לבנימין נתניהו זכויות רבות בתחומים שונים הנוגעים לחיינו ולפיתוחה ושגשוגה של מדינת ישראל. בכלכלה, במדינאות, בתמרון בין אומות העולם, בדעת הקהל בעולם בכלל ובארצות הברית בפרט - הדברים ידועים ולא ארחיב.
יחד עם כל אלה, הוכיח נתניהו בעבר כי פרגמטיזם פוליטי ואולי שיקולים אחרים גורמים לו לחטוא כלפי ערכים החשובים למחנה הלאומי תוך שהוא פעל לא פעם בניגוד להבטחות אותן הבטיח. החרבת יישובים, מסירת חברון לשליטת הרוצחים הערבים, שחרור אלף מחבלים מסוכנים בעסקת שליט, הקפאת בנייה עמוקה ומכאיבה, נאום בר-אילן ועוד... גם כאן הדברים מוכרים.
ברמה הפוליטית נהג נתניהו בבוגדנות ממש עת הקים ממשלות בעזרת השמאל בשעה שיכול היה להקים ממשלה לאומית וימנית. נתניהו צירף בעבר את אהוד ברק לממשלתו כשר ביטחון ובכך אפשר הצרת והגבלת ההתיישבות היהודית ביו"ש ובפעם אחרת צירף את ציפי לבני בגלגולה השמאלני המתחדש.
האם נתניהו של תשפ"ג השתנה או שמא מדובר באדם אחר שידע סוף-סוף להגשים מאוויים לאומיים של הציבור היהודי שבוחר פעם אחר פעם ימין ומקבל שמאל? מצטער אני לומר שאינני אופטימי לגבי נתניהו וחוששני שמה שהיה הוא שיהיה. אביא ראיה להמחשה:
אחת הטענות נגד נתניהו היא חוסר יכולתו למשול וכניעתו הסדרתית לגורמי הון שלטון, למערכת המשפט ואפילו לגחמות התקשורת השמאלנית העוינת. והנה, בשבועות האחרונים חזינו (שוב) ו"בשידור חי" בהתנהלות נפסדת מצד נתניהו, כזו המעידה על רפיסות וחולשה - אל מול החונטה השמאלנית השלטת כאן מזה שנות דור, תוך שהיא כופה את רצונה על העם כולו, נתניהו בכלל זה. כוונתי לסאגת היועצת המשפטית לממשלה.
יועצת זו היא מינוי פוליטי ואישי של גדעון סער, מינוי שאני מעריך שעוד ייבדק. בעקבות מספר החלטות מוטות פוליטית של היועצת המשפטית נשמעה בציבוריות הישראלית קריאה לפטר את היועצת לאחר שתקום כאן בעזרת השם ממשלה לאומית. החונטה השלטת כאן בפועל הקימה קול זעקה - "סוף הדמוקרטיה", "חיסול שלטון החוק", "נתניהו יפטרה על-מנת להיפטר מתיקיו הפליליים", "רמיסת כל היקר לנו", ואפילו "סוף המדינה קרב" - כך זעקו השופרות מכל האמצעים העומדים לרשותם (ואלה כידוע הם רוב מוחלט של אמצעי התקשורת...).
סוף הדמוקרטיה כמובן שהכל שקר ודברי הבל. הרי היועץ המשפטי לממשלה כשמו כן הוא - יועץ. חוות דעת של יועץ באשר הוא יועץ אינה פחות ואינה יותר מחוות דעת! הגורם המעסיק את היועץ רשאי לשמוע בעצתו או להחליט שזו אינה טובה לו ולפעול אחרת. רק אצלנו, במשטר החונטה החולני אליו הורגלנו, היה היועץ ל"ריבון" למרותו חייב המעסיק של היועץ להישמע.
זאת ועוד, היועץ הוא גם מינוי אישי וגם משרת אמון. במקרה של היועץ משפטי לממשלה הממשלה היא המאשרת את המינוי והממשלה היא הרשאית להעבירו מתפקידו. אך טבעי הדבר שיועץ פלוני המתאים לממשלה אחת אינו מתאים לממשלה אחרת, שהרי תפקיד היועץ הוא לסייע לממשלה למלא תפקידיה ולספק לה את הייעוץ המשפטי המתאים לה ולמדיניותה - הכל על-פי החוק והפרשנות לחוק.
לא "סוף הדמוקרטיה" ולא נעליים (מחילה על השימוש בביטוי העממי, אולי זה הוא היאה בפנייה לחונטה ולקלגסיה הכוחניים ה"שומרים" על החוק כל עוד הוא מתאים לסדר יומם ומפרים חוק ונהלים וסדרי שלטון כאשר אלה מפריעים להם בקידום מזימותיהם).
נחזור לענייננו - נתניהו. גם ממפלגת הליכוד יצאו קריאות להחליף את היועצת המשפטית לממשלה לאחר הבחירות. נחשו מה הייתה תגובת נתניהו? הלז יצא בהכחשה גורפת, "הדברים אינם משקפים את עמדתי", "הדברים נאמרו שלא על דעתי", "לא אפטר את היועצת המשפטית לממשלה"!!
שאלנו לעיל האם מה שהיה הוא מה שיהיה (בכל הקשור לנתניהו, להתנהלותו וליכולתו למשול באמת). אינדיקציה זו שנקרתה על דרכנו אינה מעודדת, אם לנקוט לשון המעטה. נראה איפה שהדרך הנאותה בבחירות הקרובות היא "לחשק" את נתניהו על-ידי הצבעה למפלגה ימנית ולאומית כזו שלא תזוז מעקרונותיה וערכיה הם עקרונותינו וערכינו. רק מפלגה כזו, חזקה וגדולה, יכול שתמנע מנתניהו לשוב לסורו ולהאכיל אותנו, אנשי לאום ואמונה, ייסורים ומכאובים - כפי שעשה לא פעם בעבר.