מכירים את הסיפור על אותה פרה, שהיה לה נוהג משונה: כאשר נחלבה ומילאה את כד החלב באותו זהב ניגר, הייתה מפילה אותו בבעיטה... החלב היה נעלם בקרקע הרפת הבוצית... והאירוע הזה היה מסתיים בקללה עסיסית במיוחד של החלבן/נית... לפני ימים ספורים נתבשרנו על נצחונה של ג'ורגה מלוני, פוליטיקאית צעירה, מוכשרת ואוהדת ישראל מוצהרת, באיטליה. עתונים בישראל ובחו"ל, כבר מיהרו להכתיר את הנצחון הזה במונחים הלקוחים מעולם הפנטזיות העיתונאיות, כ"הישג הניאו פאשיסטים ברומא"... חזרה לימי מוסוליני" וכו'... במהלך שנים רבות נקט האיחוד האירופי בעמדה של עויינות מובנית כלפי ישראל. עובדה זו נשענת על ציר צרפתי-גרמני חזק, שהיה גם בסיס להקמת האיחוד האירופי. ציר זה, אימץ, החל משנות ה-70, בשל שלל גורמים וסיבות כלכליות, פוליטיות, וגם יש להודות, אנטישמיות, בחלקן מתחת לסף ההכרה ובחלקן מעליה, את עמדות אש"פ, ואף תרם, בעיניים עצומות לרווחה, תרומה ממשית לקיומם של עשרות ארגונים שפעלו ופועלים היום נגד ישראל. גם מדינות שהייתה להם מסורת של ידידות רבת שנים כלפי ישראל, כהולנד, שבדיה ואחרות, אימצו את גישת הגדולות, והפכו לאנטי ישראליות, כאשר גישה זו נתמכת על-ידי אוכלוסייה ערבית ומוסלמית גדלה והולכת, בתוקף חוקי הגירה ליברליים, נתמכי השטפון של הפולטיקלי קורקט, שהשתלט על היבשת...

גוש וישיגראד

אותו גוש מדינות הקרוי "האיחוד האירופי", שאף להתפשט מזרחה ודרומה כמו כתם רורשך, כאשר ההגירה המוסלמית מזינה אותו בדלק של עבודה זולה, גם מגירה שמן על משקי הבית ובעיקר על גלגלי התעשיה הכבדה באירופה. אלא שדווקא התפשטות אותו שמן סיכה מזרחה, היא שיצרה את בלימתו הסופית. במזרח אירופה החל לקרום עור וגידים אירוע אחר, מנוגד, שאף לו ממדים בעלי משמעות היסטורית, הליך זה קיבל תנופה בשנים האחרונות. מהותו: פניה ימינה. פניה זו כללה במקום העויינות המסורתית לישראל, אהדה מופגנת כלפיה. פולין הפכה לציר מרכזי בתהליך המשמעותי הזה. היא גם בישרה, בצוותא עם יתר מדינות ה-וישיגראד, קרי צ'כיה, הונגריה, סלובקיה ואוסטריה, כי כללי המשחק האנטי ישראלי האוטומטי, שונו. גם המדינות הבלטיות וכן רומניה ובולגריה מאסו במשחקי הפוליטיקלי קורקט, המערב אירופיות, ושאפו להנהיג בתחומן משטר פנימי חברתי חדש. אל גוש חזק זה נסתפחו, דה פקטו, לאחרונה, שתי מדינות חזקות במיוחד הלוא הן שבדיה ואיטליה. פולין הינה חשובה במיוחד במקבץ המדיני החדש, המתעצם לאיטו, אך בשיטתיות ובהתמדה. יש האומרים שממשלת פולין הימנית, כאמור, הייתה כפסע מקבלת החלטה בדבר העברת שגרירותה לירושלים. אלא שאז, במועד ההוא, כבר משורות האופוזיציה, החל להפציע מנהיג חדש. יאיר לפיד, כשהוא מונע על-ידי היסטריה רלבי"ת... לפיד החל מיד לשלח בליסטראות לעבר פולין, בתחילה בגין חוק אי-החזרת הרכוש הפולני בישראל לו קראו "חוק השואה". ללפיד נדרשו חדשים מעטים להפוך את פולין מידידה לישראל, לעויינת אותה. מאבן פינה לאירופה ידידותית, לאבן ראשה באנטישמיות המתחדשת גם במזרח אירופה. בשנים האחרונות אנו רואים, לנגד עינינו הכלות, מדינות נוספות באירופה הנסחפות לכיוון העויינות לישראל. כך קרה וקורה בהולנד ובבלגיה. לפיד טוען עכשיו כי החקיקה בפולין של חוק אי-החזרת הרכוש, מוכיחה כי פולין הפכה לאנטי דמוקרטית ואנטי ליברלית בעליל. יש להדגיש: החקיקה הזו בפולין נעשתה על-פי כל כללי הדמוקרטיה ואף זכתה לתמיכה מקיר לקיר, אם בבתי הנבחרים שם ואם במערכת המשפט ובמדיה הפולנית. אף נהפוך הוא. תוך כדי ויכוח התגלו מקרים רבים שבהם העדר חקיקה בנושא הזה אפשרה לגורמים רבים, על גבול הפלילי, לתבוע רכוש יהודי. לפיד יודע מן הסתם כי המערב אירופים לא אוהבים את מדינות הווישיגראד, הסוררות. בחיזורו הלוהט אחריהם, ואחרי "הליברליות" שבהם, ובמיוחד צרפת, הוא לא מהסס לשגר דברי ביקורת לעבר מדינות הפריפריה הנ"ל. כך אנו עדים גם לתגובה פולנית קשה. מדינה זו כבר מחזקת את קשריה עם גורמים פלשתינים באירופה... החלום שמדינה חשובה זו תפעיל את זכות הווטו שלה בפרלמנט האירופי לטובת ישראל, הולך ונגוז כמובן. ומה נותר ללפיד לעשות? לבצע אותו טיפוס פואטי על יבלותיו של נשיא צרפת...