מאז שאני זוכרת את עצמי, הרגשתי שאני שונה בהשוואה לאחרים בכל הקשור ללמידה. זה התבטא בכך שלא הייתי מסוגלת לשבת לאורך זמן ולהתרכז בדבר אחד, בנוסף חוויתי קשיים נוספים שבאו לידי ביטוי בקריאה, בכתיבה ובהבנה שהיו ניכרים לעין ומורגשים היטב. כאשר הבנתי שאני רוצה ללמוד לתואר ולהתקדם ב"מסלול החיים הנורמטיבי" תהיתי לעצמי - איך אצליח לעמוד באתגר הזה? כאשר מתייחסים לנושא של הפרעות וקשב ולקויות למידה, עולים ממחקרים נתונים סטטיסטיים שמראים כי למעלה מ-60% מהילדים הסובלים מהפרעת קשב, וממשיכים לסבול מתסמינים גם בבגרותם, ושכמעט כ-5% מהבוגרים בבני 44-18, ו-2%-3% בבני 45 ומעלה סובלים מתסמיני ההפרעה. בנוסף לעובדה כי ליקויי הלמידה משפיעים על יכולות קריאה, כתיבה, חשבון, שפה זרה, קשב, זכרון ועוד, עובדה חשובה לא פחות היא שלקויות למידה הן אתגר שילווה את המתמודדים מולו לכל החיים. אומנם יכול לחול שיפור מסוים, ואפילו משמעותי, במיומנויות הקריאה והכתיבה, אך בפועל מדובר עדיין בליקויים קוגניטיביים קבועים ממקור תורשתי, אשר מלווים את האדם למשך כל חייו. לא מעט אנשים בעלי לקויי למידה והפרעות קשב נאלצים לבחור לעבוד בעבודות בהן הם יוכלו להשתלב בצורה יותר טובה, כאשר העבודה לא מצריכה מהם הרבה מאמץ בקריאה, כתיבה ובחשבון, אם בכלל, אך לעיתים קרובות הם עושים זאת מתוך ברירת מחדל ומצב של פשרה. כאשר אנשים המתמודדים עם הפרעות אלו מעוניינים לקדם את רמת השכלתם וללמוד לתואר, הם ניצבים מול בעיות ואתגרים מאוד לא פשוטים. אנשים הסובלים מהפרעות קשב ולקויות למידה אשר רוצים ללמוד תואר במוסד אקדמאי צריכים לרוב להשיג אישורים והתאמות אשר מקלים במידת מה על הקשיים בהתמודדות זו. אך כדי להשיג התאמות אלו, ישנה דרך ארוכה וסבוכה לעבור, שכרוכה בלא מעט משוכות ומכשולים. לפני הכל, עליהם להתעסק בביורוקרטיה מרובה, לשלוח בקשות מתאימות לרשויות, לעבור אבחונים רבים כדי להוכיח את הקשיים וכל זאת תוך השקעת כסף רב. כל הדוגמאות האלו הן רק תמצית קטנה מתוך ההתמודדות הכללית של אנשים בעלי לקויי למידה, ועם מוגבלויות בכלל. למרות שהמדינה נותנת מספר זכויות לבוגרים בעלי הפרעות קשב וריכוז ולקויות למידה, יש כאלו שאינם מודעים לקיומם ויש אלו שלא מעוניינים להתעסק איתם בגלל הביורוקרטיה שהם יצטרכו לעבור על-מנת לקבל סיוע בסיסי. גם אלו שעברו את הנדרש כדי לקבל את הזכויות המגיעות להם, לא בהכרח יקבלו את הזכויות המתאימות מהמוסד האקדמאי. כולי תקווה שבעתיד הקרוב המצב ישתנה, ושיוצע פתרון הולם שמצריך פחות התמודדות מול המערכות ומול הביורוקרטיה הבלתי נגמרת, ושנראה תמונת מצב אחרת המיטיבה עם אוכלוסיות אלו. ובסיכומו של דבר, בהקשר לתהייה ולספקות שלי בנוגע לקשיים הלימודיים שלי, הצלחתי להתקבל ללימודים. לא בעזרת המערכת, כי אם בעזרת אנשים טובים וסבלניים שנרתמו לעזור לי, כאשר לא הרגשתי שיש בי היכולת להתמודד לבד מול הקשיים המוצגים במאמר זה.