ייתכן שעברי הצבאי והשרות הממושך בסיני גורמים לי להתייחס בכבוד ובחרדת קודש למושג/למינוח "מעוז/מעוזים". כמה קשה הייתה הטראומה באוקטובר 73 לשמוע ברשתות הקשר "המעוז מתקשה להחזיק מעמד", "מבקשים אישור לנטוש". "המעוז נפל", "המזח נפל". במשך כחמש שנים שקדמו ל"אותה מלחמה" נכנסנו אל המעוזים ויצאנו מהם כעניין שבשגרה. שגרה מתוחה, מפחידה אבל עם תחושת סיפוק שהרי בזכותם עורף הארץ שקט ורחוב דיזנגוף שוקק חיים ביום ובלילה. כמו כל עם ישראל סחבנו משך שנים על שנים את צלקות המלחמה של אוקטובר-73, את מראותיה ומעל לכל את זיכרון קורבנותיה, מי מאתנו התייסרו מעט שנים, אחרים תקופות ממושכות יותר ולמצער יש אלו שלא נרפאו ממנה עד היום. לא פיללתי שלאחר חמישים שנה אשוב אל הטראומה של "נפילת המעוזים". עוד בקדנציה הקודמת של בנימין נתניהו וחבורתו ניהלו מאבק להפיל את המשטרה - "המעוז הקדמי" של הדמוקרטיה הישראלית. הם לא הסתפקו בהרמת דגל לבן ובהפסקת אש, הם רצו משטרה כנועה חסרת סמכות ונטולת כוח הרתעה. אכן הצלחתם הייתה מלאה, מאז יש לנו משטרה חלשה, דלת אמצעים ונטולת כוח הרתעה. בחודש אוקטובר האחרון, בשיאו של מסע הבחירות ניתן היה לחוש את אשר עומד להתרחש, רוחות המלחמה הלכו והתעצמו, אל האוויר נישאו כלי-המשחית: הדחפורים, החרבות, הגרזינים ושאר ירקות על "מעוזי המדינה" האחרים: על בתי המשפט, על הפרקליטות, על מערכת החינוך, על התקשורת, על האקדמיה ועל כל מוסד או ארגון שזוהה כ"ישראל החדשה והדמוקרטית". אלפים ורבבות בעם חשו את סימני הסופה הקרבה ובאה ואת הסכנות הטמונות בה, ניתן היה לקוות כי ראש הממשלה עתיר הניסיון, יתייצב להסביר, להרגיע, להכחיש ואולי גם להתחייב לעמוד בפרץ של כל מזימה שתאיים על כל "מעוז" משרשרת המעוזים המקיימים את המדינה. אך מה רבה האכזבה, ראש הממשלה ירד למחתרת והותיר את מקורביו, את בנו ואת שותפיו-העתידיים להמשיך במלאכת ההפחדה, הפירוק והחורבן. שנים על שנים בתקופות משבר ובסערות הפוליטיות שידעה המדינה, בלב האנשים הייתה אמונה שה"מעוזים" הם מחוץ לכל ויכוח או מאבק בין המפלגות, מעל לכל הייתה הסכמה וקונצנזוס מוחלט כי במיוחד יש לשמור את צה"ל בקפדנות יתרה מחוץ לכל ויכוח או מחלוקת פוליטית. במילים אחרות, צה"ל הוא "המעוז" האחרון שעל עצמאותו ועוצמתו הנובעת ממנה נשמור ונאבק כולנו. אך למרבה הפלא גם על צה"ל הונף הגרדום, שלומו ושלמותו בסכנה. את אשר יגורנו בא לנו, מסתבר שביבי אשר נתן את ידו בעבר להרס ומחיקת המשטרה, אשר חתם על הסכמים קואליציוניים המסכנים את כל מעוזי השלטון והקיום הדמוקרטי, נתן את ידו היום להרס מעוזי השלטון והיציבות, והוא אף "תרם" לנושאי דגל החורבן את צה"ל למלאכת הפירוק. באין נביאים אין לא איש ולא קוסם אשר מבין ויכול לתת הסבר לדרכו ומזימותיו. זו "שעת סכנה", לא נוכל לעמוד מנגד ולראות את כוחות ההרס מרימים יד כדי לגנוז את חלומו של הרצל אודות "המדינה היהודית" ואת עמלם של המייסדים אשר באו אחריו להניח את היסודות ו"המעוזים" לביצורה לשגשוגה. קום נקום כולנו, נתייצב מולם ונגדע את ידיהם של חורשי המזימות.