שינוי זוחל בעמדות התקשורת כלפי תיקי נתניהו? באחרונה, משדעכו תרועות החצוצרות במשפט/משפח זה, ניכר כי התקשורת, לפחות בחלקה, מאמצת סגנון אחר. אט אט מחלחלת ההבנה כי תיק ענק זה, שהוגש כשהוא עטוף במעטה עבה וגס של התרשלות עמוקה, הולך והופך להיות בבחינת "נון" גדול לפרקליטות, הן מבחינת מטרות העל שלה והן מבחינת הביצוע בפועל. ומדוע? משום שכאן אמור היה להיווצר, לפחות על-פי משאלות הפרקליטות והמשטרה, תיק דגל. פרי מאמציו של אותו צבר ענק, אנשים מלומדים, הן במשטרה והן בפרקליטות, שכיוון יעדיו, בכוונת מכוון, אל מטרתו העיקרית: ראשו של נתניהו. אותה מטרה נכספת של פוטש ציבורי, שאמור היה להסתיים גם ובעיקר במפלתו הפוליטית. יותר ויותר מתברר עכשיו, כי מתכנני המשימה (סילוקו של נתניהו), לא הבינו את גודל המהלך שנטלו על עצמם לביצוע, לא הבינו את משמעותו העמוקה מבחינה פוליטית. לא הבינו, או לא רצו להבין, כי לתוצאות המשימה שנטלו על עצמם, יש משום השלכת ענק על המרחב הציבורי כולו. הייתה בכך משום התנשאות אטומה, בה שולבו גם זלזול בחלקים מהציבור ואף במהלך המשפטי עצמו, אלה ליוו אותם/ן לאורך כל הדרך. סימנים לאותה התנשאות אטומה של בכירי הפרקליטות והמשטרה, שסברו כי התוצאות המיוחלות כבר ממילא בידיהם, היו גם היו. ההתעקשות של פרקליטה בכירה, לצפצף על התהליך, לצאת זקורת ראש, כבת יענה לשכשוכי מיים באפריקה, ולא להגיע לשימוע מול ראש הממשלה(!), הכנס בכרמים, של בכירי הפרקליטים, בקריית ענבים, כנס שאהרן ברק "התאבד" עליו ("אני מאמין שהיועמ"ש מנדלבליט לא יאכזב אותי", בתגובה להיסוסיו של האחרון), הנחת כתבי האישום על שולחן ביהמ"ש המחוזי בירושלים, בדיוק, אבל בדיוק, בעת שבנימין נתניהו מצוי בטקס החתימה, ליד נשיא ארה"ב, בוושינגטון, על הסכמי אברהם... וגם, בניגוד לתוכניות הפרקליטות, עדי המדינה, לא סיפקו את הסחורה... מעדי תביעה הם הפכו להיות עדי הגנה... אבל הם גם נפלו קורבן לחוקרים אטומי רגש, שאימללו אותם ואת משפחותיהם. מתברר כי בכ"ז הם תרמו את תרומתם להכשלת משחק הזלזול עת סרבו "לתת את ראשו של נתניהו", כמאמר אלוביץ בעת חקירתו, ונסיון החוקרים למנותו כעד מדינה נגד נתניהו במקום העמדתו אותו עצמו לדין. אבל במקביל לכשלון הפרקליטות והמשטרה, יש לציין כשלון נוסף: והוא של חבר השופטים. לא במותב הזה בלבד אלא במובן הכללי של נושא זה. העובדה כי השופטים במותב לא פסלו את המשך המשפט עד עתה, בשים לב לליקויים האין סופיים המתגלים בהתנהלותו. אומרת דרשני. אולי מחכים לאור ירוק מאהרן ברק? האם יש מבוגר אחראי שיעזור גם למערכת זו לצאת מה"ברוך" אליו הכניסה את עצמה, לזקוף את קומתה, אחרי שאמון הציבור בה צלל לתהומות, המזכירות מדינות אחרות באסיה/אפריקה?... יותר ויותר מתברר כי משפט נתניהו הוא תוצאה של ברית בלתי כתובה (שנכשלה), בה חברו קושרים נגד נתניהו ונגד המשטר הדמוקרטי בישראל בחבירה הזו אנו מוצאים את אלשיך ויועציו (חורב), וכן יאיר לפיד, גדעון סער, אביגדור ליברמן, את החוקרים במשפטו של נתניהו הפועלים בברוטליות ונגד החוק... בגיבוי, איך לא, של הפרקליטות ושל התקשורת הפועלת בארשת של תמימות של: "מה כבר אמרנו" ו"הוא באמת לא לחץ את ידו" (דנה וייס על ביקורו של ביידן בישראל). נתניהו, שפעל ביושר ובתום לב, אף הצהיר על אמונו בביהמ"ש העליון ("יש שופטים בירושלים"), לא הבין, בעוד מועד, שאין שופטים בירושלים, גם לא יהיו, מאז עשה אהרן ברק את ההפיכה השיפוטית שלו, תחת הכותרת "הכל שפיט". את השלב השני, הדורסני לא פחות, מבחינת יכולות העמידה של המדינה בפניו ובפני הסיטואציה החדשה לתוכה נקלעה, יצר שוב ביהמ"ש, וזה היה איתחול המערכת (הריסטארט שלה), לפי העיקרון של זכות העמידה הבלתי מוגבלת בפני הבג"צ. המערכה הפוליטית הנוכחית, הסתיימה בנצחונו הברור של נתניהו וציבור המצביעים למענו. אולם עקבותיה לא יימחו במהרה. כך הפך משפט נתניהו להיות משפטה של הפרקליטות, לשבט או לחסד.