ישראלים בארה"ב בד"כ נשארו בבית כשצריך היה להפגין. האם זה בגלל חוסר ארגון או חוסר מוטיבציה? האם הם פשוט עסוקים מדי, מחכים שמישהו אחר יצא ויפעל בשמם ובמקומם? או אולי הם עזבו את הארץ, ולמרות שהם עדיין קשורים בטבור לארץ, הם הפכו ל"אמריקנים-ישראלים" לפני שהם "ישראלים-אמריקנים", ולכן אפשר להשאיר את מלחמות ישראל והיהודים הדורשות תשומת לב, פעולה של ממש והקרבה (מעבר ללחיצת "לייק" בעצומה באינטרנט) לאחרים, כי זה פחות חשוב לאותם אמריקנים-קודם-ישראלים-אחר-כך?
רבים יטענו בלהט שלא כך פני הדברים: הם עוקבים ברשת באופן שוטף אחרי מה שקורה. הם חברים בקבוצות ווטסאפ (ושם הם נלחמים בעוז רב זה בזה). הם מבקרים עם משפחתם בארץ. הם מגיעים לאירועים של מבקרים מהארץ (זמרים, קומיקאים, סופרים, פוליטיקאים ועוד כה רבים אחרים), והם תורמים לארץ, ביחוד כשהשליחים שמגיעים פורטים על נימי הלב: "זה צו הגיוס שלכם. זו השותפות שלכם. אלו המילואים שלכם"!
ביום של חשבון נפש, שאנחנו נמנעים מפגישה איתו, ברור לנו שהדרך בה אנחנו הולכים היא חד כיוונית: פרידה מוחלטת מישראל ומהיהדות. הכיצד? תשאלו. הדבר פשוט. עזיבה "לשנה או שנתיים" או לפרק זמן קצוב הופכת לחיים שלמים בניכר. הילדים נולדים וגדלים מחוץ לארץ, הם מתחתנים לאו דוקא עם יהודים, הנכדים כבר רחוקים מרחק הגלות ממשאת נפשנו מהלך אלפיים שנים, וכשמגיע זמננו, אנחנו לא נקברים בארץ - כי שם כבר אין מי שיעלה על הקבר שלנו, כי העתקנו את מרכז חיינו, כי אין לזה חשיבות יותר.
אין ספק שלא נעים לשמוע ועוד פחות נעים לדוש בעצם העזיבה מהארץ. היום לפחות 15% מהאוכלוסייה היהודית של מדינת ישראל הם אזרחים ישראלים אבל לא תושבי ישראל. כשבשדה התעופה בן-גוריון שולחים אותם לעמוד בתור לבדיקה ביטחונית עם הישראלים מהארץ, הם מתרגזים. כשדורשים מהם להנפיק דרכון ישראלי לילדיהם שלא נולדו בארץ, הם מתרעמים. כשמטרטרים אותם מסניף בנק אחד לאחר בגלל שהם "תושבי חוץ" ויש דרישות שנתיות מארה"ב, הם מורטים את שערות ראשם, מלשון "בשביל מה צריך את זה בכלל". רגל אחת בארץ, רגל שניה בחו"ל, לכאורה באופן זמני אך למעשה לצמיתות. הם לא מתנדנדים, הם יודעים בדיוק בתוככי לבם היכן הם נמצאים, אך הם רוצים את הנוחות של שני העולמות; מעין משחק ב"נדמה לי".
אותה גישה הרווחת בקרב הישראלים בחו"ל ניתן למצוא גם בארץ: "הם עזבו, אבל הם לא בדיוק עזבו". הם באים לבקר, כי יש להם כאן משפחה ובארץ כיף (אם לא לחיות אז לבקר). הם נשמעים ונראים ישראלים, כך שלא באמת יעזור אם הם נעזרים בדרכון שני ושלישי; הם לצמיתות חלק מאתנו. הם מזרימים לנו כספים (האם כך הוא?), והם עוזרים לקדם את האינטרסים של ישראל והעם היהודי בתפוצות (האכן?). הם תומכים בפוליטיקאים בארץ, ואנחנו כל כך נהנים לבקר אצלם ולשהות במחיצתם: איזה בתים נפלאים, איזו הכנסת אורחים, איזה פאר, איזה עושר!
