סמוטריץ' אינו מתאים?! הרבה מים טחונים זרמו בשצף-קצף בתקשורת כשהודיע בצלאל סמוטריץ' על רצונו לכהן כשר הביטחון. הטענה המרכזית הייתה שאינו מתאים; והסיבה הבלתי-כתובה - אינו גנרל. חונטת הגנרלים שלנו שומרת בקנאה על מקומות תעסוקה לחבריה, גם אם אינם מתאימים לחלוטין, כמו גילדה אלימה. זאת, למרות שאליבא דכולי עלמא, רוב שרי הביטחון האחרונים לא התאמו לתפקידם.
אין זה סוד, שאני חסר הערכה לגנרלינו, שכוחם העיקרי, כנראה, רק בפיותיהם ובסיפורי הגבורה, שעיטרו בהם את עצמם. עם זאת, גם מעריצים מושבעים של גנרלים יתקשו להסביר את הזהות בין גבורה (ולא נפקפק בה... רק לרגע) לבין תבונה, הנדרשת לניהול ענייני הביטחון.
על התאמת גנרלים להיות שרי ביטחון תעיד השורה העלובה ביותר של שרי ביטחוננו האחרונים, וכתוצאה מכך - מצבנו הביטחוני רעוע ומתדרדר בהנהגתם. אך יותר מכל חשוב לזכור את דברי ז'ורז' "הנמר" קלמנסו: "מלחמה היא עניין רציני מדי מכדי שתושאר לאנשי צבא".
שמחות דמעות עולות בעיניי כשאני מקשיב לנהי של השמאלנים, שהעם גנב להם את הצעצוע, שחמסו, וטענו כי הוא רק שלהם. למרות הכל, תוצאות הבחירות ממלאות שמחה את מי שרצו בטיפשותם ומפני שהם בבונים נמוכי-מצח, מדינה יהודית, שתהיה גם דמוקרטית, ולא אוליגרכיה של פריווילגים, המתיימרים להיות נאורים, חכמים ומבריקים, ואינם כאלה. לכן, הפנים האבלות של המפסידים, תודה לאל, הן כשמן בעצמותיי. גם מבנה הכנסת החדשה. כלומר, היעדרה המבורך של מרצ ממנה, עושה לי טוב בלב. ועל כך, קראתי באיזהו מקום אמירה של מיואש, שעושה את דרכו לעבר סוכנות להנפקת דרכונים זרים: "אני קם בלי מרצ". וענה לו מן-שהוא, "אין דבר. כמעט שלא נשארה עבודה".
ההסתה נמשכת אחרי כמה ימים של מבוכה, חזר השמאל לתחום התמחותו - הסתה גזענית נגד מי שאינו תומך בו. בולט, כמובן, מרב מיכאלי, צרת התחבורה והפקקות, שבקושי עבר את אחוז החסימה, אך מדבר בקולות גבוהים על דמוקרטיה. יחד אתו ח"כ גלעד קריב ממפלגת העבודה, נציג הרפורמים, שכידוע פעל נמרצות במהלך הקריירה שלו למרוט נוצות יהודיות מהפרהסיה של מדינת ישראל.
הרעיון מאחורי כל ההסתה נותר אותו אחד: דה-לגיטימציה של הימין ושל הדתיים, כיוון שהם רוב העם היהודי, שזרק את "ממשלת השינוי" אל פח ההיסטוריה. כלומר, רנסנס צפוי לדברי הבולשוויק הזקן יצחק בן-אהרן אחרי הבחירות במאי 1977 - אי-קבלת הכרעת העם.
כזכור, הבטיח אהוד ברק, אחד מראשי הממשלה הכושלים ביותר בתולדות המדינה, לחולל כאוס במדינה, אם הליכוד יעלה לשלטון. לברק היה חלק חשוב בהתפרעויות מול מעון ראש הממשלה בירושלים; ואני מאמין, שלא ישקוט עד שיתחדשו המהומות.
