צוק העיתים הפוליטי הוא סביבה מחטאת טובה אפילו יותר מאור השמש. לפיד שעד לא מכבר ניסה להיזהר בדפוסי התנהלותו בפרהסיה, השליך מעליו במסע האחרון לאו"ם את כל שכיות ההסוואה בהן התגדר עד כה ועתה הוא ניצב קבל-עם במלוא ערמומיותו, נכלוליותו ושקריו; לא עוד "ילד טוב ירושלים". ההבנות וההסכמות שקדמו להקמת הממשלה הנוכחית - נעלמו כלא היו: שמירת הסטטוס-קוו, תאום עם השותפים, מיצוב ממלכתי כ"ראש הממשלה של כולנו" - כל אלה פסו מן העולם. עתה הוא מדמה עצמו לנציגו הבלעדי של יאיר לפיד, הניצב כפסע מאפשרות להתמנות שוב לראש ממשלה ומקדיש למטרה זו את כל כולו - כמובן, על חשבון כולנו. יציאתו של לפיד לעצרת האו"ם הייתה מיותרת מפני שארה"ב קיבלה את תשובת ישראל לסוגיית ההסדר עם הפלשתינים עוד בביקור ביידן בארץ. זו הייתה התשובה המוסכמת ללא צורך בהתרפסות האחרונה באו"ם! אבו מאזן כוונותיו ומצבו מוכרים לנו היטב והיה ברור שהופעתו באו"ם אינה באה לקדם דבר וכדרכו ודרך קודמיו ישמח לקבל מתנות מרפי-האופי ורדודי-המחשבה של ישראל במחנה השמאל ללא תמורה מצידו. הרשות מתפרקת בקצב קצת יותר מהיר מישראל שבהנהגת לפיד וגנץ. את ההתפרקות הזו מבקש כנראה לפיד לנצל לדייג פוליטי במצולות המערב המבולבל והמוכה ע"י: אי-יציבות פוליטית ודמוגרפית, משבר כלכלי - בין היתר בזכות מלחמת אוקראינה-רוסיה - משבר האקלים האמיתי והמדומה (האחרון גדול בהרבה מהראשון) וחולשתה היחסית והמתגברת של ארה"ב באשמת הקרע האידאולוגי הפנימי העמוק בה ההולך ומתרחב. לפיד שיצא בשופרות וברמקולים נגד נתניהו על היותו מניפולטור פוליטי אך חסר-אונים כביכול בניהול ענייני הפנים שלנו, מגלה עתה בעצמו את אותן תכונות ממש. מתמיה לראות עד כמה לא השכיל בנט לראות עם מי יש לו באמת "עסק" כאשר הלך לשותפות עם לפיד וגנץ. למן הרגע הראשון של השותפות עסקו אלה בהונאה ומניפולציות המנוגדות לעמדת בנט והקוטב הימני בממשלה. שניהם, כל אחד במשרדים שעליהם הופקד, השתדל למצות את גבולות סמכויותיו כשר כל עוד היה בנט ראש הממשלה. מרגע שפרש מראשות הממשלה (ובעצם מדוע הזדרז לעשות זאת?) - הניח בנט בידי לפיד את העוצמה המרכזית של ראשות הממשלה ל"התפרע" כרצונו. אינני מתעלם מהעובדה שמהלכיו של לפיד משרתים את מטרותיו בבחירות הקרובות, כשהם מבליטים את המרכיב הפוסט-ציוני בהן ומבקשים בכך "לשתות קולות" הזויים ממחנהו של גנץ, שמגבלותיו כשר ביטחון גדולות יותר משל לפיד כראש ממשלה; בכך מבקש לפיד לחזק את מעמדו בגוש המרכז-שמאל כמנהיג הגוש. אם היה מאן-דהוא במחנה הימין שפיקפק בכוונותיו, בא מחזה האבסורד באו"ם והוכיחו על פניו. להצדקת מהלכו המתריס של לפיד מול הציבור הישראלי - שהרי דיבר על שתי מדינות לשני עמים ללא שקיבל מנדט לכך מהעם - הביאו לפיד ודובריו ציטוטים מדברי נתניהו מ-2009 ("נאום בר-אילן הידוע לשימצה") ומציטוטים מאוחרים יותר ומעוותים של נאום זה, אשר בהם דיבר נתניהו על מעין-מדינה מפורזת ומוגבלת בסמכויותיה בתחמי מדיניות החוץ והביטחון; לפיד "הרפורמטור" מחדש לרע גם הסתייגויות אלה, בכך שלא הציב באמירתו אפילו סייג משמעותי אחד להצעתו הנפסדת. (התנייה שהפלשתינים יניחו את נשקם, היא התניה אלמנטרית לשלום כלשהו, אבל תנאי-הפיך ומסוכן כאשר