התכנסנו לאירוע משולש - השקת הסידרה הראשונה של הכתבים האידאולוגיים של זאב ז'בוטינסקי, ציון מאה שנה למאמרו המכונן "על קיר הברזל", ומלאות מאה שנה לתנועת הנוער שלו, בית"ר. כל אלה מתחברים אל שנת השבעים וחמש להקמת המדינה, הבית השלישי, ואל חג החנוכה, הוא חג הגבורה החשמונאית.
במילה כנס כלולה המילה - נס. אנחנו מדברים בחנוכה על הנס. למילה זו שני מובנים - האחד הוא דגל, השני הוא מעשה פלאי. החשמונאים הניפו את נס המרד, נס החרות, אירע להם נס פך השמן. הם חוללו מעשה מרידה פלאי-הירואי-יהודי. הקימו את ממלכת החשמונאים. נסים ונפלאות.
מתתיהו וחמשת בניו הצליחו קודם כל בזכות רוח האמונה, הלחימה וההקרבה שפיעמה בהם, בזכות עוצם זרועם ונחישות רוחם, להילחם בארצם-מולדתם בכובש הזר הסלווקי, בצורר אנטיוכוס אפיפנס, וגזירותיו נגד הדת היהודית, וכמובן נגד המתיוונים בעם. כמובן, הם לא חיכו עד שז'בוטינסקי יכתוב את "קיר הברזל" שלו...
לפני כמאה שנה אמר מורנו ורבנו זאב ז'בוטינסקי בדברו לפני חברי אגודת מכבי בירושלים - ואני מצטט: "מדוע מעריצים אנו את הגבורה? הן אומרים: "מה ליהודי ולגבורה? - לא בחיל ולא בכוח, כי אם ברוח. הכוח הרוחני הוא הכוח האמיתי. מסורת ביהדות - מסורת הרוח היא, ולא מסורת הכוח הגופני".
"אני אינני מאמין בהשקפה זו. יש לנו גם מסורת הרוח וגם מסורת הכוח. ועל כך יעידו גיבורי ישראל בתקופות השונות. אמנם, הקומץ של החשמונאים - אלה המעטים, שנלחמו נגד הרבים הטהורים הללו, שקמו נגד הטמאים - רוחם הייתה חזקה, אבל לא פחות ממנה עמדה להם גבורת זרועם. "בעזרת רוחם החזקה ידעו גם 'להרביץ מכות חזקות', כפי שמתבטאים הצעירים בגימנסיה היפואית [=גימנסיה הרצליה].
"ערך הרוח", מוסיף ז'בוטינסקי, "אינו מוטל בספק, אבל מה בצע בה, אם אין מאחוריה הכוח? כשם שאין תפארת הגבורה לבעליה, אם חסרה בה הרוח - כן אין תועלת ברוח, אם חסרה בה הגבורה. שתיהן, אם באות הן במשולב, מדריכות את האדם ומבטיחות לו את קיומו". אלה דברי ז'בוטינסקי, אשר בעצמו לא זכה לחזות בהתגשמות הנס של ימינו - הקמת מדינת ישראל.
בכוח הזכות אך גם בזכות הכוח, הקמנו מדינה לתפארת, שמגשימה הרבה מרעיונותיו של ז'בוטינסקי - מעצב חזון האומה. מדינה עוצמתית, משגשגת, דמוקרטית, רבת פנים, אך בימים אלה שסועה מבפנים. רעיונות יצירתיים, רלוונטיים, כיצד צריכה להתנהל מדינה מתקדמת, חברה מתוקנת, מלוכדת - מצויים בשפע, בכתבים המחודשים, האידאולוגיים, שאנו מציגים היום לציבור, ובראשם כמובן "קיר הברזל". זהו מאמר מכונן מאת אבי הצבאיות בישראל, אבי הגדודים ומגן ירושלים, המפקד העליון של האצ"ל, וגם אבי מדינת הרווחה, ממשיך דרכו של הרצל בציונות המדינית.
כשאנו מדליקים נר שמיני של חנוכה, ואנו בעשור השמיני למדינה, אנו נוכחים שיש לנו כוח ועוצמה, אבל לדאבון הלב הרוח פחתה במקצת. האמונה התדלדלה. אפילו הדלקת חנוכיה מתפרשת בחוגים מסוימים כהדתה. אכן, דרושה לנו יותר ויותר העמקת המסורת היהודית, ואין זו הדתה - השראת בית"ר, ראש בית"ר, רוח תל חי, רוח לוחמי המחתרות, רוח החשמונאים. שהרי טרם הגענו אל המנוחה והנחלה, עדיין סכנות אורבות לבית הלאומי, האחדות היא מאיתנו והלאה, אמיתות מעוותות ומסולפות מופרחות באוויר - וראו מקרה הסדרה "קרתגו" בערוץ הנקרא ממלכתי.
נשלח מכנס זה ברכות לחשמונאים של ימינו - לוחמי צה"ל, וביניהם הנכד שלי שהתגייס לפני שבועיים, השב"כ, מג"ב, המשטרה, היס"ם, העומדים על משמר שלום המדינה, שלום אזרחיה וביטחונם.
מפעל משותף הכתבים המחודשים הם מפעל שהחלנו בו לפני כמעט שני עשורים, בעת שפלג תמיר זכרו לברכה כיהן כיו"ר מכון ז'בוטינסקי, ולאחר מכן יבל"א מרדכי שריג. מפעל חינוכי-תרבותי-ציוני, שמתאפשר בתמיכה מיוחדת של משרד ראש הממשלה והעומד בראשו דאז ובקרוב
בנימין נתניהו. אנחנו מייחלים שהתמיכה הנדיבה תימשך גם בשנה ובשנים הקרובות.
מפעל משותף למרכז מורשת
מנחם בגין ולמכון ז'בוטינסקי, ובעריכתו הראשית של פרופ' אריה נאור. ולצידו - עורכי משנה, מתרגמים, עורכי לשון, ומערכת שמלווה אותו, בהפקת מוסד ביאליק. הכרכים המהודרים, ולפי התכנון מדובר בעוד כעשרים כרכים - הם פרי עבודה מחקרית מקצועית, ללא הטיית לב או השפעות פוליטיות. זהו ז'בוטינסקי כלשונו, במיטבו, במלוא השראתו.
ארץ ישראל, לאומיות וליברליות, מדיניות וצבאיות, כלכלה וחברה, עברית, חינוך ותרבות - כל אלה ועוד מצויים במאגר הספרותי הנפלא הזה, מעניקים הגות מעמיקה, כתיבה מעולה של מנהיג ציוני, ענק רוח, סופר והוגה, שחי רק ששים שנה.
להוציא לאור כתבים, ספרים, מלאכה לא פשוטה היא. האחריות רבה. אבל קשה ממנה היא מלאכת ההפצה, המכירה. חשוב שהכתבים הללו, יפים בתכנם ויפים בחיצוניותם, יימצאו לפחות בכל ספרייה ציבורית, אוניברסיטאית ובית-ספרית. וכן - גם באינטרנט. וזה יקרה.