חלק מתגובת השמאל לתוצאות הבחירות הנו הפעלת ממשל ביידן להתערב באיוש התיקים בממשלת ישראל. פן אחר שלה - הפעלת היהדות הרפורמית בארצות-הברית לאיומים על המנצחים בבחירות לבל יעזו לתקן את הקלקולים, שהכניסו לחיינו אנשי "גוש השינוי". זאת, כמובן, תוך מס-שפתיים לדמוקרטיה.
סוחבים רגליים כמו מנחם בגין במאי 1977, עומדים בנימין נתניהו, הליכוד, המפלגות הדתיות והמפלגות החרדיות נפעמים מול תוצאות הבחירות, ואינם מבינים את המסר, ששלח להם העם: אין זמן! עוז לתמורה בטרם פורענות! הממשלה החדשה צריכה לנקות את האורוות מטינופת עצומה, שהותיר בהן "גוש השינוי" בכשנה וחצי של שלטונו. זה אינו הזמן לחשבונאות קטנה, שתאכזב את הבוחרים, וזו אינה העת להיסוסים. הרבה איומים - מבית ומחוץ - ניצבים בפני המדינה, ואויבינו מחציפים פנים כיוון שלמדו שמולם עמדה ממשלה רופסת, שמדברת גבוהה, וזוחלת לקראת כניעה, בתמיכה נמרצת של ממשל ביידן ושל מטורללי המפלגה הדמוקרטית.
מה הם מחפשים שם?! מה חיפשה משפחה דרוזית מדלית אלכרמל בג'נין?! למרות המחירים הזולים כביכול בערים ובכפרים הערביים, הנתונים תחת שלטון רשות הטרור מרמאללה, אין לישראלי מה לעשות שם - בעיקר, משום שבאזורים הללו מחיר החיים זול במיוחד.
חדשים לבקרים שומעים על כל מיני מחפשי מציאות, שסיכנו את חייהם בקניות באזורי רשות הטרור, וניצלו בנס, או לא.
אחד הדיווחים המטרידים הוא, שצבאנו המהולל עודד באמצע חודש מארס אזרחים ישראלים, שאינם יהודים, לקנות בג'נין, כדי לתמוך בכלכלתה. כנראה, אין גבול לטמטום.
צבא ממלכתי עאלק הסיפורים על צבאנו הממלכתי נועדו, כנראה, להרים את המוראל בקרב הקצונה הבכירה, למרות שהם מופרכים בהתמדה. אחד הגופים, שעוסק בהתמדה בהפרכת הסיפורים הללו הוא תחנת גלי צה"ל, שהפכה מזמן לחלקת שמאל בוטה. הצעקה האחרונה מכיוונה - אמירתה של הכתבת הדס שטייף (אזרחית, אומנם), שרמזה בשידור, כי יש קשר בין הפיגוע הכפול בירושלים לבין הכוונה למנות את ח"כ איתמר בן-גביר לשר לביטחון הפנים. שטייף הושעתה, ואני משוכנע, שתשוב לשדר בקרוב, כמו בכל הפעמים שהסתבכה בעבר.
סוף לשקר הבוטה באיחור רב, פסק בית המשפט העליון, כי "ג'נין, ג'נין" - סרט התעמולה השקרי של מוחמד בכרי - לא יוקרן בארץ, ועל בכרי לפצות את סא"ל (מיל') ניסים מגנאג'י ב-175,000 שקל על שהוציא דיבה עליו בסרטו.
יותר מעשרים שנה אחרי מבצע "חומת מגן", נעשה צדק רק משום שמגנאג'י הצליח לזהות את תמונתו בסרט התעמולה, למרות שבית המשפט קבע מזמן, שבכרי מילא את סרטו בשקרים בוטים.
"ג'נין, ג'נין" הנו דוגמה כיצד יש להילחם בתועמלנים הערביים, למרות שבכרי נתמך על-ידי צדקנים יהודיים, שדיברו רמה על חופש הביטוי.