יש בצרפתית אימרה "לחפש את הצהריים בשעה שתיים". אימרה זאת חלה במיוחד על כל מערכות הבחירות שהיו בישראל. דנים על ביבי לא ביבי, יוקר המחיה, הכיבוש, אירן, המשילות, הפרדת הדת מהמדינה, שחיתות וקיימות. אבל יש לישראל רק בעיה קרדינלית אחת שממנה נובעות רוב הבעיות האחרות. 4 מערכות חינוך נפרדות הדוגלות ב-4 אתוסים שונים ומתנגשים. כך לא בונים מדינה, אפילו לא חומה. כך יוצרים חומה, 4 חומות בין 4 השבטים. משום מה חושבים שהאתוס הלאומי הוא של מדינה יהודית ודמוקרטית. אבל זרם החינוך החילוני שם את הדגש על מדינה דמוקרטית, הממלכתי דתי על מדינה לא דמוקרטית, החרדי על מדינה יהודית, הערבי על מדינה לא יהודית. לפני שכל זרם יתבע אותי על דיבה, אבהיר למה אני מתכוון. החילונים סבורים שהדמוקרטיה גוברת על היהדות אם יש התנגשות, כל האזרחים שווים בפני החוק, יש שוויון מגדרי, לערבים, ללהט"בים, גם אם זה מתנגש עם ההלכה. במערכת החינוך הממלכתית דתית חלה הקצנה בלתי נסבלת בעשרות השנים האחרונות, משיחית, שונאת זרים, ערבים, להט"בים, משפילה נשים, שואפת למדינת הלכה ולבית השלישי. פסקי הרבנים גוברים על חוקי המדינה. יהודה ושומרון הן לטיפונדיות אקסטרה טריטוריאליות, שבהן לרשויות החוק אין אחיזה. הם שותפים בממשלות הימין בקבלת תקציבי עתק לכפרי פוטיומקין על חשבון הפריפריה. הדתיים המתונים נעלמו לחלוטין מהמפה שלנו. במערכת החינוך החרדית חלה הקצנה בלתי נסבלת בעשרות השנים האחרונות, מטיפה להשתמטות מחובות אזרחיות, משירות בצה"ל או לאומי, מעבודה יצרנית. צה"ל, המשטרה, הממשל ומס הכנסה הם האויב, הפריץ. הם מנותקים לחלוטין מהמדינה ובגלל הריבוי הטבעי העצום שלהם, הם מהווים כבר כיום יחד עם הערבים למעלה מ-50% מתלמידי כיתות א'. לימודי הליבה אסורים, הרבנים הפוסקים הבלעדיים, הם מובילים אותנו לפשיטת רגל. מערכת החינוך הערבית אפילו אינה בעברית, השפה הרשמית במדינה, בניגוד למקובל בצרפת, ארה"ב ובכל המדינות המתוקנות. הם כמו החרדים אינם כלל ציוניים, בעוד הדת"לים אינם שותפים גם לחזון הציוני של הרצל. בעוד החרדים תלושים לחלוטין ומלמדים רק תורה ותלמוד, בלי שום תרומה לכלכלת המדינה, הערבים משתלבים בכלכלה, אך לא שותפים לאתוס שלה, עם אחוזי פשע ואלימות גבוהים, חוסר משילות, ואימוץ האג'נדה הפלשתינית. הערבים רואים עצמם בראש וראשונה פלשתינים ולא ישראלים, בוודאי שאינם שותפים לחזון המדינה היהודית דמוקרטית. אין בכל ארצות ערב, כולל בפלשתין, אף מדינה דמוקרטית, ובארץ הם לא מקבלים ערכים דמוקרטיים. 4 מערכות החינוך הנפרדות הם פצצה מתקתקת יותר מסוכנת מאירן, פלשתין, הטייקונים, השחיתות, יוקר המחיה, הפרדת הדת מהמדינה, והאלימות. אך אם הייתה מתקיימת רק מערכת אחת כמקובל בעולם היו הבעיות נפתרות. בתקציבי העתק שהיו משתחררים, תוך יצירת אתוס אחד, ניתן היה להתגבר על כל האיומים, לבער את השחיתות והאלימות, לפתור את בעיות העוני וחוסר השוויון, הקיימות והתחבורה, החינוך והבריאות, יוקר המחיה והכלכלה. כי לא רק היו משתחררים תקציבים של עשרות מיליארדים, גם היו נוספים עשרות אחוזים של אזרחים לכלכלה היצרנית לרבות 3 שנות שירות חובה אזרחי לגברים ונשים, היו חוסכים את כל תקציבי הדת ורוב הביטוח הלאומי. קיום מערכת חינוך אחת עם אורינטציה של קידמה היה מביא לצמצום הילודה, קיצבאות רק ל-4 ילדים למשפחה, נישואים רק מגיל 21 אחרי שירות לאומי של גברים ונשים, זכויות אזרח והטבות רק אחרי שירות לאומי או צבאי. מי שרוצה ללמוד בישיבה מוזמן לעשות זאת על חשבונו, אך לא על חשבון המדינה, מי שרוצה תריסר ילדים יממן אותם בעצמו ולא על חשבון המדינה, במיוחד אם אינו תורם לכלכלת המדינה. הפסקת התרבות של לקחת בלי לתת. לכן האג'נדה המרכזית של הבחירות והממשל צריכה להיות מערכת חינוך אחת חילונית לכולם עם לימודי ליבה, עברית, ערבית ואנגלית ברמת שפת אם, לימודי מורשת, וכל החוקים הנלווים של שירות, קיצבאות וזכויות נלוות. מדינה צריכה להיות קודם כל בת קיימא, עם אתוס אחד, התלכדות צנטריפטלית ולא הינתקות צנטריפוגלית. רק היום ניתן לבצע זאת לפני שהרוב הפונדמנטליסטי בכיתות א' יהפוך אותנו לאירן ומשטר חשוך, שאינו חפץ חיים.