לפי מסמך של מרכז המחקר והמידע של הכנסת שסקר את הנושא בדמוקרטיות אחרות, בחלק גדול של הדמוקרטיות שאנחנו מכנים מתוקנות הסכם בינלאומי מחייב דיון ואף אישור של הפרלמנט (למשל ארה"ב, הולנד, בלגיה). באלה מהן שהחוק אינו מחייב זאת, הנוהג כן מחייב שהפרלמנט יקיים דיון בהסכם (למשל בריטניה, קנדה, ואוסטרליה). כזה הוא הנוהג גם אצלנו, וברור מהי חשיבותו מעבר לשאלת חוקיות ההליך: הנוהג הוא שנותן לגיטימציה דמוקרטית להסכמים בינלאומיים שלא רק ממשלת ישראל, אלא מדינת ישראל כולה, הופכת מחויבת להם. אין צורך להרחיב את הדיבור על חשיבותה של הלגיטימציה להתנהלותה התקינה של כל דמוקרטיה, שיטת משטר שכידוע אינה יכולה להתקיים בכפייה. זה הרי מובן מאליו. אבל במקרה שלפנינו, מאחר שמדובר בהסכם בינלאומי בזמן ממשלת מעבר שאינה נהנית מרוב בכנסת, דומה שהנוהג הדורש אישור מן הפרלמנט צריך לקבל משנה תוקף. לכן (ולמרות שהחוק נותן לה את כל הסמכויות שיש לממשלה רגילה) מן העובדה שאין לממשלת מעבר אמון של רוב בכנסת, נגזרת זהירות מיוחדת בהחלטות חשובות ובעלות השלכות ארוכות טווח. הפסיקה קבעה זאת שוב ושוב, גם כאשר החוק שתק. וזו גם הסיבה שהציבור מתקומם כאשר ממשלת מעבר מנסה להגיע להסדרים מדיניים שנויים במחלוקת (כפי שקרה בשלהי ימיה של ממשלתו של אהוד ברק), או אפילו כשהיא מבקשת למנות אדם לתפקיד מרכזי למשך שנים ארוכות (ראה מקרה מני מזוז, לאחרונה). אבל לפי דבריך במקרה שלפנינו, לא רק שאינך רואה צורך בהענקת לגיטימציה דמוקרטית ולו חלקית (בידי כנסת יוצאת ומפולגת) להסכם. אתה אף סבור ש"מבחינת האתיקה של הפרלמנט" ממש אסור(!) לקיים דיון בכנסת בנושא (לא כל שכן הצבעת אישור). אם באתיקה ולא רק בחוק מדובר, מה מצדיק לשיטתך חריגה כל כך משמעותית מהאתיקה הבסיסית של צורת השלטון הדמוקרטית - אתיקה שממנה נגזר הנוהג בכל רחבי העולם הדמוקרטי לפיו הסכמים בינלאומיים נידונים ואף מאושרים בפרלמנט? ככל שאני יכול לראות, הצעת שתי תשובות נבדלות בשני הפוסטים שלך בנושא, שאמנם יש ביניהן חפיפה, אבל יש ביניהן גם הבדל חשוב. התשובה הראשונה אומרת שהאופוזיציה (ובמשתמע המצביעים שבחרו בה) אינם ראויים להשתתף בדיון זה, משום ששיקוליה של האופוזיציה (ובמשתמע שיקוליהם של בוחריה) אינם מבוססים על שאיפה לקידום טובת הכלל. התנהגותה של האופוזיציה, כתבת בפוסט הראשון, "פרועה לשמצה [כך במקור] לטובת נאשם בשחיתות, גם לרעת הכלל (הצבעה נגד פטור מוויזות לארה"ב לדוגמה)." טיעונים מן הסוג הזה מוכרים לנו היטב מתחום הפילוסופיה הפוליטית. הם שייכים למשפחת טיעונים שראשיתה באחד היריבים המושבעים ביותר של הדמוקרטיה, הפילוסוף היווני הגדול אפלטון, והמשכם באביה המודרני של התופעה המפחידה שאותה כינה ההיסטוריון יעקב טלמון "הדמוקרטיה הטוטליטרית" - ז'אן ז'אק רוסו. רוסו סבור היה ש"הרצון הכללי" המייצג את טובת הכלל