על הספר הזה עוד שמתי עין ברגע שיצא. אני מודה, דעתי הייתה חלוקה לגביו, כי תהיתי האם מדובר בעוד רומן רומנטי (ואינני נמנית על קוראי הז'אנר). ביום אחד תפס אותי רצון עז, ופשוט קניתי אותו. והוא, בכוחו הצנוע, הקדים את כל מי שהגיע לפניו.
למעשה, זהו ספר על ייאוש ותקווה, מציאת היש היכן שאין. קסלר מצליחה להגיש כאן ספר מורכב, סוחף ופרוע על מערכת יחסים הנבנית, מראש, על אדמה חרוכה; היא חסרת סיכוי עד סופה, וכל העת ישנה הרגשה של רצון לצאת ממנה, אך גם להישאר בה. למעשה, הסיפור מתחיל בחתונה של חברים, בה נועה, הדמות הראשית, פוגשת בטדי רוזנפלד. גבר באמצע שנות החמישים של חייו, "גדול ושמן", מקריח, שנון וכריזמטי. אדם שלכאורה נראה די משעמם וגם מבוגר ממנה. היא מתאהבת בו במבט ראשון, מפתחת אובססיה קלה לגביו ולא מצליחה לצאת מההרגשה הזו עד שתממש את האהבה הזו. ובנוסף, השלדים בארון המשפחתי של כל אחד מהם פולשים (באופן טבעי) לתוך מערכת היחסים, ומעמידים אותה שוב ושוב בסימני שאלה, אך עם זאת - מחוללים בכל אחד מהם שינוי מהותי.
דמותה של נועה מסופרת בגוף ראשון. קסלר מצליחה להעבירה בכתיבה חשופה המגלה את הכאב שלה. כאמור, היא מגישה את הדברים כפי שהם. לא חוסכת בפרטים. אמצע ספטמבר, החיים שלה תקועים, היא מוזמנת לחתונה של החברה הכי טובה שלה, והיא גם במאית סרט החתונה של הזוג. היא מקבלת מחמאות על הסרט, מכירה את סביבתם הקרובה של הזוג, וכך גם מכירה את טדי רוזנפלד, שכאמור, לא בדיוק מושך אותה והוא אף די משעמם, אך למרות אלה, הוא מרתק אותה. בשיחה אחת, טדי בוחן אותה, והוא מספר לה עם שותפו על החברה שלהם ועל הסרטים אותם הם צריכים. היא יודעת שיש בידה הזדמנות. במיוחד להכיר את טדי.
הם מחליפים מבטים, היא מרגישה מעט חשופה, אך נהנית לשבת עמו בשולחן. הוא נתפס בעיניה כפחות נחמד משותפו, אך כאמור, הוא מרתק אותה אפילו עוד יותר. למעשה, טדי הוא גבר ראוותן, שסיים מזמן את החיפוש העצמי שלו, לעומתה, קולנוענית בת 36 שלא יצרה דריסת רגל בתחום. הוא גרוש בפעם השלישית ואב לשני ילדים משתי נשים. הוא בעל חברת טכנולוגיה ועשיר מאוד. המפגש הטעון והעוקצני ביניהם יהפוך למשיכה מינית בלתי מוסברת. ככל שהוא ירחיק את עצמו היא תרצה להתקרב אליו.
ובהמשך, היא לא מפסיקה לחשוב עליו. הוא בראש שלה תמידית. מהדהד בו בעיקר ביום שאחרי החתונה. היא מחליטה לחפש עליו בגוגל, מבחינה שהוא "חכם, מהיר, יפה, שמן, סקסי, מנוול, לא שלי, קצת שלי (עמ' 18)". דווקא חוסר רצונו להתחיל משהו הוא שמושך אותה אליו. היא יודעת שבשיחה הקטנה ביניהם הוא ראה אותה כפי שהיא, ללא מסיכות. הוא, מבחינתה, בכלל לא היא אמור לתת לה ללכת. היא נחושה להשיג אותו. האושר הלא מבוסס שהיא מרגישה מחייב אותה ליצור עמו קשר.
למעשה, קסלר יוצרת כאן רומן לא רומנטי, מושחז, משעשע, על גבול הארוטי וכתוב בדייקנות ובשימת לב לפרטים הקטנים. דמותה של נועה יוצרת קונפליקטים לאורך כל הטקסט, כאלה שנראה שגם מחפשים אותה. היא לא שלמה עם המקום המקצועי שלה, והגבר שהיא רוצה לאו-דווקא מעוניין בה, ולכן כל אלה מניעים אותה לפעול בעוצמה, ודווקא בגלל שאינה נופלת לסטריאוטיפ המתבקש של אישה בת 36, ש"אמורה" להיות כבר נשואה ועם משפחה, או לחלופין - לחפש את מי שייתן לה את כל אלה.
המרחק מטדי שיוצר אצלה את הצורך בקרבה, יוצר סצנות סקס שובות לב. קסלר מתארת אותן בדייקנות ובפרטים קטנים, ואף מגיעה לתיאורים אובססיביים של מי סימס למי ובאיזה הקשר, כולל סימני הסמן. כל אלה יוצרים סערות רגשיות ודמות כנועה, המונעת מרצון לפתור בעצמה את עצמה.
ולכן, זהו רומן אוונגרדי וכזה שאינו נתפס לתבניות. קסלר אומרת: "השלד בספר דומה לסיפור חיי, אבל הדמויות האמתיות בחיי רחוקות מרחק עצום מהספר, חוץ מנועה הגיבורה - היא ממש פורטרט שלי, של ההווה שלי והקיום שלי (מתוך ראיון לכלכליסט, 21.8.22, לשירי לב ארי)".
קסלר יודעת לכתוב סקס ויודעת לכתוב דמויות חדות וסיטואציות קטנות. כולם עוברים דרכה ואת כולם היא מפעילה בהתאם לכתיבתה. היא לא נתפסת לנוסחאות ספרותיות ואף נראה כי היא סולדת מהן, ולכן היא מצליחה ליצור עוצמות ממכרות דרך דמותו של טדי רוזנפלד ודמותה של נועה; כך האיזון מופר כל הזמן ומנגנון ההתעללות-אבהות פועל כאן באופן תמידי. עם זאת, היא אינה נתפסת לקלישאות ולדמויות חבוטות ועייפות המאפיינות את הז'אנר, אלא בדיוק להפך - היא יוצאת לגמרי מאזור הנוחות וכך גם עושה לקוראיה.
זהו ספר המזמן קריאה קולחת, תסריטאית, קצבית וחותכת. קסלר מציגה את הדברים כפי שהם, ומצליחה לגעת בנושאים שלא תמיד מדברים עליהם באופן חיובי, כרווקות מאוחרת, הורות הנמצאת בסימני שאלה ונפש מסוכסכת עם עצמה. כל אלה גרמו לי להזדהות עם דמותה של נועה ולחוש אותה יותר. קסלר מביאה פה סיפור חד, עוצמתי, חותך וישיר. והיא מזמינה את כולנו להסתכל בלבן של העיניים. של עצמנו.
