האמת שעייפתי מהמעקב האינסופי במהלכים מעוותי דמוקרטיה בישראל. דומה שאנחנו חיים בעידן שבו איש לא מרוצה. אפילו אנשי מחנה הימין, לא נשמעים רגועים, הם חוזרים וממלמלים כמה נוראה הייתה התקופה שבה השמאל שלט. הם לא ממש מבינים שנפתלי בנט, יאיר לפיד, גדעון סער ובני גנץ הם ימניים לא פחות מהם. הם גם לא מבינים שיש אנשי ימין שרוצים דרך אחרת שאינה כרוכה בכפיה כזו או אחרת. אבל זה לא משנה. גם הם שנמצאים לצד הממשלה שהוקמה רוטנים וכועסים על אלה שלא בחרו בה. מהצד השני אני יכול להבין את הכעס והאכזבה אבל חייבים לזכור שהממשלה הקודמת הוקמה מתוך מצוקה אלקטורלית. ראש הממשלה שהצליח להיבחר לכנסת במפלגה קטנה שלא ברור כמה בכלל ראו בה מפלגה שלהם. מפלגה שהיוותה לשון מאזניים ובשל כך לראשונה בישראל העמידה ראש ממשלה ואיש לא הבין שהכלי החדש לא יחזיק מים.
אז אחרי שישרנו קו, בואו ננסה להבין מה קורה לנו. המטוטלת שינתה קצב והוקמה ממשלת ימין וחרדים. ממשלה שהייתי מגדיר כממשלה שמכירה בסמכות האלוהית, יותר מאשר בסמכות האנושית ולכן נראה יותר ויותר חוקים מתחרדים. הנה דוגמה שקופצת לעיניים, חוק יסוד התורה, חוק יסוד שיניח את התורה כנדבך מרכזי בחיי מדינת ישראל ויניח אחת ולתמיד לחרדים להעדיף לימודי קודש על לימודי יסוד. הליבה של החוק היא שצעירים חרדים יהיו בישיבות ולא בשדות האימונים והקרב. הם יתחפשו בפורים לחיילי צה"ל. חשוב לזכור שבישראל קל מאוד לחוקק, הייתי מגדיר זאת הקלות הבלתי נסבלת של החקיקה. לקואליציה שהיא לפי שעה די הומוגנית אין בעיה להעביר כל חוק באשר הוא, מה עוד שבישראל חוקים יכולים לעבור גם במיעוט משתתפים. המקסימום הנדרש במקרים מיוחדים הוא 61, כזכור בכנסת יש 120.
אז פתחתי וכתבתי שעייפתי מלעקוב, אכן, כי נבחרי הציבור הם עוד מאותו הדבר פועלים על-פי אינטרסים אישיים, הגחמות והאגו מעל הכל. כדי להציג את צדקת הדרך הם שולפים את תוצאות הבחירות ולא מבינים שהשיטה לא עובדת ובוודאי לא הגונה. הרעיון הדמוקרטי נוצר כשהתפישה המרכזית היא שמהרגע שנבחרתי אני משרת את הציבור ולא את מי שבחר בי. דאגה לסקטור שבחר בי היא כוחנות, ניצול כוח למטרות לא ראויות.
אין בדעתי לרפות ידיים, אני מבקש לעורר את תשומת הלב לעקרון המוכר לנו מארון הספרים היהודי "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך". חשוב שנזכור את האמרה הזאת שנכנסה לתפישה הרווחת לשאלה מהי התנהגות ראויה. נבחרי ציבור חייבים להבין שתפקידם הוא ליצור טוב משותף. אנחנו חיים במדינה שיש בה ערב רב של תרבויות ואמונות וכדי לייצר טוב משותף חייבים להשתחרר מתחושות הכעס והשנאה. מציאת טוב משותף יכולה להביא ליצירת חברה מגוונת שיודעת לתפקד בכל עת. התפישה של הפרדה בין נשים לגברים, בין יהודים לערבים, בין דתיים לחילוניים פסולה, כי בדרך זו אנו מונעים את השותפות וכל מגזר מסתגר. תארו לכם שבמוסדות החינוך ילמדו כולם בלי הבדל דת גזע ומין, ילמדו את מה שהם צריכים כדי להסתדר ולהתקדם בחיים. ללמוד כדי שיוכלו לבחור את תחומי העניין שלהם. ההסתגרות במגזרים מצמיחה אזרחים שלא יודעים לפעול במשותף לטובתם ולטובת הציבור.
כמובן שלא יקרה דבר אם לא נפעל כאזרחים למען המטרה הזאת. לפיכך אני מציע שנתלכד, ימין, שמאל, מרכז, יהודים, ערבים, דתיים, חרדים, חילוניים, נשים את השוני במרכז ונחפש את האינטרסים המשותפים, אלה שמייצרים טוב משותף, בלי כפיה וכיפוף ידיים. זה אפשרי, אם נרצה זה לא יהיה עוד מאמר אלא מסע אזרחי לפיוס, מסע שישנה את פני הכנסת ויוביל אליה נבחרים ונבחרות ראויות וראויים. בואו נסמן את שנת 2023 כשנת השינוי, שנה שבה יחוקקו את חוק היסוד, הטוב המשותף.