צריך אולי להבהיר שוב, למקרה שזה לא ברור - הנסיגה הרוסית מחרסון מהווה, לצד היותה מפלה עצומה לרוסיה ולפוטין בפרט, הישג צבאי משמעותי לצבא האוקראיני, ועוד המחשה ליכולות שלו. הנסיגה היא תוצאה ישירה של שבועות ארוכים של מאמץ אוקראיני מתמשך לפגוע בקווי האספקה הלוגיסטית של הרוסים. וחשוב להבהיר את זה ולתת לאוקראינים את הקרדיט שמגיע להם. הנשיא זלנסקי הגיב על הנסיגה הרוסית מחרסון בסרטון שפירסם ובו אמר בין השאר: "יש היום הרבה שמחה במרחב התקשורתי, וברור למה. אבל יש לרסן את הרגשות שלנו - תמיד בזמן מלחמה. בהחלט לא אספקל אויב את פרטי הפעולות שלנו - לא בדרום, לא במזרח ולא בכל מקום אחר. כשנשיג את התוצאה שלנו, כולם יראו אותה. בטוח. אולי זה לא נשמע כמו מה שמישהו מצפה עכשיו, אולי לא כמו בחדשות - אבל אתם צריכים להבין: איש לא פשוט בורח אם הוא לא מרגיש את הכוח. האויב לא נותן לנו מתנות, לא עושה "תנועות של רצון טוב". אנחנו נלחמים את דרכנו למעלה. וכשאתה נלחם, אתה חייב להבין שכל צעד יביא תמיד להתנגדות מהאויב, וזה תמיד יביא לאובדן חייהם של הגיבורים שלנו. לכן, אנו נעים בזהירות רבה, ללא אמוציות, ללא סיכון מיותר. למען שחרור ארצנו כולה וכדי שההפסדים יהיו קטנים ככל האפשר. כך נבטיח את שחרור חרסון, קחובקה, דונצק וערים אחרות שלנו. אבל זו תהיה תוצאה של המאמצים שלנו, פעולות ההגנה שלנו, אלה שנמשכות כרגע ואלה שאנחנו מתכננים". חשוב להבהיר כמה דברים - כמו שכתבתי אתמול, יש סבירות גבוהה למדי שלמרות הנסיגה, הרוסים השאירו אחריהם לא מעט "מתנות". זה אומר איזורים ממוקשים, זה אומר מטענים ומלכודים ברחבי האיזורים שפונו כולל בעיר עצמה, על מבניה הנטושים, מה שיהפוך את הכניסה האוקראינית אליה לזהירה מאוד, עקב בצד אגודל. אבל בסופו של דבר, ולאחר זמן, ההשתלטות המחודשת של האוקראינים על אזור חרסון תקרב אותם לאזור חצי האי קרים, ותכניס לטווח סוללות הארטילריה המתקדמות שלהם (HIMARS) חלקים מהאיזורים צפונית לחצי האי קרים, מה שיאפשר להם לפגוע גם בקווי האספקה והלוגיסטיקה של הרוסים שם. הרוסים מצידם כבר החלו לעבות את קווי ההגנה שלהם בנקודות המפגש בין צפון חצי האי קרים למחוז חרסון - ולא סתם. לגבי רוסיה - מה שמאוד בלט אמש במעמד המצולם של ההודעה על הנסיגה, היה כמובן היעדרו של המפקד העליון של הצבא הרוסי, ומי שמן הסתם קיבל את ההחלטה המשפילה על הנסיגה - הנשיא פוטין כמובן, ששהה במוסקבה, בזמן ששר ההגנה ובכירי הצבא מבשרים לאומה על ההחלטה המשפילה לסגת. זה לא מקרי כמובן. פוטין מנסה לבודד עצמו, למרות שהאחריות לפיאסקו הזה כמובן נופלת על כתפיו, לפחות כמו שהיא נופלת על כתפי שר ההגנה שוייגו, שנכשל מבחינה צבאית להחזיק את האזור שממנו נסוגה רוסיה. אין ספק שהנסיגה, שבועות בודדים אחרי טקס הסיפוח של המחוז לרוסיה, היא השפלה לרוסיה ולפוטין עצמו, שבשקט בשקט חתם אמש על צו נשיאותי המאשר את הוצאת האזור שפונה משטחה הריבוני של רוסיה. אז מה הלאה? ישנם כאלה הסבורים שהנסיגה הזו מלמדת על כוונה אפשרית של פוטין להכריז לאחריה על הפסקת אש חד-צדדית ומוכנות למו"מ מידי עם קייב. העובדה שבימים האחרונים נשמעות שוב ושוב התבטאויות מצד גורמים רוסים רשמיים כמו דובר הקרמלין דימיטרי פסקוב ודוברת משרד החוץ הרוסי מריה זכרובה לגבי מוכנות רוסית למו"מ אינה מקרית כמובן, ותואמת את ההערכה לגבי האפשרות הזאת. נוסיף לכך את הדיווחים שאושרו ולפיהם בשבועות האחרונים התקיימו מגעים חשאיים בין היועץ לביטחון לאומי של ארה"ב ג׳ק סליבאן לבכירים רוסים, ופתאום דברים מוארים באור מאוד מסוים. במקביל, ובהתחשב בכך שדווקא מבחינה צבאית טקטית הנסיגה היא מהלך מאוד הגיוני ורציונלי, אפשר לראות שפוטין דווקא מקבל כעת החלטות באופן רציונלי לחלוטין, ע"ב ההתפתחויות בשטח. יש בזה אפילו משהו מעודד. מצד שני (ותמיד יש צד שני) קיימת גם אפשרות שפניו של פוטין לאחר הנסיגה דווקא להסלמה, למשל ע"י ניסיון למשוך לאזור שפונה את הכוחות האוקראינים ולפגוע בהם שם - אם ע"י הצפות, אם ע"י שימוש בנשק לא קונבנציונלי ועוד. זו הסיבה שהאוקראינים למשל ספקנים וזהירים מאוד, מהכרותם את הרוסים.