על-פי בדיקה לא מדויקת, השכר הממוצע במשק עומד של 11,800 שקלים בחודש ברוטו, שכר החציון (השכר המרבי למחצית הנשכרים הכי נמוך באוכלוסייה) היה בשנת 2018 7,300 שקל ושכר המינימום עומד כיום על 5,300 שקל בחודש. לעומת זאת שכר השופטים נע בין 45 אלף שקלים לחודש ובין 105 אלף שקלים לחודש, בין פי עשרה לפי עשרים משכר המינימום, בין פי חמישה לפי עשרה מהשכר הממוצע במשק. נשיאת בית המשפט העליון, אבירת זכויות האדם והשוויון מכניסה לכיסה הפרטי, מדי חודש בחודש שכר הגדול ב-1900% (פי 20) מפשוטי העם המשתכרים בשכר המינימום. בית המשפט העליון מתהדר בשמירת זכויות אזרח, מתהדר בשמירת כבוד האדם, מתהדר בשקידה על שמירת עיקרון השוויון אבל הוא עושה זאת ככל הנראה רק עד שהנושאים מתקרבים לכיס שלו. בכיס של מערכת המשפט נראה שערך השוויון מאבד מערכו. לא, אינני סבור ששכרו של שופט עליון חייב להיות שווה לשכרו של שופט שלום, ואינני סבור אף ששכרו של שופט עליון צריך להידמות לשכרו של עובד ניקיון. השוויון בין המעמדות התעסוקתיים חייב לתת ביטוי להשכלה, לתפוקה, לערך חברתי - אך השאלה היא האם מידתו של אי-השוויון בין המקצועות השונים ובעלי מקצועות אלו המועסקים על-ידי הציבור מוצדקת, ואם השופטים שמים עצמם להיות הפוסקים בענייניו שוויון, האם הם מחילים את עקרונות השוויון גם על עצמם. וכאשר רוצים אנו לבדוק אם פגיעה בכבוד האדם היא לגיטימית, אנו מחויבים על-פי החוק הקיים לקרוא את פסקת ההגבלה בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו: "8. אין פוגעים בזכויות שלפי חוק-יסוד זה אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ואם אינה עולה על הנדרש, או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו". באו ננתח מהם הכללים אשר כולם חייבים להיות במצטבר: 1) שהפגיעה בכבוד האדם היא מכוח חוק (הסדר ראשוני) או לפי חוק (כלומר הסדר משני שנקבע מתוקפו המפורש של הסדר ראשוני). 2) וגם שההסדר החוקי לעיל הולם את ערכיה של מדינת ישראל. 3) וגם שהפגיעה בכבוד האדם האמורה נועדה לתכלית ראויה. 4) וגם שהיא לא עולה על הנדרש, כלומר האם לא ניתן היה להשיג את התכלית או לפחות את מרביתה במידה פחותה יותר של פגיעה בכבוד האדם. בואו נתחיל מכך שעובד תחזוקה זוטר או עובד קבלן במשרדי ממשלה המשתכר בשכר מינימום, לא חי בכבוד. עני חשוב כמת, ולכן תשלום שכר משפיל הוא אות קלון לזכויות אדם במדינה מתוקנת. ואם שוויון הוא ערך אחד מני כמה בערכי זכויות האדם, כפי שהתבטאה לא פעם נשיאת בית המשפט העליון? מרכיב הפער הענק בין שכר שולי החברה ובין שמנה וסלתה של החברה, הוא גורם מאוד משמעותי במרכיבי אי-השוויון בחברה שלנו, אם לא המשמעותי ביותר שבהם, ולכן את חוקיותו חבה לבדוק על-פי עקרונות פסקת ההגבלה. א) האם שכר שופטים מעוגן בחוק? האם הפגיעה בעקרון השוויון כפי שמתבטאת בהפרשי השכר העצומים בין שופטים לשוטרים בין שופטים לעמך, היא מכוח חוק? כנראה שכן, יש חוק תקציב, יש חוק הסדרים, יש להניח שהשכר המפולפל של השופטים וכן העליבות של שולי החברה מעוגנים בחוק. ב) האם פערי השכר האלה הפוגעים באופן כה קשה בעיקרון שוויון נוגדים את ערכי מדינת ישראל? יש הטוענים שליבת ערכינו היא בתנ"ך ובמגילת העצמאות. בתנ"ך, כאשר יתרו יעץ למשה לראשונה למנות שופטים הוא המליץ על "אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע" ומי שמשתכר פי 20 מהרובד הפשוט ביותר בחברה, קשה לומר עליו שאינו אוהב ממון. והמקור השני לערכינו, מגילת העצמאות, לא עוסק במישרין בעיקרון השוויון (עוסק כן בשוויון אזרחי) אך בית המשפט העליון בראשות הנשיאה טוענים בתוקף מעל כל במה שעיקרון השוויון מחויב על-פי מגילת העצמאות ולכן הוא ודאי מחייב את הטוענים כך. ג) האם תכלית פערי השכר היא ראויה? ודאי שיש תכלית לפערי שכר, אדם לומד, משקיע, מתקדם והוא ודאי צריך לראות שכר לעמלו, כמו-כן לו שכר שופט היה זהה לשכרו של עובד ניקיון, היו מגיעים לשיפוט אנשים שלא מתאימים כלל לשיפוט, היו לנו גם שופטים רעבים מה שמעלה את הסיכון לניסיונות שוחד, ולכן תכליתם של פערי השכר היא ודאי ראויה. ד) והשאלה האחרונה היא האם אי-השוויון הצועק לשמיים הוא במידה הראויה, והאם לא ניתן היה להשיג את התכלית הראויה של אי-השוויון או לפחות את מרביתה עם פערים הרבה יותר קטנים. האם לא ניתן לחתוך את שכר השופטים בשניים כך שינוע בין 20 אלף שקל חודש ל-50 אלף שקל בחודש, מבלי לפגוע בעיקרון החשוב של גמול ראוי להשכלת השופטים ושמירה על היות תפקיד השופט אטרקציה לציבור איכותי של מומחים למשפטים. אם לשופטי העליון אכפת מהשוויון, אנא יקשטו עצמם תחילה, אנא יחליטו עבור עצמם ועבור כל הסקטור המשפטי שעל המדינה לקצץ את שכרם ואת שכר כל הצמודים להם ב-50% עקב חריגה קשה מעיקרון השוויון, עקב הפרה של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, אנא יקבעו כך גם בנוגע לפנסיות של עצמם ולפנסיות של שאר הפורשים הציבוריים במקצוע שלהם, ואז נבין אחת ולתמיד שידיהם של השפטים נקיות, שהם עובדים בשבילנו ולא בשביל עצמם, ומשם יהיה הרבה יותר קל לבנות במשותף את דרך המלך. ואם השופטים, בכל הרמות, מסיבותיהם לא ייזמו את הקיצוץ הדרסטי בשכרם, אולי התנועה לאיכות השלטון תרים את הכפפה ותעתור לבית המשפט העליון נגד מדינת ישראל ומערכת המשפט שלה? אולי מפלגת יש עתיד תעתור? אותה מפלגה אשר בצוותא חדא עם התנועה לאיכות השלטון, ובשם עיקרון השוויון הכניסה את המדינה לתוהו ובוהו שלטוני/משפטי בנושא הגיוס של בני ישיבות?