לפני קצת למעלה מחודשיים היו כאן בחירות. בניגוד לתקוותיהם של אנשי השמאל נחל המחנה הלאומי ניצחון ברור. לאור התנהלות הממשלה הקודמת שחצתה קווים אדומים רבים ובמסגרת הפקת לקחים ממה שקרה, נראה היה שהפעם הימין הגיע על-מנת למשול. סיכום המשא-ומתן הקואליציוני שהיה מייגע לעייפה הציב נבחרת שכמוה לא זכינו לראות מזה שנות דור. משרד אוצר, המשרד לביטחון לאומי, שליטה במנהל האזרחי ועוד תופינים נראו כמבטיחים קדנציה חלומית ממש, כזו שתשים קץ לעוולות רבות.
הרפורמה המשפטית המוצעת הונחה בפני הציבור וגם בה יש כדי להביא לתיקון מיוחל, כזה שישיב את המצב לקדמות תוך מחיקת האקטיביזם השיפוטי שהיכה בנו היהודים אגב התעללות קשה במשך שנים, התעללות שעלתה לעם ישראל היושב בציון בדמים, לא מטאפוריים.
בסמוך לאחר היוודע תוצאות הבחירות ולאחר שהשמאל יצא מההלם, החל מחנה המפסידים במסע הפחדה, מסע שכולו הטעיה. בתחילה התלוננו על ממשלה גזענית ומשיחית. בהמשך קוננו על ממשלה המורכבת מעבריינים, חשוד בפלילים, מי שהורשע בטרור ועבריין מורשע שישב בכלא. מסע ההפחדה נמשך עת נטפלו לאבי מעוז "החשוך" ו"ההומופוב". על כל אלה התעלתה מחאת המפסידים עם היוודע פרטי הרפורמה המשפטית המתוכננת.
כאן, שוב, נחצו כל הגבולות. קץ הדמוקרטיה, ריסוק מערכת המשפט, הרס הכלכלה, פגיעה בבריאות הציבור (!!!), דיקטטורה - כך זועקים המפסידים השכם והערב. הם אינם מסתפקים בזעקות. הם מסיתים, הם משחירים פני המדינה בעולם, הם זורעים שנאה ואיבה בכל מכל כל. הם מאיימים בהשבתה, בשיתוק התנועה, באי התייצבות למילואים, בירידה מן הארץ.
דמגוגיה חסרת שחר מקצתם (בינתיים בודדים) מאיימים בשפיכות דמים. כתב בכיר מדבר על דם לא מטאפורי, הגורו של השופטים ומחולל ההפיכה השיפוטית מדבר על טנקים וכיתת יורים, ראש עיר מזדקן ופאתטי מזהיר כי יעברו ממילים למעשים, עורך דין בכיר מאיים לירות בנשק וטייס קרב ותיק טוען שיש להרוג את ראש הממשלה. מרי אזרחי, בריחת כסף לחו"ל, הכפשות ואיומים כמותם טרם שמענו - הפכו לעניין של יום ביומו.
המדהים בכל הסיפור העגום הזה הוא שאין בפי המפסידים כל טיעון ענייני. בשבועות האחרונים אנו עדים לדמגוגיה חסרת שחר וריקה מתוכן. עדר חסר בינה שועט בעקבות מנהיגי ציבור ריקים וריקנים. גילדות מקצועיות, איגודים גם, רופאים, עורכי דין ולאחרונה שמענו גם על "שריונרים" - כולם יורדים לרחוב ובפיהם צעקות חמס, שוד ושבר.
אולי אחדש ואולי לא אך למי שטרם הבין מה קורה כאן אומר: לא על רפורמה משפטית הטרוניה ולא על קץ הדמוקרטיה. המפגינים, המתלוננים, הצועקים, חוסמי הרחובות ומניפי הדגלים (ישראל, אש"פ, להט"ב...) - כולם כאחד מבכים רק דבר אחד - אובדן השלטון. וגרוע מכך (לתפישתם) - הניצחון של המחנה הלאומי גדול מזה שבא לידי ביטוי במספר המנדטים. גדעון סער וכמה מחבריו, מפלגתו של אביגדור ליברמן ואפילו כמה חברים ממחנה בני גנץ ויאיר לפיד - הם אנשי ימין. נכון, המנעד בגזרת הימין רחב - מאיתמר בן-גביר ובצלאל סמוטריץ' ועד חילי טרופר, אלא שכל אלה, ככל הנראה משהו המתקרב לשמונים מנדטים, הם אנשים הרוצים מדינה יהודית ולא מדינת כל אזרחיה.
