האדמה רועדת מזעם כבוש, מחימה בוערת, מצער אינסופי בכל פעם בו מכחישי השואה בעולם עושים שימוש מבזה בסמלי וזיכרון השואה, בו מנהיגים ובעלי השפעה משתמשים בשואה לצרכים פוליטיים, וטוב שכך. אלא שהדיסוננס זועק לשמיים אל מול השימוש המבזה, המוזיל, הבלתי נסבל והבלתי נסלח בו היהודים במדינת היהודים מתייחסים לביזוי השואה וסמליה.
בסמטאות במאה שערים ובאצטדיון בנתניה מעזים חוליגנים יהודים, לקרא בקריאות קצובות לעבר שוטרי משטרת ישראל "נאצים". לעיתים תכופות מידי משתמשים בשואה באופן מחפיר פוליטיקאים מכל המפלגות, מכל הרמות, מהח"כ שבירכתיים ועד לראש הממשלה, שימוש נלוז, חסר אחריות, מבזה ומביש בסמלי השואה.
קבוצות בחברה הישראלית מעזות לגייס את סמלי השואה למאבקיהן, למיצגיהן, לנאומיהן, כמו בימי הגירוש מגוש-קטיף וכמו בעצרות מחאה של חלק מקבוצת האוכלוסייה החרדית, מהשמאל הרדיקלי הקיצוני, ומהמיעוט הערבי הקיצוני. ערביי ישראל המכנים עצמם פלשתינים משווים בין תבוסתם, "הנכבה" לשואה. זילות חוצת מגזרים ומפלגות.
בעוד פגיעה מכל סוג בזיכרון השואה בעולם גוררת הודעות זעזוע וגינוי מכל קצוות הקשת הפוליטית, וכל המרבה למחות, לגנות, לזעום, לדרוש התנצלויות, הרי זה משובח, הרי שבתוככי מדינת העם היהודי, הזילות והביזוי הם כמעט שגרת היום.
טרגדיה אנושית לפני עשור הצליח ח"כ דאז, אורי אריאל, להעביר בקריאה טרומית חוק איסור שימוש בסמלי נאצים, אשר העובר עליו ייאסר למשך חצי שנת מאסר וייקנס בקנס כספי עד למאה אלף שקלים. שר המשפטים דאז, יעקב נאמן, תמך בהצעת החוק. הגיעה העת לאכוף את חוק אריאל שאושר על-ידי ועדת השרים לענייני חקיקה, ולהעמיד לדין את המחללים את זיכון השואה, המבזים את סמליה, את מובילי מיצגי הטלאים ואת הרמת הידיים של הילד היהודי. הגיעה העת להיאבק בכלים החוקיים.
המציאות הבלתי נסבלת של חילול זכר השואה אינו חוסה בחופש הביטוי. ייחודו של חוק זה הוא בעצם שימור הזיכרון הייחודי של הטרגדיה האנושית הייחודית. לצד יישומו של החוק, לצד אכיפתו, ראוי לפעול בכלים חינוכיים ערכיים. ריענון הזיכרון הלאומי והתאמתו למציאות חיינו בכלים עדכניים הקרובים לצעירים.
אחריותנו במאבק לחינוך מהגיל הרך לכבוד הדדי, סובלנות, קדושת החיים. אחריותנו לזכור את השואה, את הגורמים להצלחתה הנוראית, את אובדן צלם אנוש. זיכרון השואה חוצה את כל המפלגות במדינת ישראל, את כל המגזרים, ועל כן ראוי שהשיח המאחד יהיה גם בנושא חשוב זה, בו תהייה אפס סובלנות למי שמבזה ומשתמש בסמלי השואה לכל צורך.
עיני הנוער והעם נשואות אל ההנהגה. כל שיעורי החינוך והפעילות לביצור הערכים יתפרקו ויתאיידו מול מיצג עם סמלי שואה, נאום עם השוואות מופרכות ונאצות קצובות אשר אינן נאכפות. שילוב של אכיפה מוחלטת לצד חינוך ערכי יובילו לשינוי בשיח והוצאת השואה מהמחלוקות הפוליטיות, מהשיח המפלג.
לאחר שבמדינת העם היהודי ינצרו את זכר השואה מתוך כבוד והבנה כי המדובר באירוע נוראי שאין לו מקבילה, תוכל מדינת ישראל לפעול באופן נמרץ ובמלא העוצמה נגד מבזי השואה מחוץ למדינת ישראל. האודים המוצלים מאש מתמעטים, הדור השני חייב לעמוד על המשמר, להיות לפה ולעיניים להוריהם ולקרוביהם ולתבוע באופן ברור, לא עוד זילות השואה.
