לפני כמה זמן הגיעה אלי הודעה במסרון לטלפון הסלולרי כך היא מתחילה "למה לעבור עבירה פלילית?", הודעה מפתיעה שמגיעה אלי מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הודעה נוזפת על כך שלא מילאתי את השאלון המתיש שלהם. אני לרגע עוזב את הפניה הראויה לכל גינוי של גוף ממשלתי לאזרח שומר חוק. מבחינה חוקית על האזרחים למלא את הטפסים למי שנפל במדגם. חוק לא מוסרי ולא אתי וסותר את עקרונות המחקר האמפירי שדרושה הסכמה מדעת. חובה על שמירה של פרטיות ואנונימיות. חשוב לציין שהסכמה מדעת לא יכולה להיות בכפיה, אלא בהסכמה מלאה ולאחר שהמרואיין הבין ועדיין מסורה בידיו האפשרות לומר לו. שאלון סטטיסטי, נותן למדינה כלים למדיניות, אך מה לעשות כשיש כאלה שדעתם אינה נוחה מהרצון של המדינה לחטט בענייניהם האישיים ולשאול אותם, כמה פעמים התחתנו, האם מרכיבים משקפיים ובכמה חדרים משתמשים בבית. התפישה של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה נשענת על חוק שנותן לה מרחב פעולה כמעט לא מוגבל. הסוקרים, מניפים חרב ושואלים שאלות ואיש לא שואל האם ראוי כך לערוך מחקר רציני ומקיף, הגם שהלשכה מתחייבת לשמור על פרטיותנו.

חדירה לתחום הפרט לצרכי סטטיסטיקה

נחזור אל הפתיח כאזרח שומר חוק מילאתי את השאלון, שאלות שלא נראו לי רלוונטיות נותרו ללא מענה, זכות השמורה לכל מי שממלא שאלונים סטטיסטיים ואפילו בבחירות בכנסת לא יהיה מי שיעז לברר מה הצבעתי מבלי לקבל את הסכמתי מדעת. כאזרח שומר חוק ומצפה שחוקים יהיו אתיים ומוסריים אסביר מה הלקויות בחוק המחייב אזרחים לענות על שאלון שמציגה בפניו הלשכה לסטטיסטיקה. ראשית יש כאן סתירה בסיסית בין העיקרון האתי של הסכמה מדעת. זהו עקרון בסיס שמחייב את כל מי שמבקש פרטים בכלל ובפרט כשמדובר בנציג שלטון. גביית נתונים בכפיה מעוררת גם חשש לאמינות המידע הנמסר ולקבלת נתונים מוטים. זו תופעה מוכרת גם במחקרים סטטיסטיים שנערכים בהסכמה מדעת. הבעיה הקשה שאותה אני מזהה שאת רוב השאלות אנשי הלשכה יכולים לקבל ממאגרי המידע הממשלתיים, כולל השאלה כמה פעמים התחתנתי. לכל אלה נוסיף גם שיש שאלות לא מעטות, שאינן מנוסחות ברגישות לחברה מגוונת ומורכבת כמו זו שחיה בישראל. שאלון, טכני שאינו מוכוון בני אדם עם תפישות תרבויות שונות. לסיכום הנקודה, אני לא מבקש לסגור את הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, אלא מבקש שהמחוקקים, שלצערי אף הם לא חתומים על קוד אתי, יהרהרו וידונו עם אנשי מקצוע כמו פילוסופים, אנשי דת, משפטנים ומדענים נוספים ממקצועות החברה והרוח האם ראוי לחייב בחוק את אזרחי ישראל להשיב לשאלונים סטטיסטיים הגם שהכוונה ללמוד מהם. הגיעה העת להבין שהמונח "המטרה מקדשת את האמצעים" היה מקובל בתקופות אפלות של ההיסטוריה האנושית. כדי להגיע לאמת מותר לעשות הכל, אתיקה טלאולוגית. ברור שהמחוקקים בקשו לתת את כל הכלים ללשכה לגבות את הנתונים מהאזרחים ולייצר מידע סטטיסטי כפי שמתפרסם באתר של הלשכה: "הלמ"ס פועלת מכוח פקודת הסטטיסטיקה (נוסח חדש) התשל"ב-1972". בפקודה זו מוגדרים תפקידי הלמ"ס, אופן עבודתה, חובת הציבור למסור מידע ללמ"ס, חובת הלמ"ס לשמור על סודיות המידע המתקבל, וחובת הלמ"ס לפרסם את תוצאות עבודתה. בנוסף לפקודת הסטטיסטיקה פועלת הלמ"ס בהתאם לכללי האתיקה. כללים אלה מבוססים על ההבנה שתפקידה של הלמ"ס לאסוף, לעבד ולפרסם מידע סטטיסטי על האוכלוסייה, החברה והכלכלה וכן על תחומים נוספים בישראל.

החובה להשיב לסקרי הלמ"ס

על-מנת לאסוף את הנתונים הנדרשים לניהולו של משק מודרני, ועל-מנת לתת ייצוג הולם לכל הפרטים באוכלוסייה, פונה הלמ"ס לאנשים, לעסקים ולגופים ציבוריים בבקשה למסור מידע. המחוקק שהכיר בצורך חיוני זה, מחייב את האזרחים לשתף פעולה עם הלמ"ס, בפקודת הסטטיסטיקה (נוסח חדש) התשל"ב-1972. פקודה זו מעניקה ללמ"ס סמכות לחייב את הציבור למסור לה מידע הנחוץ לביצוע הפעולות הסטטיסטיות שהיא עורכת וכוללת לצורך כך גם עבירות פליליות. חובת הלמ"ס לשמור על סודיות הנתונים במקביל לחובת הציבור למסור ללמ"ס מידע, ובמטרה להבטיח שלא ייחשפו פרטים אישיים כתוצאה משיתוף פעולה זה, גרס המחוקק שאין להעביר לידי רשות אחרת נתון המאפשר את זיהוי המוסר. מסיבה זו החוק מחייב את הלמ"ס לשמור כל נתון שנמסר לה בסודיות מוחלטת, והלמ"ס משקיעה מאמצים רבים על-מנת לשמור על חשאיותם של הנתונים הנמסרים לה". בדקתי את הקוד האתי שעל פיו פועלת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה והנה הציטוט המדויק הנוגע להסכמת המרואיינים:

• 3.3 הסכמה להשתתפות: א. חלה על המשיב החובה להשתתף בפעולה הסטטיסטית על-פי דין, תסביר הלשכה למשיב את החובה החוקית.

דומה שאין מה להוסיף במדינת ישראל הדמוקרטית הסכמה מדעת היא הסכמה בכפייה ומי שיפר את החוק יענש. כפי שקיבלתי במסרון לטלפון הפרטי שלי "למה לעבור עבירה פלילית?" מדינה שיודעת את מספר הטלפון הפרטי שלי כופה עלי הסכמה מדעת, זה דומה לחוזה חדש שבו המדינה יכולה לכפות עלי דברים שאיני מוכן לעשות, מבחינת אתית ומוסרית. אגב החוק במקר זה נקרא פקודה וככזו היא אינה הולמת את הידע והעקרונות המשותפים שהתגבשו במקומותינו, עקרונות שבהם עלי ולהעדיף את זכויות האדם והאזרח, על זכויות המדינה לאכוף ולכפות.