ההחלטה של הרשות להתחדשות עירונית להעניק 140 מיליון שקלים לפריפריה לטובת פרויקטים של פינוי בינוי, מסמלת לטעמי באופן תת-הכרתי את ההתייחסות לפריפריה של כל ממשלות ישראל לדורותיהן. הפריפריה, לפרוטוקול, איננה מקום נידח שמידי פעם צריך להעניק לו סוכריה על-מנת להמתיק את רוע הגזירה. מה שאנחנו מכנים "פריפריה", זה כ-70 אחוזים משטחה של מדינת ישראל, שבהם מתגוררת כ-20 אחוזים בלבד מאוכלוסיית המדינה. הבפריפריה איננה רק עתודות נדל"ן ומרחבים ריקים מאדם, ובמיוחד כשמדובר בנגב. בפריפריה נבנו במרוצת השנים, ובמיוחד בשנות המדינה הראשונות, כ-200 אלף(!) דירות שיכון, שכיום רובן כולן מתפוררות והפכו למדגרה של הזנחה ועבריינות, ועשויות בנקל, ועל-ידי החלטה חכמה אחת, לבנות במקומן 3 מיליון דירות חדשות. ואותה החלטה חכמה, שהייתי מצפה ממקבלי ההחלטות בממשלה לקדם, הינה לאפשר ליזמים לקבל לכל הפחות יחס של 15 דירות חדשות על כל דירת שיכון שתתפנה. החלטה שכזו תהפוך בין לילה את ההתחדשות העירונית בפריפריה לכדאית כלכלית ותהפוך את אותם שיכונים מתפוררים לשכונות מודרניות חדישות. החלטה שכזו יכולה גם להיות מלווה בהענקת קרקע משלימה לאותם יזמים, שבהם יקימו מרכזי מסחר, משרדים ועסקים מודרניים וכך השימושים המעורבים יעניקו גם דיור וגם תעסוקה, מסחר ובילוי לתושבי הפריפריה של הדורות הבאים. החלטה שכזו לא רק תפריח את הפריפריה ותביא אליה מאות אלפי זוגות צעירים ומשפרי דיור בחתך סוציו אקונומי גבוה, היא גם תעניק לטווח הארוך היצע מספק לצרכים העתידיים של מדינת ישראל. בל נשכח כי על-פי הערכות זהירות משק הדיור יזדקק לפחות לעוד 3 מיליון דירות עד שנת 2040, תוצאה של ריבוי טבעי באוכלוסייה, זאת בתוספת עלייה ומשתנים נוספים. ללא בנייה מאסיבית באמצעות פינוי בינוי בפריפריה, לא נוכל לצערי להגיע לעולם למספר הקסם הזה, 3 מיליון. על כן העובדה שממשלת ישראל, באמצעות משרד השיכון והרשות להתחדשות עירונית, יוצאת בהכרזה חגיגית לרגל מענק צנוע בסך 140 מיליון שקלים, זאת בניסיון נואש לקדם פינוי בינוי במרחב כה ענק דוגמת הפריפריה, מסמלת לטעמי את ליקוי המאורות בכל מה שקשור בחיזוק הפריפריה והפיכתה לחלק בלתי נפרד ממדינת ישראל. הפריפריה, לפרוטוקול, זקוקה לא לכדור דקסמול דוגמת מענק חד-פעמי זה, גם לא לאנטיביוטיקה. היא זקוקה וחייבת מיידית לקבל טיפול שורש עמוק בכל מה שקשור לתפיסה של מקבלי ההחלטות בממשלה, ובכלל. הפריפריה, לטעמי, איננה מושג מופשט ואיננה מכבסת מילים. היא העתיד של מדינת ישראל. אבי האומה דוד בן-גוריון היה נוהג לומר: "אם אנחנו לא נכבוש את הנגב, הנגב יכבוש אותנו". משפט אלמותי זה נכון כיום יותר מתמיד, והוא נכון לא רק לגבי הנגב, אלא גם הגליל, הגולן, מטרופולין חיפה, שפלת יהודה ופרוזדור ירושלים, ובקיצור, כל מה שאיננו "מדינת תל אביב". ועל-מנת שלא נוותר רובנו ככולנו בתוככי "מדינת תל אביב", טוב יעשו מקבלי ההחלטות עם ירדו מהתפיסה המוטעית של מענקים אזוטריים חד-פעמיים, ירדו ממכבסת המילים על חשיבות הפריפריה, יפשילו שרוולים ויתחילו, על אמת, לפתח את הפריפריה ולהחזיר אותה אחת ולתמיד למדינת ישראל הריבונית!