וְלַמַּלְשִׁינִים אַל תְּהִי תִקְוָה אנתוני בלינקן, מזכיר המדינה של ארצות-הברית, הציע בביקורו בארץ לממשלה ולמתנגדיה להגיע להסכמה על הרפורמה, הדרושה למערכת המשפט הישראלית. ובעצם, מה זה עניינו? בינתיים, איננו וסאל אמריקני, הכפוף לשיגיונות הזויים של הדמוקרטים, אלא מדינה עצמאית. ראשית, חוגים במפלגה הדמוקרטית ובממשלו של ג'ו ביידן תמכו, כנראה, בממשלת בנט-לפיד, וניווטוה - עד נפילתה, לדאבונו של ממשל ביידן. שנית, כהרגלו, רץ השמאל הישראלי להלשין לגויים כל אימת שהוא מפסיד בבחירות, או שאין מקבלים את דעתו, ומסיתם לפגוע במדינת ישראל.
כך עשה בתחילת תש"ח ד"ר יהודה ליב מאגנס - איש "ברית שלום" ונשיא האוניברסיטה העברית בירושלים - שהתרוצץ בחוצות וושינגטון, בבית הלבן, במשרדי הממשל, במערכות העיתונים ובקונגרס, כדי להניע את האמריקנים להיסוג מתמיכתם בהקמת מדינה יהודית ולקדם הקמת מדינה דו-לאומית (יהודים-ערבים). יורשיו הרעיוניים היו מבועתים כשהבלתי-יאומן קרה, במהפך 1977, ומנחם בגין נבחר לראש הממשלה - כי מאס בהם העם היושב בציון. לפי סיימור הרש - עיתונאי ידוע יהודי-אמריקני, שחיבר את הספר "ברירת שמשון" - הגיעו בכירים בוועדה לאנרגיה האטומית לוושינגטון מיד אחרי כינון ממשלתו של מנחם בגין הראשונה, ומסרו לממשל האמריקני מידע כמוס על הכור הגרעיני בדימונה. כך גם אירע לאחר מפלת השמאל בבחירות בנובמבר 2022: עד שקמה ממשלת נתניהו, יצאו השליחים דחופים, והם ממשיכים לצאת, כדי להלשין לגויים על מעשי הממשלה הנבחרת בישראל, ולהסית את הגויים נגדה.
"וְלַמַּלְשִׁינִים אַל תְּהִי תִקְוָה ... וְכָל אויְבֵי עַמְּךָ מְהֵרָה יִכָּרֵתוּ. וְהַזֵדִים מְהֵרָה תְעַקֵּר וּתְשַׁבֵּר וּתְמַגֵּר וּתְכַלֵּם וְתַשְׁפִּילֵם וְתַכְנִיעֵם בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', שׁובֵר אויְבִים וּמַכְנִיעַ זֵדִים", כתב שמואל הקטן בימי רבן גמליאל בברכת המינים, התפילה התשע-עשרה בתפילת עמידה, היא תפילת שמונה-עשרה.
מעברים "כשמישהו עובר מהשמאל לימין - זה כי הוא גילה את האמת. כשמישהו עובר מהימין לשמאל - זה כי גילו את האמת עליו", צייץ מוטקה בטוויטר. אני מקדיש את ציוצו לכל אנוסי הימין באשר הם, והם רבים מדי.
אלימות מינית כטרור לטרור יש אלפי פנים, ואחת מהם הנה פגיעה והטרדה מיניות ביהודיות מכל הגילים, כפי שאירע בשבוע שעבר בגדרה. ריבוי המקרים הללו הביא לטביעת המונח "טרור לאומיני" - שילוב של לאומי ומיני. למרות ריבוי האירועים הללו וחומרתם, מקילים המשטרה, הפרקליטות ובתי-המשפט בערכם; וזכור העונש המגוחך שנפסק על הצעיר הבדואי שאנס ילדה יהודייה בביתה ביישוב בנגב. חצי שנת מאסר בלבד הוטלה על פועל ערבי, שפגע בילדה בביתה באשדוד. הפרקליטות רצתה להטיל על הפועל עבודות שירות בלבד. ערבי מג'נין נעצר לאחר שפגע ביהודייה ברחוב תל אביבי; ואילו הפרקליטות החליטה, שערבי בן חמישים מיפיע, שניסה לחטוף יהודייה בטבריה ביום הבחירות, לא יישפט על פשע לאומני.
הסתה אובדן השלטון וההכרה, כי יתקשה לחזור לשלטון במדינה, מוציאים, כנראה, את השמאל מדעתו, ואנשיו פושקים את פיותיהם בדברי הסתה פרועים מעל כל בימה אפשרית. לאחר דיון דחוף בין ראש השב"כ לבין מפכ"ל המשטרה, הודיעה המשטרה, כבר במוצאי-שבת, כי תחקור את אל"ם (מיל.) זאב רז, שצייץ בטוויטר, כי "ראש ממשלה שייקח סמכויות דיקטטוריות - בן-מוות". זאת אחרי שבסוף השבוע הודיעה המשטרה כי תחקור את עו"ד דוד חודק, שאיים לפתוח באש, אם תהיה, לדעתו, דיקטטורה בארץ. ודעתו כל כך חשובה עד שלא גונתה כלל על-ידי עמיתיו בשמאל.
