שחקנים פוליטיים נחלקים לשניים: אלו שרוצים המשך סטטוס-קוו ואלו שמעוניינים לשנות. בדרך כלל, ממשלה חדשה ושרים חדשים מביאים איתם שינוי מדיניות. איתמר בן-גביר בא לשנות. הוא אידיאולוג, והוא נחוש לממש את תפיסת עולמו. בדרך צפויים אתגרים, קשיים ובצידם הצלחות וכישלונות. עלייתו של בן-גביר להר-הבית ימים ספורים לאחר שהפך לשר לביטחון לאומי היא בלון ניסוי המעביר מסרים למספר גורמים. ראשית זהו מסר לבנימין נתניהו: סיכמנו לדחות את העלייה בכמה שבועות, אבל לא הבטחתי לקיים. סיכומים ראוי לכבד, אידיאולוגיה חשובה יותר. זהו, כמובן, מבחן מנהיגותי עבור נתניהו והאופן שבו יהיה יקבע את התנהגותו של בן-גביר (ושרים אחרים) בעתיד. שנית זהו מסר ריבוני בבחינת הר-הבית בידינו. אני, איתמר בן-גביר, השר לביטחון לאומי בממשלת ישראל, מממש את ריבונותי בהר-הבית באמצעות עלייה למתחם. שלישית, זהו מסר לדרגים הביטחוניים. יש כעת בית חדש, הוא קובע מדיניות, ואתם תיערכו בהתאם. רביעית, זהו מסר לפלשתינים שעיקרו, כוונה להעביר את היוזמה לצד הישראלי. לא בטוח שנתניהו, שחקן סטטוס-קוו במהותו, אוהב את זה. אבל בן-גביר, כבר אמרנו, בא לשנות. לתגובה הפלשתינית, במלל ובמעשה, תהיה השפעה על המשוואה החדשה ביחסי ישראל-חמאס-רשות פלשתינית בשאלת הר-הבית. ולא רק בה. חמישית, זהו מסר לערביי ישראל, לפלשתינים ולעולם הערבי והמוסלמי. עלייה להר-הבית אינה בהכרח פרובוקציה. אין במהלך פגיעה במסגדים וגם לא בחופש הפולחן הדתי של המוסלמים. תמונת המצב כרגע היא כזו: ישראל התרגלה שנים להיות הצד המגיב למהמלכים פלשתינים. כך למשל בחילופי הממשלה ביוני 2021 חמאס יזמה ירי כדי לבחון את תגובת נפתלי בנט ובני גנץ. עכשיו היוזמה אצל בן-גביר. הוא בא לקבוע עובדות בשטח. עם רגליים על הקרקע. זו של הר-הבית. אופי התגובה של הצד הערבי - ירי מהרצועה, הפרות סדר בירושלים וביהודה ושומרון, תסיסה בקרב ערביי ישראל, מחאה של מדינות ערב - ישפיע על הדינמיקה בהר-הבית וגם על המצב הביטחוני והמדיני בגזרות אחרות.