בשבוע בו בבתי כנסת קראו בפרק ל"ז בספר יחזקאל את הפטרת השבוע המייחלת, שעץ ישראל ועץ יהודה יהיו לעץ אחד - "וְקָרֵב אוֹתָם אֶחָד אֶל אֶחָד לְעֵץ אֶחָד" (פס' י"ז), בשבוע בו קראו הפטרה המייחלת לאחדות וכבוד הדדי, עמד על הבמה בכנסת ישראל אבי מעוז, השר המיועד ליטול עליו משימות חינוכיות, והלעיז בבוטות ובגסות רוח על שיר של המשוררת נורית זרחי. נורית זרחי, המשוררת האהובה עלי, מביעה בשיר יחס אוהד לרגשנות של יוסף בנו של יעקב אבינו. הרגש הנשי-האמהי של המשוררת מעריף אהבה לכל מה שמייצג האח יוסף מול גילויים רצחניים של אחיו שזממו להורגו והמירו מזימת הרג בהטילם אותו לבור ולאחר מכן מכרו אותו לעבד. כל "חטאה" של המשוררת נורית זרחי, לדעתו של השר, שהיא שרטטה דמות נשית. במקום שהשר אבי מעוז יחלוק על דעתה בהתדיינות מכובדת, הוא מצא לנכון לשחרר ביטויים מגדפים ולשון גסת רוח לעברה של משוררת עבריה. ניכר, שהמשוררת כתבה את השיר כשהיא נסערת ממציאות כאובה, שבמשפחה של אחד מאבות האומה שנאה חסרת מעצורים של אחים העלתה אותם על שרטון של בהמיות חייתית, המבקשת לקטול חיים של אחד האחים. מול אכזריות של גברים שרטטה המשוררת עדינות, רכות, פנימיות זכה ונשית בדמות של יוסף. השיר המדובר של נורית זרחי נכתב לפני כארבעים שנה בספרה "אִשָּׁה יָלְְדָה אִשָּׁה". תלמידים הניגשים לבחינות בגרות בספרות עברית יכולים לבחור את השיר של נורית זרחי. עובדה זו הניעה את השר אבי מעוז להתבטא בלשון עברית מובסת ולשחרר את המילה "טִרְלוּל" לכתובתה של המשוררת. במקום שיח מכובד ומכבד עם פרשנות של יוצרת, מצער ששר בישראל בחר בהתבטאות רדודה ומעליבה.