על-פי התבונה, צריך לגבור על סך כל הרצונות הממשיים של האזרחים המונעים (גם) על-ידי התשוקה האגואיסטית. את הפילוסופיה הזאת אימצו כזכור לכולנו בין השאר היעקובינים והבולשביקים, והם השמיעו טענות דומות לשלך מצד המבנה הלוגי שלהן: גם הם טענו שהאופוזיציה אינה לגיטימית משום שאינה מייצגת את טובת הכלל. או בז'רגון חמור הסבר שהיה נהוג בפי הבולשביקים עצמם, רק מפלגתם מייצגת את "האינטרסים האובייקטיביים של הפרולטריון" שהוא המעמד המבשר את בוא החברה הצודקת, שתיטיב עם כולם. המפלגות האחרות לעומת זאת, על-פי חישוביהם ה"אובייקטיביים" של אותם בולשביקים, כולן פועלות, כלשונך "לרעת הכלל" או בלשונם - למען קידום האינטרסים הצרים של המעמדות המנצלים. כפילוסוף ודאי אין אתה זקוק לי שאזכיר לך, שהבעיה התיאורטית העולה מטיעונים כאלה, והיא רלוונטית באותה מידה למשטרים רצחניים יותר ולמשטרים רצחניים פחות, היא תמיד זו: מי קובע מהו "הרצון הכללי", כלומר מהי טובת הכלל? הבולשביקים קבעו: אנחנו. ואילו אתה, בפוסט הראשון, ככל שאני יכול לראות, לא מציע כל תשובה זולת זו: אני.

תקן אותי אם קראתי לא נכון, אבל הפוסט הראשון, וזו כנראה אחת הסיבות להתקוממות נגדו, אינו מציע כל נימוק מעבר לסמכות שיפוטך שלך - הנחרץ והחד-משמעי. לבולשביקים היה נימוק: הם חישבו את טובת הכלל לפי תורה שלדעתם הייתה מדעית ואובייקטיבית - מטריאליזם היסטורי. אבל אתה, על סמך מה אתה קובע שקולה של האופוזיציה לא ראוי שישמע בדיון חשוב זה? לא מצאתי בדבריך בפוסט הראשון הסבר כלשהו אלא רק הצגה רטורית של שיפוטך כאילו מדובר בעובדות ולא דעות. כתבת, כאילו לא אמור להיות חולק על דעתך, או כאילו די בדעתך, שהאופוזיציה "פרועה לשמצה" וגם פועלת "לטובת נאשם בשחיתות" ולכן במקום לקדם את טובת הכלל, היא מקדמת את "רעת הכלל". אבל אני מניח שלא תופתע מאוד לשמוע שדווקא יש מי שחולק על כך שמדובר בעובדות מוצקות. לא במפתיע זו האופוזיציה. למעשה זה המצב הרגיל בדמוקרטיה: הקואליציה חושבת שדרכה של האופוזיציה תזיק לכלל, ואילו האופוזיציה חושבת בדיוק את זה הקואליציה. וכך גם חושבים רבים מתומכיה במקרה הזה - ואני בכללם. לפי דעתנו - ואינני פוסל את האפשרות שגם אנחנו עשויים לטעות - הקואליציה היא "פרועה לשמצה", רומסת נורמות של אתיקה ונוהג, כולל דחיקת רגליה של האופוזיציה באופן חסר תקדים מוועדות הכנסת, כולל שימוש פוליטי במערכות אכיפת החוק והמשפט, איתרוג של עבריינים לכאורה מקרב שורותיה שלה, כולל מי שחשודים שעשו - לכאורה כמובן - עבירות שחלקן חמורות שבעתיים מאלה שנתניהו נאשם בהן (ובכללם בני גנץ בפרשה החמורה של המימד החמישי, אביגדור ליברמן בפרשות ישראל ביתנו, נפתלי בנט בנושא הכספים בבית היהודי, גדעון סער ושובל השמועות המלווה אותו מאז פרישתו ב-2014, ויאיר לפיד ששיקר לגבי טיפולו בבקשות של ארנון מילצ'ן, וכד'). אגב, אנחנו