אי שם בשנות ה-40, שכר ארגון המחתרת לח"י - לוחמי חרות ישראל, בית בודד נטוש ששכן בלב פרדס בגבול רעננה הרצליה, למטרת אימון צעירי הארגון בכלי נשק. בבית נערכו במחזורים קורסים והדרכות בנשק לסוגיו לצעירי לח"י, חלקם הגדול בני נוער בני 18-16, במטרה להכשירם להשתמש בנשק, לפרקו ולהרכיבו. את הבית כינו "בית הקורסים". הבית היה בבעלות משפחת עזרא. מספרים שהמשפחה הייתה אוהדת "לח"י. היה זה בית בלוקים לא מטויח. על-פי עדויות היו בו שני חדרים (וכן מטבחון) אחד מרוצף והחדר השני רצפתו אדמה.
ברצפת אחד מחדרי הבית היה "סליק" מכוסה במספר מרצפות, בו הוסתרו מגוון של כלי נשק. הסליק היה עשוי למעשה מבור שנחפר ובתוכו הונחה חבית ובתוכה הוחבאו כלי הנשק.
ביום שלישי 11 בנובמבר 1947 הגיע ל"בית הקורסים" ברעננה מחזור חדש של חניכים חברי לח"י. הם הגיעו רובם ככולם מאזור תל אביב והמרכז. בלילה לנו במקום. ביום הראשון לבואם הם קיבלו הדרכה בנושא פירוק הנשק והרכבתו ממפקד הקורס, צעיר בן 19 בשם יצחק מוסקוביץ ("יגאל") אך עדין לא למדו לירות. הם אמורים היו לשהות במקום תקופה של כשבועיים ולקבל תדרוך ואימונים בנושא אחזקת כלי נשק, פירוקו, הרכבתו, השימוש בו וכיוצא באלה.
הנערים נורו ללא הבחנה למחרת בבוקר, יומו השני של הקורס, יום ד' 12 בנובמבר 1947 בסביבות השעה 10 בבוקר, כנראה בעקבות מידע מוקדם, הקיף כוח גדול של חיילים ושוטרים בריטיים את הבית הבודד בפרדס בדרום רעננה, "בית הקורסים". על-פי עדויות הכוח מנה מאות חיילים ושוטרים שהגיעו למקום במשאיות ומשוריינים ובכלי רכב נוספים.
באותה עת שהו והתאמנו בבית שמונה נערים ונערות, בני 18-15 וכן מפקד הקורס יצחק מוסקוביץ - "יגאל" בן ה-19. החניכים היו עסוקים אותה שעה בטיפול ובניקוי נשק שזה עתה הוצא מהסליק (חבית קבורה באדמה) שהיה כאמור באחד מחדרי "בית הקורסים". תצפיתן (משקיף) של הלח"י שתפקידו היה לצפות על השטח ולהתריע על הגעה של חיילים או שוטרים בריטים או אנשים זרים, הבחין מתוך הבית בחיילים בריטים המתקרבים לבית וצעק "כלניות", "כלניות"! (כינוים של חיילי הדיוויזיה המוטסת השישית, שחבשו כומתות אדומות). לא ברור למה, כלי הנשק לא הוחזרו במהירות לסליק.
רבקה אליאב-נמרודה, שהייתה בין חניכי הקורס, מספרת באתר עמותת מורשת לח"י על אירועי אותו בוקר: "שמענו דפיקות על הדלת. "חמדה" היה לה אקדח בחגורה, היא נגשה, פתחה את הדלת בזווית. אני ראיתי סמל בריטי מחוויר מבהלה. והלוחמים הצעירים אחזו בנשקם. הסמל הבריטי כנראה אותת לחבריו שהקיפו את הבית ותוך דקות ספורות החל מטר יריות מבחוץ לעבר הבית". עם הישמע היריות כמה מהחניכים קפצו מבעד לחלון האחורי בנסותם להימלט לכיוון הפרדסים. אולם חצר הבית הייתה מוקפת בעשרות רבות של חיילים בריטים שירו לעבר הנערים הנמלטים.
ממטח היריות של הבריטים נהרגו ארבעה: מפקד הקורס יצחק מוסקוביץ' "יגאל" בן ה-19, לאה גינצלר שכינוה המחתרתי "רות", בת ה-16, שלום מחרובסקי שכינויו "אריאל" בן ה-17, שרה בלסקי שכינויה "חמדה", בת ה-18, יהודית כהן-מגורי, שכינויה היה "אורה" בת ה-15 נפצעה קשה והועברה לבית חולים ביפו. סביב מיטתה וסביב בית החולים הוצבה שמירה מוגברת של אנשי צבא ומשטרה בריטיים. למחרת האירוע אור ליום חמישי 13 בנובמבר 1947 נפטרה יהודית כהן-מגורי מפצעיה, ומספר הרוגי "נערי לח"י" ב"בית הקורסים" ברעננה עלה לחמישה.
חמשת ההרוגים הובאו לקבורה בבית העלמין בנחלת יצחק. בחלק מההלוויות לא השתתפו בני משפחה הגרעינית של ההרוגים, בין השאר מחשש ממעקב והתנכלות של הבולשת הבריטית.
הנמלטים נלכדו ונידונו למאסרי עולם שלושה חניכים נוספים ששהו ב"בית הקורסים" בעת התקפה הבריטית, רבקה אליאב - "נמרודה", אברהם חמילבסקי - "פנחס" ויוסף זלוצ'בסקי - "אבישי", נלכדו על-ידי הבריטים, נעצרו ונידונו למאסר עולם בסעיפי אישום של השתייכות לארגון טרור, אחזקת נשק, וסעיפי אישום נוספים. חניך נוסף בקורס, חיים ריקלין - "אריאל", הצליח להימלט ולהסתתר בפרדס סמוך וכשנתפס, טען שבא לחפש עבודה בקטיף. חיים ריקלין ישב במאסר בקישלה ביפו, ובבית-הסוהר המרכזי בירושלים. חיים הוא אביו של איש התקשורת שמעון ריקלין.
הנידונים למאסר ריצו עונשם רק במשך חודשים ספורים שכן כמה חודשים לאחר ההתקפה הבריטית על "בית הקורסים" עזבו הבריטים את הארץ והוכרזה הקמת המדינה. אחד מהנערים ששהו ב"בית הקורסים" בעת התקפה יוסף זלוצ'בסקי ("אבישי") התגייס לצה"ל זמן קצר לאחר ששוחרר מהכלא הבריטי ונפל בקרב על עוג'ה אל חפיר במלחמת העצמאות ב-1948.
