תמו הבחירות; העם אמר את דברו. עת היא להקמת קואליציה וממשלה
1, להפסיק את הכרסום ההדדי ולהתחיל לטפל באינספור הבעיות המטרידות של מדינת ישראל. והנה עדת השועלים והצבוֹעים (שרובם "חברי כבוד" בקבוצה שכשלה בבחירות) יצאה שוב ממאורותיה כשהיא מיללת ונוהמת ברחובותינו. "חבריה" בפירוש אינם זאבים בעלי כבוד וערך עצמי אשר בעת צורך יודעים להילחם ראש בראש - מלתעות מול מלתעות גישה מול גישה ואידאה מול אידאה; מטרתם ברורה: ניצחון בכל מחיר וכפי שאומרים חבריהם גם במחיר דמים. הצבועים, לעומת זאת, לעולם יתקפו מאחור, בחשיכה, בגניבה, בערמה ובמרמה. ככלל מעדיפים הם שאחרים ילחמו את מלחמותיהם. לשם כך מגייסים הם לוחמים, משאבים ותומכים זרים מן הגורן ומן היקב; רובם המובהק נמנה על "נאורי" עולם הפוסט-מודרנה, הגלובליזציה וה"פייק ניוז" - אבירי התקשורת הפנטזיונרית. הם חסידי "הגישה העקיפה", סיפורי הבדים, העולמות המדומיינים והפרשנויות חסרות השחר לעובדות. עולם המציאות כבד עליהם והם מתקשים להסתגל לזולתם ולחיות במחיצתם.
בדיונים התאורטיים המעטים שהם מקיימים אין הם נוטלים אחריות למעשיהם ומחדליהם. למזלם עומדים לזכותם מעשי "האבות המייסדים" שעליהם הם נסמכים. בעיני עצמם הם "ממשיכי הדרך ההיא...". רוממות הדמוקרטיה על שפתותיהם אך היסוד המציאותי לכך כושל ומדדה. לדידם, דרכם היא "דרך המלך" גם כאשר רוב הציבור סבור אחרת ומוכיח זאת בדרך דמוקרטית מובהקת.
ברור לכל בר-בי-רב שמלחמתם נגד נתניהו אבן הבליסטראות העיקרית היא שבה הם משתמשים לשימור מעמדם ההגמוני. אמנם, כולה סיבי קש, גבינה מחוררת וגושי עפר ארוזים וקשורים בחוקים מפוקפקים, בפרשנויות משפטיות מניפולטיביות שאולות מזרים. עמדתם היא של נעלבים נצחיים שרבים המפקפקים בטוהר כוונותיהם וזָכות מעשיהם. ברור לכל שהסולידריות המהותית שלהם כיום היא עם אבירי הרפורמים והקונסרבטיבים בארה"ב ולא עם תושבי ירושלים. ת"א היא מיני ניו-יורק ועל כך גאוותם; מאבקם הוא בראש וראשונה ביהדות: במסורת, בחוקים ובפרשנות הלאומית שנותנים כיום רוב מתנגדיהם למהותה של הציונות בימינו אלה.
מול אלה וסרבנותם להכיר בכישלונם הדמוקרטי מתנהל כיום המאבק. להערכתי יתנהל כך לפחות במשך השנתיים הקרובות,
2 אם ישכיל הימין להערך לקראתו בזריזות וביעילות המתחייבות. השמאל-מרכז מבין את מהות השינוי העובר על ישראל ונערך להתמודד עימו בכל האמצעים. תהליכים היסטוריים אינם מובטחים ומי שמעוניינים לקיימם ולפתחם, אינם רשאים ללקות בפסיביות וחוסר מעש. ברור לכל - ידידים ויריבים - כי גוש המפלגות המרכיב את הממשלה היוצאת הפסיד בבחירות ומומנטום זה יש לקדם במרץ. הציבור הציוני בישראל למד במשך עשרות שנים את מבנה ה-דנ"א הפגום של האופוזיציה החדשה ואינו נרעש ממנו כיום. סבלנותו של הציבור מתקצרת ועומדת לפוג נוכח האנדרלמוסיה בה שרויה מנהיגות מחנה הימין ברדיפתו אחר כוח וכיבודים. אם לא תשיג הקואליציה המיועדת התקדמות רצינית תוך זמן קצר, קיים איום ריאלי שנידרדר לבחירות נוספות
3, והפעם יהיה זה באשמתו המובהקת של הימין.
הציבור לא יסלח לימין ולמנהיגותו אם גם הפעם יחמיץ את שעת הכושר והסיכוי שמקנה לו הניצחון וימוסס את הסמכות להקמת ממשלה פעילה ופועלת ללא דיחוי נוסף. אנו זקוקים לאלתר לשלטון מסודר ונחוש המתנהל על-פי חזון מגילת העצמאות בתיקונים המתחייבים מהשינויים ההיסטוריים, הגיאו-פוליטיים והטכנולוגיים של 75 השנים שחלפו מאז פורסמה המגילה.
זו קריאה לפעילי הליכוד ושותפיו לקואליציה: אתם מבזבזים זמן יקר ומשתעשעים בקרעי-קרעים של הישגים משניים ותוך כדי כך מסכנים את הניצחון בבחירות; ולראש הממשלה המיועד - האזן ושמע: קיים סיכון רב שאם לא יתעשת המחנה שאתה עומד בראשו, יוכה מנה אחת אפיים, ובצדק ואתה תידחק לשולי ההיסטוריה בבושת פנים. הריבון אמר את דברו. הריבון הכריע: עת לבצע! לאחר שהעניק את המנדט ממתין הוא לתוצאות והיה כי תתמהמנה, עשוי הוא ליטול אותו ממך ולהעניקו לטובים ממך. צא ולמד: מקרה בן-גביר.