תרבות שונה אז היכן הכשל, אם אחד בכלל קיים? הכשל העיקרי הוא שלאחר אלפיים שנות גלות וכמיהה לארץ משלנו, כחמישית מהאוכלוסייה של מדינת ישראל בוחרת לגור מחוץ לארץ. הכשל השני הוא שמדינת ישראל לא מנסה להלחם בירידה, בבריחת המוחות ובעלי המקצוע. הכשל השלישי הוא שמדינת ישראל לא מתכוננת להחזרתם ולא בדיוק משתדלת להקל את הקליטה מחדש של בניה ובנותיה שעזבו "לפרק זמן מוגבל" ונשארו עשור ועוד עשור ועוד עשור, ועוד היד נטויה. אם לא נעשה מעשה עכשיו, זה יהיה בכי לדורות.
מסתבר שהכשל לגבי החזרת ישראלים למכורתם ומניעת עזיבתם מלכתחילה אינם ייחודיים כי אם תופעה נוספת ברצף, הוכחה לתרבות שונה, אולי לא רצויה. פעם מי שלא שירת בצבא היה מוקע מהחברה מחמת מיאוס, דינו היה כדין מצורע. היום כמחצית מחייבי הגיוס לא מתגייסים (ויש שנים שהסטטיסטיקה גבוהה ממחצית). זה נהפך לפופולרי בקרב ארץ תל אביב לא לשרת. מישהו אחר יעשה זאת, אנחנו נחיה את חיינו, ויש לנו דברים חשובים בהרבה לעשות. האם מדינת ישראל עושה דיה לודא שמספר המשרתים דומה למספר המתנדבים בקרב הדרוזים (למעלה מ-90%)?
נחזור לעניין הישראלים שעזבו את הארץ. מה עושה מדינת ישראל עבורם? נתניהו - ראש הממשלה שהנהיג יותר מכל מנהיג אחר מאז קום המדינה - כל כך מנותק ממה שקורה בשטח, שעצם הפעילות שלו ממוקדת באנשים אתם הוא בא במגע, שהם כל עולמו.
יש את האחים פליק ממיאמי, והם מגיעים במטוסיהם הפרטיים ומזמינים מאות רבות של חיילים לחוג אתם בכל אירוע (בת או בר מצווה, חתונה, ...). יש את ארנון מילצ׳ן עבורו חוקק חוק מיוחד לגבי החזרת ישראלים לארץ. זה חוק נפלא הפורש שטיח אדום, מבטיח הקלות עצומות או פטור מלא ממס ועוזר בדרכים נהדרות. אך אליה וקוץ בה: זה חוק המיועד למילארדרים או אלו שבבעלותם מאות מיליונים והם זקוקים למקלט מס או מקלט של ממש. אנחנו - כל אלו שאין באמתחתם עושר אגדי - פשוט לא קיימים עבור נתניהו.
עבורנו קיים כופר של 2,000 דולר בכדי להמיר תקופת המתנה של שישה חודשים לקופת חולים, אלא שלרבים אין את הסכום הזה, או את כפולותיו כשמדובר במשפחה. יחי ההבדל הקטן. ויש כמובן את האדילסונים, ובבעלותם העיתון הנקרא ביותר במדינה, ועד שחל פיצוץ בינם לבין הזוג נתניהו וילדיהם העסוקים בהטפות מוסר לכולם חוץ מאשר לעצמם, היה זה סיפור אהבה בין האישה העשירה בארץ ובעלה ז"ל שהיה אחד מ-15 האנשים העשירים בתבל, לבין האישה המשגעת את ישראל כולה, בעלה וילדיהם-עם-הפה-הגדול. פלא שאחד הילדים (בין אם הוא היה בגילופין או פשוט לא ציפה שמקליטים אותו) טען בהתרסה (בשיח חברי בסגנון) "אבי נתן לאביך את זכיונות הגז של ישראל, אתה צריך לשלם הערב עבור הבילוי".
