|
|
|
|
אלי ויזל ויצחק שמיר [צילום: יעקב סער/לע"מ]
|
|
|
"יום מותו של אבי היה אחד מהאירועים הקשים בחיי", סיפר ויזל לימים. "אבי לא יכול היה לזוז, רציתי להישאר איתו, אבל גורשתי החוצה באלות. רציתי לצעוק "לא אתן לך למות לבד"! אבל אבי גסס ואני התפקעתי מכאב. לא רציתי לעזוב אותו באותו בוקר, אבל הכריחו אותי. היכו אותי, איבדתי את ההכרה. הוא נאנח, גנח וגסס ואז מת. בן 16 הייתי במות אבי. משהו מת גם בקרבי. לא יכולתי לבכות, ליבי נשבר, אך לא היו לי עוד דמעות... סיפר ויזל. ביום השחרור של מחנה הריכוז בוכנוואלד באפריל 1945 הונצח אלי בתמונה שהפכה לאייקונית כשהוא שוכב על דרגש בתאי המחנה. פעילות ציבורית להנחלת זכר ומורשת השואה לאחר השחרור נשלח ויזל לצרפת למוסד פנימייה לילדים יתומים ופליטי שואה. שנים לא מעט התגורר בצרפת, למד צרפתית והחל ללמוד פילוסופיה באוניברסיטת סורבון בפריז ועבד כעיתונאי. בשנת 1952 התחיל לעבוד עבור העיתון ידיעות אחרונות. ב-1956 עבר להתגורר בארצות הברית ושם קבע את ביתו. בכל אותן שנים מאז שחרורו ממחנה בוכנוולד נמנע אלי ויזל מלכתוב על חוויותיו וזיכרונותיו מהשואה ונימק זאת בכך ש"לא נמצאות המילים היכולות לתאר גודל הזוועה". ב-1958 התפרסם ספרו הראשון על השואה "הלילה" בו תיאר את חוויותיו כנער ממחנות המוות. הספר נכתב במקור ביידיש בשם "והעולם שכח". ובו מתאר ויזל בשפה בהירה וקולחת את החוויות שעבר כנער והמאבק המורכב והבלתי נפסק להישרדות עם אביו. בשנות המאבק מתעוררות בו שאלות של זהות, של מוסר ואמונה, ואף שאלות קיומיות על מהות האדם. הספר תורגם לשלושים וחמש שפות. מאז כתב ויזל כ-50 ספרים, הנושא המרכזי בכתיבתו הוא השואה מנקודת ראותו של הניצול. ספריו תורגמו לשפות רבות וזכו להערכה, לפרסים ספרותיים והקנו לו פרסום עולמי. בין ספריו: "הקבצן מירושלים", "בין השמשות", "איפה היהודים שלי"?, "כל הנחלים הולכים אל הים", הנשמה החסידית", "הבן החמישי", "עיר המזל", "יהודי הדממה". בשנות ה-60 לאחר שעבר להתגורר בארצות הברית החל ויזל בפעילות ציבורית להנחלת זכר מורשת השואה. בזכות כושר ההבעה יוצא הדופן, גם בעל פה וגם בכתיבה. בזכות ספריו, רשימותיו והופעתו בכלי התקשורת הרצאותיו באוניברסיטאות הוא הצליח להגיע לשכבות רבות בציבור, צעירים ומבוגרים, פוליטיקאים וחוקרים ולקרבם לסיפור השואה ויזל הדגיש רבות כי השואה מלבד היותה אירוע קשה ונורא, נושאת מסר אוניברסלי של ערכים של חברה שהתמוטטו. "השואה היא מאורע ייחודי, כל כך ענקי, כל כך לא אנושי חסר תקדים שזה מוכרח לזעזע את האדם להוציא אותו מעט משיווי משקלו וצריך לשמש את העולם כדי לחזור ולהיאבק על אותם ערכים יהודים ואוניברסליים, שהם היסודות המוסריים של הקיום האנושי", טען ויזל. ד"ר יואל רפל מייסד ומנהל ארכיון אלי ויזל באוניברסיטת בוסטון, אומר כי ויזל ראה את ייעודו לקבע את זיכרון השואה בתודעה של העולם כדי שאירוע כזה לא יתרחש שוב.
