יש לברך את נפתלי בנט על התוכנית הגרנדיוזית שלו לנקות את הרשת משקרים, קללות ויריקות. דון קישוט, יש לך יורש!! בדרכו אל המטרה הנכספת החליט בנט לשכב על הגדר למען כולנו ולהגיש תביעת לשון הרע נגד מאן דהוא שלטענת בנט הפיץ עליו דברי דיבה. קשה לדעת כיצד יתפתח המשפט, וזאת, בין היתר, בגלל נעלם אחד גדול והוא זהות השופט שיישב בדין. כי זאת לדעת: יש שופטים שאוהבים בשר שמן, יש שאוהבים בשר רזה ויש כאלה שאוהבים רק עצמות. מכל מקום, על בנט לדעת שבתביעות לשון הרע קיימת טעות אופטית אכזרית מאין כמותה: מישהו אומר עליך שאתה פושע, ואתה, לתומך, סבור שאם תגיש נגדו תביעת דיבה - יהיה על מפיץ הדיבה לבוא לבית המשפט ולהביא עמו את ההוכחות לדברים שאמר עליך. ואם אין לו הוכחות לדברים שאמר - הוא הפסיד במשפט. יותר פשוט מפשוט. אבל כבר אמרנו: זו טעות אופטית. המציאות קשה ואכזרית הרבה יותר. כי בתביעות מסוג זה אין כלל צורך, שבזמן שמישהו אומר עליך שאתה פושע, שתהיינה ברשותו הוכחות זמינות לדברים שאמר. קובע בעניין זה בית המשפט העליון (דנ"א 7325/95): "בגדרי הגנת האמת בפרסום אין כל הכרח כי הראיות להוכחת אמיתות הפרסום יהיו בידי המפרסם לפני הפרסום" ובמילים אחרות: יכול מישהו לומר עליך שאתה פושע, בלא שיהיה לו בדל ראייה לכך, ורק לאחר שתגיש נגדו תביעת דיבה, רק אז - הוא יוכל להתחיל לחפש הוכחות לדברים שאמר בגנותך. וכאן מתחילה הבעיה האמיתית של התובע: כי מי שאמור לסייע למפיץ הדיבה לחפש במרץ אחר ההוכחות לדברים שהוא אמר בגנותו של הנפגע, הינו - כמה אכזרי - הנפגע עצמו. הדבר נשמע אבסורדי ממש, אבל זו המציאות: התובע, שנפגע כתוצאה מדברים שפרסם עליו מפיץ הדיבה, הוא זה שיסייע למפיץ דיבתו לחפש בכל פינה אחר ההוכחות לאמיתות הדברים שמפיץ דיבתו פרסם עליו. ולמכשירי החיפוש הללו קוראים גילוי מסמכים ושאלון. לא נתייגע כאן באיפיון מכשירי החיפוש הללו ונסתפק בכך שנציין שהמדובר לא פעם בכלים חדים ומשוננים, שאם הם מופעלים ע"י עורכי דין שמיומנותם בכך, הם עלולים להשפיל ולהביך ולחטט בעניינים פרטיים - עד כדי עריכת סטריפטיז ציבורי. גם צדיקים גמורים יתקשו לעמוד בסטריפטיז פומבי ומשפיל שכזה - במיוחד אם השופט הוא אחד מאותם שופטים שאוהבים בשר שמן וסרט באורך מלא.