גם מקפידים לא לבלבל בין "נאשם" לבין "אשם" ובמדינת חוק ראוי לזכור את ההבדל ביניהם. לפי השקפתנו, הניסיון של האופוזיציה להפיל את הממשלה אפילו בהצבעה בנושא הוויזות לארה"ב (ובמיוחד בשעה שארה"ב דורשת מאיתנו תשלום במטבע פוליטי עבורן) אינו בהכרח חמור יותר מניסיונה של הקואליציה לשמר את עצמה על-ידי מניעת ועדת חקירה בנושא סרסור הסוהרות. האם תהיה מופתע לשמוע שלדעתנו ברור כשמש הקואליציה מוכנה להקריב את האינטרסים הלאומיים של ישראל על מזבח שנאת נתניהו, ושלכן יש להדיח אותה במהירות האפשרית בכל אמצעי חוקי ודמוקרטי העומד לרשותנו? אני מניח שלא תופתע, וגם שלא תסכים עם דעתנו. אבל זה לא עניין מרעיש במיוחד. כך זה בדמוקרטיה. עם זאת אולי כן תופתע לשמוע שבמחנה שלנו איש לא דורש ברצינות להדיח את הקואליציה - עכשיו או כשתשוב להיות אופוזיציה - מהשתתפות בחיי הדמוקרטיה הישראלית. אנחנו יודעים שהדעה שלנו, עם כל הלהט שבה אנחנו משוכנעים בה, אינה זכאית לתבוע לעצמה מעמד שמעל המשחק הדמוקרטי עצמו, קל וחומר זכות לבטל אותו. משטר שבו הקואליציה נוטלת לעצמה סמכות להוציא מתוך המשחק את האופוזיציה הוא בהגדרה, דיקטטורה, ואנחנו חוששים שמהלכים כאלה הולכים ומקבלים לגיטימציה, שאתה עכשיו תורם לה. לכן כשראש הממשלה שאין לו רוב בכנסת דורש להדיר את האופוזיציה מדיון חשוב, אנחנו חושדים שהוא מבקש לרכוש לעצמו סמכויות דיקטטוריות. אבל הבה נדייק. הצעתך לא הייתה לתת ללפיד את הסמכות להדיר את האופוזיציה כרצונו, למרות שתמכת בעמדתו במקרה הנוכחי. בכל זאת יש כאן הבדל. מאחר שאתה אינך חלק מן הקואליציה כתבת, ככל שאני מבין את דבריך, כמי שנמצא מעל שני המחנות בעמדת שיפוט אובייקטיבית, ויכול לקובע מהי טובת הכלל. אבל גם רעיון זה אינו מתיישב עם הדמוקרטיה. הרעיון הפלטוניסטי של המלך הפילוסוף נהגה בדיוק כדי למנוע את הדמוקרטיה, שאפלטון עצמו ראה בה תופעה מסוכנת ולא רצויה. לכן מה שאתה דורש בפוסט הראשון, ככל שאני מבין אותו, אינו הקפדה על התנהגות נאותה של אופוזיציה בדמוקרטיה, כפי שהפשט של דבריך לכאורה קובע. אתה בעצם, כך נדמה, דורש ביטול של הדמוקרטיה בפני עמדותיך הפוליטיות (שאולי חופפות לאלה של הקואליציה ואולי שונות מהן במקצת) - כלומר בפני השקפתך שלך על מהי טובת הכלל. לא הכלל יקבע - יקבע האינטלקטואל הניצב מעל ההמון. זו עמדה מדאיגה כשהיא נשמעת מפיו אינטלקטואל מרכזי, שרבים מייחסים משקל רב לדבריו. ולכן טוב שבפוסט השני הבהרת שלא התכוונת לשלוף מארון הספרים הפילוסופי את אפלטון ולהפוך אותו למורה דרך פוליטי בירושלים של 2022. הפוסט השני שלך הביא טיעון חדש אל הדיון - טיעון שאולי התכוונת אליו גם קודם, אבל מקוצר היריעה לא התעכבת לפרוס אותו. זה קורה במדיומים חסרי הסבלנות של הרשתות החברתיות, ולכן טוב שהקדשת לכך עוד מעט מחשבה בדיעבד וטרחת לכתוב פוסט נוסף.