|
|
|
|
|
אלי ויזל [צילום: עמוס בן-גרשום/פלאש 90]
|
|
|
בשנת 1966 פרסם את ספרו רב ההשפעה "יהודי הדממה", על יהדות ברית המועצות, הספר סקר את מצב הקהילה היהודית בברית המועצות בעקבות שני ביקוריו ב-1964 ו-1965 בברית המועצות. ויזל היה מראשי המאבק למען יציאתם לחופשי של יהודי ברית המועצות ומתן היתר לעלייתם לישראל והיה כנראה הראשון שטבע את המונח "יהודי הדממה". בסוף שנות ה-60 נשא לאשה את מריון אסתר. ב-1972 נולד לזוג בן, שלמה אלישע, הנקרא על שם סבו מצד האב. ההוראה והחינוך תפסו מאז ומתמיד מקום מרכזי בפעילותו של אלי ויזל. הוא שימש פרופסור ללימודי יהדות באוניברסיטה של העיר ניו-יורק ומ-1976 במשך 36 שנים שימש פרופסור למדעי הרוח באוניברסיטת בוסטון. לבקשת נשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר, עמד ויזל בשנים 1978-1986 בראש ה"ועדה הנשיאותית לזכר השואה". בין היתר, השתתף בתכנון וייזום הקמת מוזאון השואה הלאומי של ארצות הברית בוושינגטון הבירה, וב-1993 זכה להדליק, יחד עם הנשיא ביל קלינטון, את אש התמיד באולם הזיכרון שבמוזאון, במסגרת טקס הפתיחה. ויזל עוטר באין ספור עיטורים, פרסים ספרותיים, אותות כבוד והוקרה, בכלל זה מדליית החופש הנשיאותית של ארה"ב, מדליית הזהב של הקונגרס, תארי כבוד ממוסדות להשכלה גבוהה בארץ ובעולם. הוא הרבה לבקר בישראל להרצאות, טקסים ועוד, והיה לו יחס חם למדינת ישראל. ויזל היה בידידות עם מנהיגים בארץ ובעולם. ונמנה עם 100 האישים המשפיעים ביותר בעולם. פרס נובל לשלום ויזל היה פעיל ועמד בראש מאבקים למען זכויות האדם בעולם ונגד רדיפת עמים, גזעים וקבוצות חלשות בעולם. במשך שנים רבות ועד מותו השמיע מעל כל במה ברחבי העולם קול ברור וצלול (וגם כתב על כך מאמרים ורשימות) נגד רצח עם דיכוי ועינויי בני אדם בלא קשר לדתם, אמונתם או גיזעם. שמו נקשר, בין היתר, במאבקים למען יהודי בריה"מ, הכורדים, קורבנות האפרטהייד בדרום-אפריקה, נפגעי הרעב ורצח המונים באפריקה, מלחמת האזרחים ביוגוסלביה לשעבר. הוא פרסם מאמרים רבים, בעיקר בנושאים הומניטריים, ונחשב למרצה מבוקש ברחבי העולם. על פעילותו רבת השנים למען זכויות אדם הוענק לאלי ויזל ב-1986 פרס נובל לשלום. בנימוקי ועדת הפרס נאמר: "ויזל נתן לנו בספריו לא רק עדות ראייה על מה שקרה בשואה, אלא גם ניתח את כוחות הרשע שעמדו ברקע המאורעות הללו, ועיקר עניינו הוא שאלת האמצעים שאנו יכולים לנקוט כדי למנוע הישנות המאורעות הללו. בהודעה רשמית של חברי ועדת הפרס נאמר: "אלי ויזל היה לאחד המנהיגים והמדריכים הרוחניים החשובים ביותר בתקופה שבהם אלימות, דיכוי וגזענות ממשיכים לאפיין את העולם. ויזל הוא איש בשורה של שלום וכבוד האדם". ב-2014 הוצע לויזל על-ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו להתמודד ולהיבחר לנשיא מדינת ישראל ויזל סרב בנימוק שאין זה ראוי שאדם שלא חי כאן ונושא בעול היום יומי יכהן במשרה הרמה. אלי ויזל הלך לעולמו ב-2 ביולי 2016 בביתו בניו-יורק מוקף בבני משפחתו והוא בן 87 ונטמן בבית קברות בארצות הברית.
|
|