ההסדר הבסיסי לוקה באופן חמור). במדינה נורמלית היה מקום להעמידו לברור לפחות בפני בית המחוקקים...; אולם זה שלנו טרם התבגר לרמת סמכות ומורכבות כזו. זאת ועוד, נתניהו חזר בו מזמן ממדיניות זו כאשר הלך בדרך "הסכמי אברהם" והשיג באמצעותם הישגים מרשימים. לפיד לא רק מזיק לישראל בעצם ההצעה, אלא גם מחבל (כידידיו האמריקניים) בהמשך הדרך על-יסוד "הסכמי אברהם". הוא מבלבל את אזרחי ישראל באי-אמיתות גסות ומוליך שולל את ידידי ישראל באשר למדיניותה האמיתית. כל הנזקים הללו הם תרומת חינם לאויבי ישראל מבלי שעם ישראל מקבל תמורתם אפילו סרח עודף קטן אחד. אבו-מאזן שדיבר באו"ם אחריו עשה מדבריו חוכא ואיטלולא. לא רק שלא לקחם ברצינות אלא ציין באו"ם כי דברי לפיד אינם שווים בעיניו דבר אלא "...אם יתחיל לפיד במו"מ "למחרת" כדבריו. שותף רמאי זה של לפיד "לשלום" לא נולד אמש ויודע היטב שישראל נמצאת בעיצומן של בחירות ואין לכך שום סיכוי. הטיעון שבדבריו אלה קנה לפיד לישראל אשראי פוליטי במערכת הבינלאומית למקרה של עימות עם חיזבאללה, אירן או עזה - היא אפילו לא "בדיחת-קרש"... נראה שאחד ההישגים של לפיד במהלך באו"ם הוא שהלחיץ את גנץ, ולמחרת הנאום הופיע האחרון בתקשורת והסביר לציבור הישראלי שעקשנותו שלא לשתף פעולה עם נתניהו רק התגברה. פרוש הדבר הוא שהוא מצפצף על רצון הציבור הישראלי ולא ישב עם נתניהו בשום ממשלה ובשום מחיר. והיה כי ישיג ה"ליכוד" רוב של 61 קולות בבחירות הקרובות, לדעתו "המלומדה" של גנץ זהו סוף דרכה של ישראל... האומנם הכל תלוי בגנץ שיצילנו?!?! -תמהני. ובכן, ישראל תשרוד גם אחרי גנץ וכל מי שביקש להצביע עבורו צריך להבין שגנץ פרש לא רק מצה"ל אלא גם מהדמוקרטיה - רצון רוב העם שווה בעיניו כקליפת השום, ואם יעז העם להמרות את פיו יענישו קשות ויוליכו שוב בהדרך חתחתים - בחירות שישיות או אנרכיה פוליטית. האם במצבו המשתקף מדברים אלה ראוי הוא בכלל לעמוד בראש מפלגה פוליטית ועוד לטעון למועמדות לראשות הממשלה?! הבעיה האמיתית שלנו היא שלפיד מעט יותר מאופק בדבריו אבל חושב בדיוק כמו גנץ ובנושאים אחרים אפילו גרוע ממנו. האמת העירומה היא שזו הסיבה העיקרית שבגללה אנו עומדים בפני סיבוב בחירות חמישי (ואולי גם שישי). לא מעשיו של נתניהו קובעים זאת אלא השנאה העיוורת של יריביו, החרם הטוטאלי שהכריזו נגד כמחצית העם ויותר, והרצון והחוצפה לכפות את כל מי שאינו חושב כמותם לקבל את עמדתם בכל מחיר, גם במחיר איום על הקיום המדיני מבית. ככל שאנו מתקרבים לבחירות מתגמד הריסון וגוברות החוצפה והשחצנות של השניים. לפיד ללא המסיכה וגנץ טרוט העצבים הם כיום במובהק מועמדי השמאל -מרכז לראשות הממשלה בבחירות הקרובות. המסקנה היחידה שניתן להסיק מגורמים אליטיסטיים ואנטי-דמוקרטיים אלה היא שהציבור הישראלי שבוי בידיהם ועד אשר לא יכנע לגחמותיהם או יכריע דמוקרטית באופן נחרץ נגדם - יתישו את כוחו, יתעללו בו ללא רחם בניהול כלכלי, אירגוני וביטחוני קלוקל וינמקו את מעשיהם בשקרים על מעשי נתניהו לפני חמש, עשר וחמש-עשרה שנים. המענה הנכון על התנשאות שחצנית זו הוא הצבעה לגוש הימין שתביא עימה רוב מוחץ לממשלת ימין לאומית, חזקה ויציבה שתנהל את המדינה ברוח רצונו של רוב הציבור.