אפתח ואומר שלפי דעתי ולפי דעת רבים מרב מיכאלי אישה אומללה שדעתה ודעותיה משובשות מן היסוד. אישה שטענה בעבר שהמקום הכי מסוכן לילדים הוא המשפחה, אישה שהטיפה נגד נישואין, אישה הטוענת בכזב ובשקר שהיא ממשיכת דרכם של מקימי ומנהיגי מפלגת העבודה בעוד שכמעט אין שום מכנה משותף בינה לבינם - זו אישה שדעתה משובשת.
אלא שמיכאלי גם אישה מסוכנת. בעוד שמפלגת מרצ למשל היא עם זהות שמאלנית רדיקלית ברורה ומובהקת, כאשר בליבת האידיאולוגיה שלה מדינת כל אזרחיה, אהדה מופגנת לאויב הערבי (בו היא רואה שותף) ועיוורון גמור ביחס לסכנות הנובעות מהאויב הערבי מבית, הרי שמרב מיכאלי מתחזה למפלגת העבודה של פעם ומכאן הסכנה.
האמת היא שהאישה הזו היא נגד השבת, נגד היהדות המסורתית והאורתודוקסית, נגד ההתיישבות ביו"ש, נגד דת משה וישראל, נגד נישואין כדת משה וישראל, במידה רבה נגד חופש פעולה לחיילי צה"ל ובאותה העת גם בעד מתן זכויות רבות לערבים בישראל תומכי מחבלים רוצחים בכלל אלה.
בהיותה מתחזה לממשיכי דרכם של בן-גוריון, גולדה מאיר, יגאל אלון, יצחק רבין ואחרים היא במידה רבה מאוד מאחזת עיניים ונמצא שיש מצביעים הנופלים בפח לחשוב שזו האמת. ולא היא!
במה אם כן מצליחה האישה הזו להסב לי עונג? אסביר.
חלק מכרטיס הביקור המעוות של הגברת הוא נושא זכויות האישה בפרט, וסוגיית המגדר בכלל. הדברים ידועים לכול שהרי היא נושאת הדגל, אולי העיקרית, של הטרלול הזה במקומותינו. אין יותר אבא ואימא, אלא יש הורה 1 והורה 2. אין זהות מינית מוגדרת ו"כל אחד יכול להחליט מה הוא או היא" וכולי וכולי...
אז הגברת משתדלת מאוד לפנות אל הציבור, להתראיין וללהג את משנתה המקולקלת והמעוותת בכל פורום אפשרי ובכל הזדמנות הניתנת לה. ברגיל תשמעו אותה אומרת משפט מסובך ואומלל כגון: "אנו חושבות וחושבים שצריך לעודד נשים וגברים לעשות ככל יכולתן ויכולתם להביא מצביעות ומצביעים לידי פעולה למען אזרחיות ואזרחים, חכמות וחכמים, נמרצות ונמרצים" ועוד ועוד בלה בלה בלה... - כאמור הדברים ידועים ומוכרים.
אלא שלעתים תכופות עם התפתחות הראיון או הנאום או השיחה, כאשר עולה הלהט והדבקות בטיעון המהותי אד-הוק, שוכחת הגברת לרגע לדבוק באיוולת הלשונית אותה היא מנסה לשווק ולהנחיל ו"חוטאת" בכך שהיא חוזרת לדבר באופן נורמלי, א-מגדרי למהדרין. אם תשימו לב, כמוני, תיווכחו לדעת שאפילו לגברת אין יכולת לדבוק בהבליה המגדריים/לשוניים באופן מלא.
כל אימת שזה קורה, עולה בי חיוך ניצחון קטן שהרי ככלות הכל - סוף השפיות והנורמליות לנצח. בזה אין ספק אלא שנהנה אני הנאה קטנה ומלטפת להיווכח שגם הכוהנת הגדולה של השפה הא-מגדרית במקומותינו אינה יכולה לדבוק עד תום בשיגיון/שיגעון הזה.
כל אחד וההנאות הקטנות שלו.