מלחמת האזרחים שהחלה בסוריה בשנת 2011 הרסה את כלכלת המדינה. אומנם הצבא הסורי התגבר על האופוזיציה, אך במחיר של הרס תשתיות המדינה. מדינות הנפט העשירות במפרץ הפרסי שתמכו באופוזיציה במלחמה מסרבות כעת לשקם את סוריה, כדי לא לתמוך במשטרו של בשאר אל-אסד הפרו-אירני. ומה עם הנפט המקומי?
הנפט אצל הכורדים תעשיית הנפט בסוריה סובלת כבר כמה שנים לפני מלחמת האזרחים ממשבר שגרם לירידה משמעותית בתפוקה, אך הנפט לא נגמר וסיפק חלק מסוים מהתצרוכת העצמית. לפני המלחמה הפיקה סוריה כ-300 אלף חביות נפט ביום בממוצע. התפוקה ירדה משמעותית אחרי שצבא המשטר איבד את השליטה על דיר א-זור, מחוז בצפון-מזרח המדינה בו מתרכזים שדות הנפט. שדות הנפט החליפו בעלים במלחמה, ראשית השתלט עליו צבא האופוזיציה - "צבא סוריה החופשית" ומ-2014 נפל לידי דאעש שהפיק ממנו לא מעט רווחים. ב-2017 כבשו את הבארות "כוחות סוריה הדמוקרטית" הכורדים בסיוע אווירי אמריקני. כיום מופקות בדיר א-זור כ-20 אלף חביות נפט בלבד ביום, הרבה מתחת לתצרוכת הסורית. רוב הדלק אינו מגיע לערי סוריה אלא ככל הנראה ליעדים אחרים - לשירותו של המחוז הכורדי בצפון (רוג'בה) וכנראה גם למכירה בזול לטורקיה כדי לממן את הממשל המחוזי (ואולי גם כדי למנוע התקפות צבאיות מצידה של טורקיה).
כך הפך מקור הנפט של סוריה לאזור שליטה של הכורדים בחסות אמריקנית. מאז נאלץ הממשל בדמשק לייבא נפט מאירן כי רובו אינו בשליטתה. אומנם ב-2018 נחתם הסכם בין דמשק וטהרן לייבוא נפט זול אך העיצומים האמריקניים על שתי המדינות מקשים מאוד על התהליך.
היעדר שדות נפט בשליטת דמשק מאז פרוץ המלחמה גרם למשבר הולך ומחמיר. מחיר ליטר דלק הגיע השבוע ל-2,500 לירות סוריות (כחצי דולר), אך התורים לתחנות הדלק בלתי נסבלים, ורבים משיגים אותו בשוק השחור, אך במחיר של 14,000 לירות (2.3 דולר). חשוב לזכור כי המשכורות בסוריה נמוכות מאוד (רובן מתחת ל-100 דולר בחודש) ורוב האוכלוסייה חיה מתחת לקו העוני.
התייקרות הדלק מייקרת מוצרים רבים נוספים בשוק בשל עלותה של הובלת הסחורות. המחסור בדלק והתייקרותו משתקים את המשק הסורי, את המפעלים, את בתי המלאכה ואת המסחר. המחסור מביא גם למשבר בתחום החשמל ובחלק משעות היום אין אספקת חשמל כלל.
התנועה בערי סוריה הפכה לסיוט. התחבורה הציבורית בקושי מתפקדת. הרוב לא יכולים להרשות לעצמם לנסוע ברכב בגלל מחירי הדלק ומשתמשים במוניות המסיעות כמה אנשים יחד. כתוצאה מכך עלתה מאוד עלות הנסיעה במוניות ונוסעים מתלוננים כי לוקח שעות להגיע ממקום למקום בשל ההמתנה הממושכת.
גם חיי החברה נפגעו מאוד, כי אנשים ממעטים לנסוע למשפחה ולחברים בשל עלות הנסיעה. בתי קפה ומסעדות נסגרים מוקדם כי אין כסף לגז ולחשמל להכנת מזון ולחימום שתייה, ומספר האנשים שפוקדים אותם מתמעט.