שמחתי אם כן לגלות שהמבנה של הטיעון בפוסט החדש לא היה וריאציה על אפלטון, על רוסו, על רובספייר או על לנין. בהחלט לא. מדובר בניסיון לעגן את הדרת האופוזיציה מן המשחק הדמוקרטי, בתוך גוף הכללים של המשחק הדמוקרטי עצמו. זה כמובן הבדל של שמיים וארץ הן מן הצד הלוגי והן מן הצד המוסרי. כי אכן יש במסגרת הכללים הדמוקרטיים אפשרות לקבוע שעמדות מסוימות, מפלגות מסוימות או אישים מסוימים לא יוכלו לקחת חלק בשלטון. זה חלק מן הדמוקרטיה ולא ביטול שלה. פסילה כזאת של שחקן או שחקנים יכולה להיות על-רקע פלילי (שחיתות, עבירת מין או שוד מזויין למשל), עבירה על נוהלי הדמוקרטיה (הצבעה כפולה או זיוף פרוטוקול למשל) או אידיאולוגיה שהרוב מחליט שהיא פסולה (תמיכה בטרור, או גזענות למשל). על מה מתוך מערכת הכללים הסבוכה ורבת הפנים של הדמוקרטיה ביקשת להשעין את פסילת האופוזיציה במקרה זה? בחרת בקוד האתי של הפרלמנטים המורה שמירה על כבוד הכנסת. אני מודה שלרגע נזכרתי בבעל הפטיש שכל בעיה נראית לו כמסמר, אבל מאחר שהקוד האתי של הפרלמנט רלוונטי כמובן לפעילות הפרלמנט, מובן לכל אדם לאן מכוון הטיעון שלך. אלה הכללים שהזכרת: "האתיקה הפרלמנטרית, בכל מדינה מתוקנת, דורשת מכל חברי הפרלמנט והסיעות: 1. לשמור על כבוד הפרלמנט וחבריו בכל הליכותיהם; 2. להשתתף בפעילות הסדירה של הפרלמנט, לפי נהליו, קודם כל בוועדות של הפרלמנט; 3. להשתתף בדיוני הפרלמנט במליאה, באופן מכובד וענייני, הבא לבטא את הדעות של בוחריהם בנושאים העומדים על הפרק; 4. להשתתף בהצבעות של הפרלמנט באופן העומד על שיקולים של טובת הכלל על-פי הדעות של בוחריהם; 5. להשתתף כמקובל בוועדת האתיקה של הפרלמנט ולציית להחלטותיה." אבל אם זה הבסיס לפסילת זכותה של האופוזיציה לקחת חלק בהליך דמוקרטי מכריע, הרי שזו טענה מרחיקת לכת מאוד, אלא אם כן לא ירדתי לסוף דעתך כאן. שכן כדי לשלול מחבר כנסת מסוים או ממפלגה את זכותה להשתתף בהליכי השלטון צריך לקרות דבר חמור מאוד. אנחנו לא מדברים כאן על נימוסים והליכות ואפילו לא על סתם עבירות. לא מספיק שחבר כנסת ינבל את פיו בלהטו של איזה ויכוח, ידבר בכוונה בשפה שרוב חברי הבית אינם מבינים אותה, או שיצביע הצבעת מחאה הפוגעת בקודשי סמליו וערכיו של הקולקטיב. צריכה להיות עבירה משמעותית מאוד, וקונקרטית מאוד, וצריך להתקיים הליך מסודר המפקיע מאותו חבר כנסת, או מקבוצה של חברי כנסת, את החסינות והסמכות שיש למחוקקים. בעניין זה אין צורך לשער השערות כיוון שהליכים כאלה מוכרים לנו. כידוע, כדי שאדם או מפלגה ייפסלו מלרוץ בבחירות צריכה ועדת הבחירות המרכזית לפסול אותם על בסיס מאוד מוצק של ראיות, לאור הוראות מפורשות של 'חוק יסוד: הכנסת' או של החוק הפלילי, וזאת רק במסגרת הליך הוגן. לעיתים קרובות, גם אחרי כל זה נוטה בג"ץ להפוך החלטות של פסילה, כיוון שהזכות לבחור ולהיבחר היא ליבת הדמוקרטיה. לפיכך נוהגים בה, בצדק, בחרדת קודש. ברור גם שלא ניתן לפסול אף אדם על בסיס