זו התקדמות רצינית, אם כי אני מפקפק בכנותה. השב"כ, המשטרה והפרקליטות לא יעשו דבר ליריבי הממשלה, שנתנו דרור ללשונותיהם - כפי שלא עשו דבר לאסף חפץ, מפכ"ל לשעבר,
שאיים לירות בראש הממשלה בנימין נתניהו.
אני מדמיין מה הייתה תגובת התקשורת, הפרקליטות והמשטרה לו התבטא כך מישהו מהימין לפני שנה. תוך כשבע דקות, היה האומלל כבר אחרי כמה סדרות עינויים בשב"כ, ומודה בכל מה שירצו חוקריו, כולל בשיגור בלון הריגול לשמי ארצות-הברית, בחבלה בחלליות אמריקניות וישראליות שהתרסקו, בשיגור הוריקנים על ארצות-הברית וסופות קור על מדינת ישראל, בעצירת הגשמים, בשבירת לוחות הברית ובאונס דינה בת יעקב אבינו.
קשוֹט עצמך תחילה שמחתי מאוד לקרוא, כי רוני אלשיך, המפכ"ל הקודם של המשטרה, שפרש, והותיר אחריו עיי חרבות במטה הארצי, מתנגד לרפורמה במערכת המשפט, ואף טוען, ש"אין שום דבר 'יהודי' במה שמוצע היום". כך אמר אלשיך, והוסיף, "
ריסון הכוח, הוא ערך יהודי בסיסי ועמוק, שאסור לנטוש אותו"! דבריו ריגשו אותי עד דמעות, אך לפתע עלו בזיכרוני שנות כהונת אלשיך כמפכ"ל, ונזכרתי בפתגם של רבי טרפון, שלמדתי בנעוריי, "טול קורה מבין עיניך" (מסכת ערכין, דף ט"ז, עמ' ב'); ובדברי ריש לקיש, "קשוֹט [תק̤ן] עצמך ואחר כך קשוט אחרים" (מסכת סנהדרין, דף י"ח, עמ' א').
מתעצמים כשיצאה השבת ניהלנו, אשתי ואנוכי, דיון חשוב ודחוף - משום-מה טרם חתמנו על שום עצומה, והרגשנו נכות מסוימת: כולם חתמו, ואפילו על יותר מעצומה אחת, ורק אנחנו טרם התעצמנו. דפדפנו באינטרנט, וראינו, שיש מקומות פנויים בעצומת הפיסחים נגד הדיקטטורה המשטרית וגם בעצומת הקירחים נגד הרפורמה בשיווק יוגורט דאשתקד. טלפנו ליוזם עצומת מגדלי הלימון נגד לימודים בימי חול, אך הלז הסביר, שכיוון שאיננו בעלי פנסיה תקציבית איננו ראויים לחתום על העצומה.
החלטנו לדון בכובד-ראש בחתימתנו על שתי העצומות, שטרם פסלו אותנו, עד שאשתי הגתה רעיון כביר: למה שלא נפתח עצומה משלנו נגד ירידת גשמים בימי רביעי.
מעשה בספר אבוי לנו. תא"ל אבי בלוט, מפקד אוגדת יהודה ושומרון (איו"ש) העניק למח"טים שלו את הספר, "שלנו בטאבו", שכתב ליאור זברג, וכותרת-המשנה שלו, ר"ל, "סודותיהם של גואלי הקרקעות, מאברהם אבינו ועד להתיישבות הצעירה". ברק רביד מ"וואלה" הזדעק מיד כשנודע לו על החרפה, וכינה אותה, "טרלול מוחלט - פוליטיזציה של הצבא". לזעקות-השבר של רביד הצטרף "שלום עכשיו", וכינה את תא"ל בלוט, "תת-אלוף מתחנף לפורעי החוק, שהוא אמון עליו".
את הספר חילק מפקד האוגדה למח"טיו בפורום של האוגדה על מרכיבי תחושת הביטחון בהתיישבות. במכתב לוואי כתב בלוט למפקדיו: "... כדי לעמוד במשימת ההגנה באיו"ש לא מספיק להיות עם 'סכין בין השיניים', אלא יש צורך לייצר שיתופי פעולה רבים ואף להיות מקצועי ובעל ידע בתחומים רבים מבר למקצוע הצבאי. תחום ההתיישבות ומעמד הקרקעות הוא אחד מהתחומים, שהידע בהם נדרש בכדי לייצר שלמות משימתית. כולי תקווה, כי הספר הזה יסייע בהבנת הנושא ובהיכרות עם המרכיבים השונים הכרוכים בו". אכן, חמור ביותר.
