בעוד ימים אחדים יהפוך יאיר לפיד לראש האופוזיציה המפוצלת, ויפיץ את משנתו - מכונת הרעל - מעל הגשרים ברחבי הארץ. לנוחות הציבור תמצת לפיד את משנתו במלים ספורות: "הממשלה המוקמת כאן מסוכנת, קיצונית, חסרת אחריות. זה ייגמר רע". לפיד רק שכח שאין זו הממשלה הקיצונית בתולדות המדינה. קדמה לה ממשלה קיצונית ומסוכנת הרבה יותר, שהובילה למציאות רעה הרבה יותר.
כל מי שחי בארץ לפני כ-30 שנים זוכר בוודאי ממשלה אחרת שאלה בדיוק היו המאפיינים שלה. גם לפיד חי אז בארץ. מדובר בממשלת רבין שהוקמה בעקבות בחירות 1992. אותה ממשלה הובלה על-ידי "שותפים טבעיים" קיצוניים הדוגלים בגזענות (ייבוש יהודים וגירושם מבתיהם בארצם) - 12 ח"כים של מרצ - ואז גם טבע יוסי שריד את הסיסמה המתנשאת, "רבין יומרץ". אותה ממשלה התאפיינה בבייליניזם משחית והובילה את ישראל בצעדים מסוכנים, קיצוניים וחסרי אחריות אל מחדל אוסלו המדמם עד היום. כוהני "דת השלום" והאדמו"רים הקיצוניים של דת זו גררו את ישראל להרפתקה חסרת אחריות שסופה רע. אישור הכנסת הושג באמצעות שוחד מושחת, אתנן שניתן לעריקים מסיעת צומת. ומי שתק אז: התקשורת ו"הנאורים" בעיני עצמם, "נאורים" כזוהר הרקיע. כאשר רבין התחיל להתפכח מסם השלום, הוא נרצח. ולא מיותר לציין: רבין היה ימני יותר מנתניהו.
לפיד וחבריו לא הכירו בתוצאות הבחירות ולא הפנימו את המשמעות שלהן. לפיד וחבריו יכלו למנוע את הקמתה של ממשלה שהיא בעיניהם מסוכנת, קיצונית, חסרת אחריות, אבל הם ומצביעיהם הסתנוורו והלכו שבי אחרי שתי סיסמאות סותרות. התיאבון הגדול שלהם הביא אותם להתעקש ולדרוש גם "רק לא נתניהו" וגם "רק לא חרדים". הם סרבו להפנים ש"אין סרט כזה". והתוצאה מבחינתם: הם לא הגיעו ליעד שלהם, אלא למציאות שבה יש גם נתניהו וגם חרדים. התעקשותם דחקה את נתניהו לחיק "השותפים הטבעיים", ואילצה אותו לשלם מחיר מופקע, מחיר בלתי סביר בעליל תמורת תמיכתם של אלה. נתניהו עצמו היה מעדיף לא לשלם מחיר כה גבוה, אבל לפיד וגנץ התעלמו מכך. במציאות הנוכחית הם אחרו את המועד.
מחשבה אחת ככל הנראה לא עלתה במוחם המגלומני של מנהיגי גוש "רק לא נתניהו": להכיר בכך שראש הממשלה בקרוב יהיה בנימין נתניהו ולהציע להצטרף אליו, אם כי לא על בסיס רוטציה או פריטטיות, אלא כפי שעשו מנהיגי הימין האחראים בשנת 1967 - מנחם בגין ויוסף ספיר - שהצטרפו לממשלתו של לוי אשכול לקראת מלחמת ששת הימים, בלי מקח וממכר קטנוני. הבעיות שבפניהן עומדת מדינת ישראל, גם אז וגם היום, חמורות ומחייבות גיוס ואחדות.
לו היו יאיר לפיד ובני גנץ מתעלים מעל גחמותיהם ויומרותיהם ופועלים במסגרת הנתון שיש ביכולתו של נתניהו להקים ממשלה, ומכאן שלא מדובר בתיק"ו ובמבוי סתום, ולו הם היו מנהיגים של ממש - כמו מנחם בגין ויוסף ספיר - הם היו "נכנסים תחת האלונקה" לצד ראש הממשלה נתניהו במצב המסובך שבו נמצאת מדינת ישראל. אבל, כל עוד הם דבקים בסיסמה "רק לא נתניהו", הם הם האחראים לכניעתו של נתניהו לסחטנות שאינה יודעת גבול מצד "השותפים הטבעיים".
יש לזכור: אין הבדל בין "רבין יומרץ" של יוסי שריד לבין "עלה בידינו" של בצלאל סמוטריץ. בשני המקרים הזנב הקיצוני מכשכש בכלב הנסחט.