השיח סביב פיסקת ההתגברות מבטא באופן ממוקד את הפילוג ובעיקר את הבלבול בתוך החברה הישראלית. ההתנגדות לחקיקה או התמיכה בה חוצה מגזרים ומפלגות. ניתן למצוא בכל המגזרים מאלו וגם מאלו. יש בתוכם שנוהים כעדר אחר גורמים פוליטיים המניפים את חרבם על מערכת המשפט, ויש אלו המגינים עליה ללא כל הבחנה רק כדי לנגח יריבים פוליטיים. יש כמובן את אלו (ולא מעט) המונעים מערכים נעלים החרדים לדמותה הדמוקרטית והמוסרית של המדינה והחברה ומבקשים לשמור ולבסס בה את הפרדת הרשויות.
די לשוטט במקורות כדי לראות ולהבין את היחס והציווי האלוהי להעמיד מערכת משפט עצמאית ואיתנה כערובה לקיומה של המדינה. "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך", הקדימה התורה לצוות על הקמת מערכת המשפט לפני המלכת המלך שהינו הראשות המבצעת. הנביא ישעיהו אומר: "ציון במשפט תפדה". הוא מעמיד את מערכת המשפט כתנאי יסוד לתפקוד המדינה. היהדות הנחילה לעולם את מושג "הסנהדרין" שהיה בית היוצר לחקיקה ולשפיטה. "אלוקים ניצב בעדת אל" - התורה מעידה על מעמד מערכת השפיטה בעיני אלוקים.
השופט רב הזכויות אהרן ברק שבהעדר "חוקה" ביקש לבצר ולהעצים את מעמד מערכת המשפט על-ידי חקיקת חוק יסוד "כבוד האדם וחירותו", מתוך הבנה שהחוק יהווה עוגן ומשענת לעוצמתה של המערכת ולחרותו ומעמדו של בית המשפט העליון בהיותו צלע אחת מתוך שלושת רשויות המדינה. ודאי לא שיער בנפשו שבג"ץ יפעל ללא ריסון וישתמש בחוק הזה כדי להמליך עלינו את המיעוט שוחר רעתה של ישראל היהודית.
במבחן התוצאה מזדקרת ועולה לנגד עינינו מציאות קשה ומדאיגה של מערכת משפט (הפרקליטות ובתי המשפט) חולה, מנוכרת ועתירת עוולות המתבדלת ב"דלת אמותיה". מסרבת להישיר מבט ולהאזין לתחושות ולמצוקות העם והחברה. היא עוטה על עצמה את אדרת השלימות ושרויה באשליה שהינה חפה מכל חטא או משגה וככזאת אינה זקוקה לביקורת ולמבקר מכל סוג ומין.
אך לאלו שעדיין מטילים ספק בגודל הנתק והנבצרות של המערכת החולה הזו, בא פסק הדין של בית המשפט בבאר שבע וטפח על פניהם ועל פני כל החברה כולה. גודל העוול שנעשה במשפט המעוות הזה אינו רק הפסיקה האומללה ששום "שכל-ישר" או לב בוחן לא יכול להבין ולעכל, אלא ובעיקר מציגה שאלה: הכיצד לא נמצא אף שופט מכהן או שופט בדימוס שיקום ויזעק השמיימה נגד הפסיקה האומללה הזו? וכיצד הפרקליטות המתנכרת מילאה את פיה מים ולא מצאה לנכון להכריז מיד עוד בתוך אולם המשפט בו נעשה העוול שיוגש ערעור על הפסיקה?
למרבה האירוניה וכדי להעצים את העוולה, היה זה דווקא סנגורו של הפושע הנאלח (שמצא עצמו מעודד מהפסיקה), שהכריז מיד כי יגיש ערעור על "חומרת" העונש. מנגד הפרקליטות ומערכת המשפט ממשיכים להתבצר במגדל השן, חוגגים את "הצלחתם" ומתבשמים מכוחם הבלתי מעורער. לנוכח כל זאת לא מפתיע שקמה זעקה גדולה וזעזוע שמטלטל את החברה כולה. המשפט והפסיקה המבישה מציפים מעל פני השטח את המחדלים הרבים אשר דרדרו את המדינה לחוסר משילות משווע ולסכנת אובדן המדינה.
לא יפלא אפה למה קמה הדרישה לחקיקת "פסקת התגברות". יש אשר יטענו שאין די בזה כדי לזעזע ולטלטל את הפרקליטות ומערכת המשפט ואין דרך לאלצם לעשות חשבון נפש. אלו מערכות מנוונות חסרות יושרה ואומץ להכיר בחסרונותיהם, ובשל כך נראה כי אין להם מזור. רק אם יקומו מתוכם אמיצים ועזי נפש אשר יכירו במחדלים ובעוולות שנעשו על ידם ועל-ידי עמיתיהם, יוכלו לאגור כח, לזכות בתמיכה החברה כדי לחולל את המהפכה הנדרשת וטובה שעה אחת קודם.