אין לי בדל של מושג מדוע רעשה הארץ וגעשו אחיי החרדים לאחר דברי הבלע של כדורגלן העבר, אייל ברקוביץ? מה יום מיומיים? על מה יצא הקצף? באופן שיטתי ולאורך השנה האחרונה כחלק ממסורת ארוכת שנים, התבטאו ברקוביצ'ים לסוגיהם כנגד החרדים ועולם התורה, במילים בוטות יותר, בהפגנת בערות גדולה יותר ובעמארציות מעוררת חמלה משמעותית יותר, לתפארת מדינת היהודים.
אין לי כעס על אייל ברקוביץ, יש לי חמלה ורחמים על הבורות אותה הוא מפגין חדשים לבקרים בתוכנית הצעקות והאלימות הבריונית אותה הוא מוביל יחד עם אופירה ברקוביץ. לצד הבורות הזועקת לשמיים, השטחיות והרדידות נחשף עם ישראל, או מי ממנו שעדיין מוכן לראות את מופע האימים הוולגרי, גס הרוח, בהובלת הצמד למופע מעורר רחמים, מופע של בושה וחרפה, מופע אנטי תרבותי בעליל.
אחרי שכבר האשימו את החרדים בהפצת מחלות, ראה מגיפת הקורונה, בסחטנות, בפרזיטיות, בעושק הקופה הציבורית, בהשתמטות, בכל תחלואי החברה האנושית בעולם בכלל ובמדינת היהודים בפרט, אחרי שהזמינו מריצות להסעתם לפח האשפה והותרתם שם במצבורי הזבל, אחרי שכבר אמרו עליהם כמעט הכל, בכל תחום, בהכללה נוראית ובהאשמת כזב קולקטיבית. אחרי שטפלו עליהם את כל מה שרק ניתן להעלות על הדעת, אז עוד כמה דברי הבל ורעות רוח של כדורגלן עבר המשדר לצרכני תוכניות חסרות משמעות וכבוד דברי סרק, לא אמורים היו לזעזע את אמות הסיפים.
בכל בחירות יש את "הגאון התורן" המשתלח בציבורים בחברה הישראלית. באופן לא מפתיע רוב הזוהמה המוסרית והזיהום הבלתי פוסק יוצא מכיוון אחד, מכיוון נושאי נס הפיוס, האחווה, השלום, המדברים דברי שווא ופיהם מלא בשנאת אחיהם. בדרך כלל דברי השטנה וההסתה הנוראים, דברי הלהג יוצאים מפי "הוגי הדעות, אנשי הרוח והפוליטיקאים הממלכתיים", המאשימים את כולם בהסתה, בשיסוי, בהגברת השנאה, המכנים את למעלה מחצי מהעם כמכונות רעל, "המגנים" על הדמוקרטיה, העומדים כ"חומה בצורה בהגנה על שלטון החוק", אלה המבטלים חצי מהעם, המקטינים חצי מהעם, המחרימים חצי מהעם, אלה הנאורים נושאי דגל הקדמה והליברליות, דגל הנאורות, הטוהר והצדק, המורמים מעם, הפרווילגים.
ליבי ליבי על אייל ברקוביץ. איני כועס על דברי הבאושים שיצאו מפיו, אני באמת חס עליו, חומל על מעשיו, ובעיקר נושא תפילה שהנותן לשכווי בינה להבחין בין יום ובין לילה ייתן לו בריאות טובה, יפקח את עיניו, את ליבו, את מוחו להבדיל בין חושך לאור, בין הטמא לטהור, בין האסור למותר, בין המר למתוק.
אחרי התפילה להצלחת תיקונו של אייל ברקוביץ, אינני יכול שלא לחוש בושה עצומה מול הפוליטיקאים הנכבדים, שמהם עוד ניתן לצפות לפרומיל של הגינות. יאיר לפיד המאחה, בני גנץ הממלכתי, מרב מיכאלי המתרגשת לקראת העצרת לזכר יצחק רבין, עצרת הסובלנות, וזהבה גלאון, הו זהבה, מופת של נימוסים והליכות, היורשת של מלכת אנגליה.
ואולי אייל ברקוביץ עוד יתנצל על האמירות הפוגעניות, המכלילות, הקשות כנגד אחיי החרדים, כמו שהתנצל בפני הערבים על שכינה אותם מחבלים. אל תכעסו על אייל ברקוביץ, זוהי דמותה של חלק מהחברה הישראלית המוסתת, בוגרת לימודי הליבה, אלו המטיפים נגד "מכונות הרעל". חמלה אחים, חמלה.