- נכון שאדם הנדרש לחקירה במשטרה חייב להתייצב במשרדיה. כאשר הפובליציסט ישראל פריי סירב להתייצב עצרו אותו השוטרים בתחבולה. עד כאן יכול היה להיות צעד ראוי. אלא מה? עצם ההחלטה לעצור אותו היא נורה אדומה לאופי הדיקטטורה של הממשלה הבאה, שהמשטרה כבר מתאימה את עצמה לקראתה.
פריי כתב דברים נתעבים בזכותו של מחבל פלשתיני והודח מדמוקרט-TV וראוי לכל גנאי. אך על מה נקרא לחקירה? על דעותיו ההזויות? במשרדי משטרה שהעומד בראשה (בעוד יומיים) הוא איתמר בן-גביר שהחזיק בדירתו תצלום של הרופא הרוצח ד"ר ברוך גולדשטיין?
הפילוסוף פרנסואה מארי-ארואה, המוכר כמובן בכינויו וולטר, איש המאה ה-18, סיכם את חופש הביטוי במלים האלה: "אני מתעב את דבריך, אך איהרג על זכותך לומר אותם". גם על הדברים המתועבים של פריי.
- סביר להניח כי ריכוז הרשימות השחורות של להטבי"ם ופעילות שמאל במשרד החינוך (ומה עם הפעילים?) שהכין האיש השחור אבי מעוז מותרות על-פי החוק. בכל זאת אין דבר מאיים מזה בזירה הישראלית הנוכחית. מה זה עניינו מי בחרה להיות לסבית ומי מעדיף להיות הומו? מדוע הוא צריך לדעת מי פלונית ומי אלמונית במערכת החינוך? והרי יש שר/ה והם קובעים מדיניות, ואם מי מהשמאל (והימין) יחרוג ממנה יתקיים בירור כהלכתו. מדוע הרשימות? להפחיד. לאיים. לגרש. להדיח. כשר אך מסריח. אולי כשר ובוודאי מסריח.
- ה"ניו-יורק טיימס" עוסק בהתמדה בעריצות השוררת בסין כפי שבאה לביטוי גם בכישלונו של המנהיג להילחם בקורונה ועתה משנכשל שינה כיוון. אין לך יום בלי מאמר על סין בעמוד הראשון (גם הביקורת על הממשלה האנטי-דמוקרטית של בנימין נתניהו תופסת תאוצה). הבוקר הופיע בעמודו הראשון של ה"ניו-יורק טיימס" מאמר נוסף המותח ביקורת על מדיניותו של העריץ שי ג'ינפינג בעניין הקורונה. כשנכשלה נסוג ממנה באורח מפתיע ומוחלט ומהיר. בראש המאמר, גם זה די חריג, בדיחה על שלושה סינים המוצאים עצמם בכלא. מדוע? כל אחד מסביר מה הוא עושה בכלא:
I opposed Covid testing
I supported Covid testing
I conducted Covid testing
- התנועה לאיכות השלטון הגישה עתירה לתפארת לבג"ץ נגד החוק המתיר בחירת עבריין כפול כאריה דרעי לתפקיד של שר בממשלה. השופט התורן אלכס שטיין, זה שירד מן הארץ והוחזר לתפקיד על-ידי איילת שקד, סירב להוציא צו איסור זמני למינוי דרעי. הוא קבע דיון רק ב-4 בינואר 2023, תאריך בו ברור ומובטח כי העבריין הכפול כבר ימונה לשר. לא סתם שר אלא בשני משרדים. כאשר דרעי כבר יהיה שר יגבר הקושי של שופטי בג"ץ לפוסלו.
ראיתי בימים אלה את השופט יורם דנציגר, שהכשיר את מינוי דרעי לשר ב-2016 מסביר בטלוויזיה כי עתה יש לבלום אותו. מדוע? "התנאים השתנו". זה נכון, אבל כבר אז בשלו התנאים לחוסמו כמו גם את בנימין נתניהו שעד היום לא חתם על ההסכם למניעת ניגוד עניינים בניגוד למה שהבטיח פרקליטו עת השופטים העניקו לו את ראשות הממשלה ברוב של 11:0.
אך דנציגר, שפרש מהר מבית המשט העליון, ייטיב לעשות אם ישנן ואולי יקנה גם לאחרים את הפסוק על "חכמים היזהרו בדבריכם שמא תחובו חובת גלות...".
