הטרלול האחרון ועזות המצח של המובטל מס' 1 - יאיר נתניהו, שהכריז מלחמה גלויה על הפרקליטות והמשטרה, הכרזת המלחמה שכללה דרישה להוציא למוות אנשים מתוך הפרקליטות והמשטרה בגין מרידה, ממחיש ומלמד אותנו את מה שעומד להתחולל עם הממשלה החדשה המונהגת על-ידי אביו. הכרזתו המחוצפת מלמדת על ההיפוך והשיגעון שתוקף אותנו. גדול המרדנים ומשולחי הרסן הוא זה אשר מאשים וחורץ דין של הפרקליטות ושל המשטרה בגין מרידה. למשמע הדברים המקוממים הללו נותרים אנו חסרי אונים בשעה שלא נמצא משגיח או שומר בשער. הטענה המגוחכת שנשמעת שוב ושוב מפי אביו כי מדובר באדם "בוגר" עם דעות עצמאיות, מעלה את השאלה הגורלית, הכיצד שלאדם שאין יכולת השפעה על בנו יוצא חלציו, תהיה השפעה על השרים, על ראשי המפלגות, על ראשי מע' הביטחון. והאם תהיה לו זקיפות הקומה ויכולת השכנוע לגייס ראשי מדינות לתמיכה בישראל? אך אם חוסר השפעתו על בנו היא בשל היותו מרדן ופורק עול יתכבד ויפנה לקבל עצה מחבריו לממשלה, ממשה גפני ומיצחק גולדקנופף. הם לבטח יפנו אותו לנאמר בדין "בן סורר ומורה שאינו שומע בקול אביו ובקול אימו". הם יוסיפו ויפנו אותו ל"פרשת המקלל" (ויקרא פרק כ"ד). כדי לנסות וללמוד את אשר מצפה לנו מראש הממשלה העתידית, נלך על-פי הכלל "אמור לי מי הוא בנך ואומר לך מי אתה", לכן: -

• היות שיש לדאוג לפרנסתו של הבן המובטל עד למועד ש"ישתלב" בעבודה, אין מנוס אלא לנהוג את אותו דין גם עם "מובטלים אחרים" המוחזקים כבני ישיבות או סתם עסקני מפלגות הקואליציה.

• אם מותר לבן להשתלח בעובדי המדינה: שופטים, פרקליטים, קציני משטרה ועובדי מדינה בכירים אחרים, אי-אפשר לי לאסור זאת על השותפים לקואליציה שגורלי מופקד בידיהם?

• אם הבן בז לבית המשפט, אינו מתייצב לדיונים ומתכחש לפסקי הדין בטענות הזויות, כיצד יהיה ניתן לי לממש משילות ולבצר את מעמדם של גופי האכיפה בישראל?

• מתבקש שבנו של ראש ממשלה יהיה מופת ודוגמה לכל האחרים, שאם לא כן איך אפשר לדרוש או לצפות למשמעת וסובלנות בכבישים? או להקפדה על קיום חוקים והישמעות לנציגי החוק?

אכן מציאות קשה ובלתי אפשרית. כולנו תוהים איפה מסתתר ביבי. למה ראש הממשלה המיועד שתמיד קפץ על כל במה או מיקרופון זמין כדי להשמיע הצהרות ולהבטיח הבטחות, בראותו עם שלם שרוי בדאגה וחרד על "מה ילד יום" ממלא פיו מים? יועצי אחיתופל שלו המליצו לתרץ את הנתק שלו בידיעה מפי "יודעי דבר" כי הינו עסוק בנושא חשוב ואסטרטגי. הוא עסוק בחימום היחסים עם סעודיה. בשל כך, כל שאר הנושאים (או המשברים) זניחים ונדחים מפני הדבר הגדול הזה. אך אז עולה השאלה האם בזמן שהבית בסכנה והחברה נואשת ומתפרקת, נחוץ לנו עוד הסכם שלום בין הממשלות בשעה שבין העמים (מצד האחד) עדיין מבעבעת השנאה? האם עשיית שלום בבית אינה צו השעה והיא קודמת לכל שלום מבחוץ?