עבירות שעשו אחרים. לכן לא ברור לי כיצד אתה מבסס את הפסילה הגורפת של כלל האופוזיציה, דבר שחוק יסוד אינו מעז לעשות, אבל שאתה דורש לעשות על סמך תקנון אתי, וכל זאת כדי לשמור על כבוד הכנסת? האם אינך דורש בעצם לרוקן את הכנסת מתפקידה, כדי שאפשר יהיה לשמור על כבודה? האם כבודה יכול כלל להישמר לאחר שעוקרה מכוחה, משל הייתה הכנסת בתולה מימי הביניים שאותה צריך שלמור בנפטלין מפני תשמיש? אבל האם כוונתך שתקנון האתיקה של הכנסת, שהכנסת אומנם הקנתה לו מעמד של חוק, יוכל לאפשר לפסול לא אדם, לא מפלגה אלא את האופוזיציה כולה מלהשתתף בהליך חשוב כמו דיון בהסכם בינלאומי רב-השלכות וכל זאת על בסיס אמירות כלליות על אודות התנהגות לא ראויה של חלק מחבריה? האם יחידים שלדעתך סרחו אף שלא נפתח נגדם כל הליך, גוזרים את גורלן של סיעות ובריתות פוליטיות רב-מפלגתיות? האם זה הגיוני, במסגרת התנהלות אתית - אפילו מבחינת החוק היבש - לפסול קבוצה פוליטית על בסיס קולקטיבי, בלי פירוט של העבירות, ייחוסן למבצעיהן, ועמידה על זכותו של כל מי שנאשם בהן להליך הוגן? האם בחסות הכללות מעורפלות כאלה אפשר לדרוש דבר כה מרחיק לכת, הלקוח בספר ההפעלה של הדיקטטורה, כהדרה של כלל האופוזיציה? דבר אחד הוא לשמוע דברים קיצוניים ואנטי-דמוקרטיים כאלה מאדם מופקר וחסר השכלה כמו יאיר לפיד. אבל פילוסוף מקצועי, ובמיוחד בעל התמחות באתיקה, מחויב להסביר בפירוט מניח את הדעת על מה בדיוק מבוססת דעתו הנשמעת באזניו של כל אדם משכיל - ולא בכדי - כמו הצעד הראשון שעושות דמוקרטיות בשביל האבדון המוביל לדיקטטורה: שלילת זכותה של האופוזיציה לקחת חלק בהליכי הפרלמנט. לכן נדמה לי שלא טוב יהיה להשאיר את הרושם הקשה של דבריך תלוי ועומד. אלא אם כן, כמובן, אתה אכן תומך בביטול אחד מעמודי התווך החוקתיים של הדמוקרטיה מפני עבירות אתיות כגון אי-השתתפות מספקת בדיוני ועדות הכנסת. טיעון כזה, שיש לי ספק אם תרצה לעמוד מאחוריו, דומה להתרת שריפת הבניין בשם האיסור להדליק נר. ואחרונה, כאשר מדובר בקואליציה שרמסה את האתיקה הפרלמנטרית הבסיסית ביותר בגסות רבה כל כך והדירה את האופוזיציה מחלקה הנהוג מאז קום המדינה בוועדות הכנסת, מוזרה הדרישה להוסיף חטא על פשע על-ידי הדרה נוספת של האופוזיציה מדיון חשוב - כלומר להשתמש בכללי האתיקה שהקואליציה רמסה, כדי לגרום להם, לכללים אלה, להוסיף ולפגוע באפשרות לקיימם. אבל אולי החמצתי משהו. אולי אם תוכל למנות את העבירות האתיות המצדיקות בעיניך את שלילת זכותה של האופוזיציה מהשתתפות בדיון החשוב הזה, גם ללא הליך הוגן של בירור העבירות, נוכל לדון באופן מושכל יותר בטענה הנראית לי לכאורה סותרת את עצמה - ביטול סמכותה של הרשות המרכזית בדמוקרטיה, בשל עבירות אתיות כנגד כבודה. אולי יתברר שהאופוזיציה עשתה דבר מה חמור מכל מה שעולה על דעתי כרגע, אף שככל הידוע לי היא לא הציתה את בניין הפרלמנט. לאור כל זאת, אשמח אם תבהיר את עמדתך. בידידות, תלמידך לשעבר גדי טאוב