תחילתו של הטור הייתה אמורה להיכתב רק בעוד חצי שנה בערך. אי-שם בחודש אייר, לקראת ההילולה של רשב"י הקדוש בלג' בעומר. סופו של הטור נוגע למה שקרה כאן לפני פחות משבוע. נתחיל בחלק הראשון. אי שם, בהיותי תלמיד בתיכון, נערכנו חודשיים תמימים לחגיגות הלג' בעומר. אספנו מכל הבא ליד. עצים משטחים קרטונים וכל דבר אשר יבוא באש. עגלות של סופר שימשו להובלות ואז עלו באש כמאמר הפסוק עגלות ישרוף באש. בתי קרקע של חברים שצלחה דרכם של ההורים, שמשו מקומות אחסון לעצים הרבים יחד עם כל מיני מרעין בישין שנצמדים לעץ. כיתן לא היה רק מפעל לייצור בדים ומגבות אלא יחד עם אתרי בניה רבים, גם יעד לביקורים לא רשמיים של נערים וילדים שחיפשו לרוקן את כל מה שאפשר להדליק. על הלילה שעברנו כנערים שמקביל לליל שימורים ועל נזקי הגוף ולא מעט הנפש, ראוי לכתוב סמוך ל-לג בעומר, אבל למה שאני רוצה להגיע אליו, זו העובדה שלמרות שבילינו לילה שלם מחוץ לבית, ולמרות שחזרנו מסריחים מעשן ושאר ירקות (מי דיבר אז על ירקות צלויים), ידענו שיש לנו בית ספר בבוקר. כמאמר הצבא לכל שבת יש מוצאי שבת. ידענו שגם אם נרצה וגם אם לא, קולו המרעים של מחנך ומנהל החטיבה יוסי אלוש, הדהד בראש של כולנו. "חסר למי שלא יגיע לבית הספר". הגענו. מי התקלח לפני ומי לא. ישבנו בבית ספר חצי ריק ולא ממש למדנו אבל לבית הספר הגענו. מתישהו ההחלטה שונתה. אי-שם במשרד החינוך הבינו שזה מיותר להביא כמה ילדים שבילו לילה שלם במדורות עם ריאות מלאות עשן, והחליטו על יום חופשה למורים ולתלמידים. יש מי שיגידו שזה היה יותר לטובת המורים, כי בינינו ילד שהוא לא תלמיד של יוסי אלוש מה שייך שילך לבית ספר. ובכלל מילא לתת חופש לחטיבות הביניים והתיכונים, אבל ילד בגיל יסודי למה שייעדר מבית הספר. ילד בגן שאולי היה שעה או שעתיים בערב עם ההורים במדורה, לא אמור לקבל פטור מלימודים. אז מי בדיוק הרוויח מזה? זה ברור לפחות לי - המורים וקצת התלמידים. כל השאר שזה שני מיליון הורים - הפסידו. זהו תחילתו של הטור על לג' בעומר, והנה הגענו לחלקו השני של הטור שמתקשר למה שהיה כאן בתחילת השבוע. למי שפספס, ביום ראשון נחגג הראשון לינואר 2023. שנה אזרחית חדשה. זה יום מעניין, גם בשל העובדה שזה גם יום ההולדת הלועזי של הבת שלי. למי שחושב שמדובר בתאריך ממש מגניב, כנראה לא חווה את החוויה הבלתי נשכחת שהיא - איך מכניסים ילדה שנולדה בראשון לינואר לגן עירייה, כשהתאריך הקובע הוא דווקא יום לפני ה-31 בדצמבר. משמעות כספית לא מבוטלת שאומרת עוד שנה של גן פרטי ושלושים אלף פחות בחשבון. התשובה - מסתובבים הרבה בבניין העירייה, ומתחננים לכל הבא ליד. לפעמים זה עובד (אם אתה מכיר שם מישהו) ולרוב זה לא עובד. בכל מקרה, חגגנו כאן תחילה של שנה חדשה. היהודי מסתובב סביב שני לוחות שנה - העברי והלועזי. יהודי דתי שמאחלים לו מזל טוב ליום הולדת בעבודה, מסביר מיד שמדובר בתאריך הלועזי ולא העברי, ואם אני מאחל לבת שלי מזל טוב ליום הולדתה שחל השבוע, מיד יקום דתי תורן ויעיר לי שיהודי לא אמור לחגוג לפי התאריך הלועזי. "אנחנו דתיים" הוא יבהיר. העיתונים מסכמים את השנה האזרחית והיהודית מטעמי הגדלת המכירות. תוכניות החדשות מסכמים שנה ככה או ככה, וכולנו מחכים לתמונה הרשמית של קבלת השנה החדשה בסידני, כמדומני שם היא נכנסת ראשונה. בבית ספר 'קרוב לדימונה' הנמצא באחד הקיבוצים, יצא מנהל בית הספר התיכון המרחבי ביום ראשון, בהודעה לתלמידי החטיבה והתיכונים שלא יגיעו לבית הספר אלא יישארו ללמוד עצמאית בבית. הוא הסביר בצורה לא רשמית, שמאחר שגם ככה תלמידים לא יגיעו לבית הספר אחרי לילה סוער של מסיבות ואלכוהול, אין צורך להביא אותם לבית הספר בהשפעות. אז מדובר בהחלטה מקומית של מנהל אחד ואולי של עוד מנהלים במקומות אחראים בארץ. השאלה מתי מישהי (זו מישהי ככל הנראה) בהסתדרות המורים תגלה את הרעיון ותכניס אותו רשמית ללוח החופשות השנתי בבתי הספר. ואז נגלה שבמדינת היהודים רשמית - לוח השנה כולל גם חופשה לרגל ראש השנה האזרחית. התחילו לאחל לנו כבר נובי גוד בכל אתר ואתר, בכל תוכנית חדשות, ותכף יגיעו לבתי הספר. ואז יחפשו איך למלא את יום החופשה הזה. מנגלים? במות מרכזיות? ימים יגידו.