ישראל של היום פלא שמה שמעסיק את נתניהו הוא בקבוקי שמפניה ערבה לחיך וסיגרים יקרים? חוק מילצ׳ן נושא את שמו של החבר-לעת-מצוא שהיה נעים להיות בחברתו, בה אם פוליטיקאים כה רבים (כאן ובארץ, לדוגמה ראש ממשלה לשעבר ורבים אחרים) נהנו להיות בחברותא עם ג׳פרי אפשטין וכל הקטינות שסיחררו את הראש. זו צורת חיים של מנהיגים והעשירים ביותר, וצרות העם לא נקלטות בכלל, ולכן הן לא מובנות, ולכן לא עושים דבר בנידון. כמה טוב ונעים, כמה קל לבחור עשרה חברים מרחבי העולם ולזנוח ולהתעלם ממיליון עד שני מיליון ישראלים שלא חיים יותר בארץ, ואין להם את הקשרים והאמצעים, היכולות וארמונות הפאר והמטוסים הפרטיים. אולי הגיע הזמן שהקיסר-צאר-שליט יצא אל העם ויחשף למה שקורה בשטח? כדאי לקרוא את אלדין, או אולי להביא את אותו נער-גנב לארמון המפואר המבודד כל כך מהעם?
ישראל של היום אינה ישראל של פעם, ואצל רבים, ישראל היא עדיין אותה ישראל שהם עזבו לפני כמה שנים או כמה עשורים. לא כך הוא. כמה חבל שמדינת ישראל המוציאה בימים אלו סכומים אגדיים ללמד את ישראל על יהדות התפוצות ולהשקיע ביהודים-שלא-רוצים את הקשר, אינה רואה בכלל את כל הישראלים שאינם בארץ. אין המדובר בכמה אלפים או אפילו בכמה עשרות אלפים. מדובר בכל כך הרבה ישראלים, באחוז כה גדול, שהדבר מסוכן לעצם המשכיות הקיום שלנו. מדוע? בה אם כל מי שהיה יכול לעזוב את שדרות עשה זאת לפני שנים רבות. מי שנשאר הוא מועט האמצעים או חדור האמונה. ונשאלת השאלה: היכן הערבות והעזרה ההדדית?
עצם קיומה של המדינה המודרנית "בין הנהר לים" הוא הערך המוסף ליהודי התפוצות. ירצו - הם מוזמנים. יאנסו לעזוב - יש להם לאן להגיע. עבורם קיים חוק השבות. עבורם קיימים מגנגונים ממשלתיים כה רבים ותוכניות חוץ-ממשלתיות למכביר. נראה לי שאת הישראלים שאינם חיים בארץ ישראל לוקחת כדבר מובן מאליו, מלשון - הם חלק מהמשפחה, וזהו. צריך לקום מנהיג שיבין שמשהו לא בסדר במדינה המשילה כה רבים מבנותיה ובניה, ויש להתייחס לסיבות לכך בכדי לרפא את הגוף, גם אם אין היום סימפטומים מדאיגים.
למה דומה הדבר? לבצל יבש המוציא גבעולים ירוקים, ואלו טריים ונהדרים, אך הבצל הולך ונרקב מבפנים, הולך ונעלם, כי הוא משמש כמאגר המזון לאותו "בצל ירוק" רענן. אם אותו בצל יבש לא שתול באדמה, בסופו של תהליך גם הבצל וגם הבצל הירוק יחדלו להתקיים.
