חדש חדש ונתחדש בתורתנו הקדושה אין סיום במובן המקובל. כל סיום מהווה התחלה חדשה. כמה סמלי הדבר שבשמחת תורה כשחותמים את קריאת התורה בפרשת 'וזאת הברכה', החותמת את חומש דברים בפרט, ואת סדרת חמשת חומשי צפורה בכלל, מיד מתחילים את פרשת בראשית. כל סיום הוא התחלה חדשה.
אם סיימנו את ספר בראשית בסימן התחזקות: "חזק חזק ונתחזק" - אַת חזק, אני חזק, וביחד נתחזק - הרי את ספר שמות נתחיל בסימן התחדשות: חדש חדש ונתחדש!
אם בספר בראשית הנושאים המרכזיים הם בריאת העולם ותולדות האבות (והאימהות), עד לירידה למצרים, הרי ספר שמות פותח בנושא גלות וגאולה - שהראשונה שבהן היא גלות וּגאולת מצרים, המהוות מודל למחזור שאר הגלויות והגאולה מהן. גלות מצרים סללה את הדרך לגאולה, וגאולת מצרים סללה את הדרך למתן תורה הקדושה ולבניית המשכן, מקום השראת השכינה.
ומה המשותף בין פרשת בראשית לפרשת שמות? שמתם לב, שאת בריאת השמים והארץ ביום הראשון בפרשת בראשית חותם הפסוק "ויהי ערב ויהי בֹקר יום אחד"? זהו סיום יוצא דופן לעומת חתימת הבריאה בשאר הימים, שבהן התורה חותמת כל יום בריאה במספר סידורי של היום, ולא במספר מונה, בנוסח: "ויהי ערב ויהי בֹקר יום שני/שלישי/רביעי/חמישי/שישי".
מה פֶּשֶר השינוי ביום א'? מדוע נאמר "יום אחד", ולא "יום ראשון" כבשאר הימים? נראה לי שטמון כאן רעיון אמוני עמוק. כידוע, היום ביהדות מתחיל מהערב, ולא בכדי. אי-אפשר להתעלם מהסמליות שבדבר. בכל ערב מצפה הבוקר, ובכל חשיכה טמון גרעין האור. לכן אַל יאוש. אם אַת חשה מצוקה, היי בטוחה שבע"ה בקצה המנהרה מחכה לך האור, וכל מצוקה תצמיח בסופה את הישועה.
ביום שבו ברא הקב"ה את כלל הבריאה, השמים והארץ, על כל מכלול הפרטים שבהם (המים, הצומח, החי - וּצבא השמיים בשירות האדם - ושיצאו לאור העולם בימים הבאים), חשוב היה להדגיש את העיקרון שהלילה והיום על סמליותם מכלול אחד הם. הלילה הוא חלק אינטגרלי ובלתי נפרד מהיום. החשיכה מבשרת את בוא האור שהיא נושאת בכנפיה.
יתרה מכך. ניסיתם להדליק את האור ביום? ביום האור חלש וכמעט לא ניכר. הדלקת אור על-רקע אור קיים, אינה בולטת. מתי האור בולט? דווקא על-רקע החשיכה. אז די בפתיל נר, או בהבהוב פנס, כדי להבליט אותו.
כמה סמלי: עוצמת האור גנוזה במהות האפלה. רק על-רקע החשיכה, יודעים להעריך את עוצמת האור. שימו לב, מי שהיה חולה - יודע להעריך מה זאת בריאות. אדם שהיה בסכנת מוות, יודע להעריך את קדושת החיים, ומי שחווה עוני, יודע להעריך כל תמורה כספית. ועם ישראל, שעבר כבר שלוש גלויות במהלך ההיסטוריה - מצרים, פרס ויוון, ונמצא בעיצומה של הגלות הרביעית גלות אדום - מייחל וּמצפה וכל כך מתגעגע לגאולה השלימה.
זה נכון בחיי הפרט וּבחיי הכלל. "בערב ילין בֶכי, ולבֹקר רִנה". המתכון לגאולה מהגלות הפרטית והכללית הוא להצטייד באמונה. "להגיד בבֹקר חסדך, מתי? כשאמונתך בלילות. כשמרגישים בחשיכה, להאמין שבחסדי ה' יגיע הבֹקר ויפציע האור. גם חומש שמות פותח בגלות מצרים, הסוללת את הדרך אֶל הגאולה הגלומה בה, כפי שהקב"ה מבשר למשה בפרשתנו: "ועתה ... אשלחך אל פרעה והוצא את עמי בני ישראל ממצרים".
כדאי לדעת: בזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל ממצרים". ועוד: בזכות מה נגאלו ישראל ממצרים? בזכות זה שלא שינו את שמם, מנהגיהם, לבושם היהודי ולשונם לשון הקודש גם בארץ נֵכר, וּבתוך טומאת מצרים שמרו בקנאות על יהדותם.
פתגם השבוע - לא המנצח שמח, אלא השמח מנצח!
שבת שלום ושנזכה לגאולה השלימה במהרה!