פלוסי בחשבון הטוויטר שלה כך: "היום אני מובילה משלחת של הקונגרס לארמניה כדי להדגיש את המחויבות החזקה של ארה"ב לביטחון,שגשוג כלכלי ולממשל דמוקרטי בארמניה ובאזור". מצבה הנוכחי של ארמניה קשה מאוד - פטרוניתה העיקרית רוסיה עסוקה מעל ראשה בצרות באוקראינה, סופגת אבידות קשות בשדה הקרב ומעמדה האזורי נפגע קשה - תהליך שכבר החל לעורר שדים מרבצם ברחבי האזור של מדינות ברה"מ לשעבר. ארמניה מדינה ענייה, ללא מוצא לים, עם נוכחות צבאית רוסית בשטחה. היא מתמודדת מול יריב אזרי שהוא ההפך הגמור - מדינה עשירה, עם גב טורקי, שבשנים האחרונות שיפרה באופן דרמטי את יכולותיה הצבאיות, שאותם הפגינה במלחמה מול ארמניה ב 2020, אז הביסה את הצבא הארמני והשתלטה מחדש על חלקים מנגורנו קרבאך. בנסיבות הנוכחיות חשה ככל הנראה באקו ביטחון רב. היחלשותה של רוסיה השפיעה כנראה על מקבלי ההחלטות, דהיינו הנשיא אלאייב בתמיכת אנקרה, לבחון שוב את השטח ולתקוף את ארמניה. כרגע יש אומנם הפסקת אש שמחזיקה מעמד, אך דברים עלולים להשתנות אם רוסיה תמשיך ותיחלש במרחב. ר"מ ארמניה פשיניאן נמצא אף הוא במצב בעייתי - אין לו את היכולת הצבאית להתמודד מול אזרבייג׳אן, ובמקביל גם פטרוניתו העיקרית רוסיה מתעלמת מדרישתו הצודקת לסיוע מול התוקפנות האזרית (ומבחינת החוק הבינלאומי זו אכן תוקפנות חסרת בסיס נגד מדינה ריבונית). במקביל סופג פשיניאן ביקורת חריפה מבית כולל הפגנות נגדו, בדרישה שידחה כל ניסיון פשרה. ולחלל הזה נכנסת כעת ננסי פלוסי - האם היא מנסה אך ורק להפיק רווח פוליטי? עד כמה רחוק יוכל ללכת ממשל ביידן בתמיכתו בארמניה? לא מאוד כנראה. למרבה הצער תחינותיה של ארמניה לקהילה הבינלאומית אל מול התוקפנות האזרית (בסיוע לא מעט נשק ישראלי אגב) כמעט ולא משפיעות.