אמליץ בחום רב לכל מי שקורא שורות אלה לחפש במרשתת את דבריו של פרופסור מנחם מאוטנר, מי שכיהן בעבר כדיקן פקולטה למשפטים ומי שזיהה לפני כעשרים שנה את מה שהתרחש כאן מאז המהפך בשנת 1977. מאוטנר מצביע על כך שהשמאל הבין והפנים שמתקיים במדינת היהודים תהליך ובו רוב הציבור הוא ימני, מסורתי, דתי ולאומי. בשל ריבוי טבעי ודמוגרפיה התהליך הזה מתעצם מדי שנה והתוצאה הבלתי נמנעת במישור הפוליטי הוא אובדן השלטון בו אחז השמאל מאז קום המדינה - לטובת גוש לאומי, שמרני, מסורתי ודתי.
פניקה אמיתית היות שכך, פעל השמאל לייצר מצב שהשלטון האמתי לא יהיה תלוי בבחירת הציבור את נציגיו לכנסת אלא יהיה מרוכז בידי חונטה (ביטוי שלי לא של מאוטנר) ובה אנשי ההון, אנשי התקשורת, אנשי המשפט ובראשם בית המשפט העליון. המהלך הזה לא גובש בהסכם חתרני בחדרי חדרים אלא שההבנה הכללית, בשתיקה ובהסכמה בין כל גורמי השמאל הייתה שכך צריך לפעול.
וכך היה - עד כי מי שמחליט היום במדינת ישראל, בעניינים רבים, הוא בית המשפט העליון. בהיותי סטודנט מתחיל למשפטים למדוני מורי שבג"ץ מוגבל מאוד ואינו מתערב בעניינים לא לו. למדתי שיש דברים ונושאים שאינם שפיטים, למדתי על זכות עמידה רק למי שנפגע בעצמו, למדתי שבג"ץ אינו עוסק בענייני ביטחון ועוד כהנה וכהנה. כל אלה היו כלא היו בעקבות "ההפיכה" אותה חולל כאן אהרן ברק (זה מהטנקים וכיתת היורים לעיל...).
מי שהפסידו את הבחירות מצויים היום בפניקה אמתית ולא מדומה. "חזון האימים" ממנו חששו כל כך שנים הרבה קורם עור וגידים לנגד עיניהם ממש. צירוף של פחד מאובדן הכוח בצירוף רגשי התנשאות ואדנות לפיהם הם הם הנאורים, הסבירים, החכמים והמובילים - גורם לפרץ האלימות (בשלב זה בעיקר מילולית) לו אנו עדים.
האמת צריכה לכן להיאמר. לא להט"ב, לא גזענות, לא משיחיות ואפילו לא "קץ הדמוקרטיה", לא אלה מפחידים אותם. המפסידים יראים משום שהחלו להפנים שתם עידן עריצות המיעוט אותו הנהיגו כאן מזה שנות דור. התהליך אותו הובילו לשם הפיכת מדינת היהודים למדינת כל אזרחיה נעצר באחת. רצונם לאיין את המדינה ממאפייניה היהודים לא יתממש. שאיפתם להעלות לארץ גויים רבים, מסתננים ושאר מרעין בישין לא תתגשם. רצונם לבטל לימוד תורה, תנ"כ, ספרות עברית ושאר נכסי צאן ברזל ספג מכה אנושה.
איך אמר לי חבר אחד - "ראה את מספר הנכדים שלך לעומת מספר נכדי, זה לא הולך להשתנות אלא רק להחמיר". לא אסגיר מספרים ואומר רק שהחבר צודק. חבר אחר "מכוחותינו" סיפר שפגש לאחרונה חבר מהצבא אותו לא ראה הרבה שנים. החבר הודיע שמגיע לו מזל טוב שכן נולד לו נכד ראשון (ולחבר "שלנו" יש כבר שלושים נכדים, בלי עין הרע...). בעזרת השם יתברך ילך מחננו ויגדל ונתברך כולנו במדינה הצועדת בבטחה ובאמונה בדרך להגשמת חזון הנביאים ולגאולה השלימה. ונאמר אמן.