לפני ימים ספורים בוצע פשע עקירה נוסף בארץ הקודש. לא פחות מאלף ומאה עצים נעקרו ברשעות ובשרירות לב שאין כדוגמתה. מדובר בעצים שנטעו לפני עשרים שנה ויותר וטופלו במשך כל אותן השנים במסירות ובאהבה של חקלאי שכל כולו אהבת הארץ, העם והתורה.
לא אכנס לכל הפרטים הפורמליים/משפטיים. אומר אך זאת ובקיצור נמרץ - בעבר הוצא נגד החקלאי צו "שימוש מפריע" (צו אותו הגדיר השופט אדמונד לוי כצו דרקוני שמוטב היה שלא בא לעולם). לימים בעקבות ערעור שהגיש החקלאי החליטה ועדה שהשימוש אינו מפריע וכי יש לבטל את הצו. המנהל דחה את חוות הדעת של הוועדה הזו ולאחר כמה שנים הגענו למעמד המביש (ויותר מכל העצוב) בו נעקר הכרם כולו ומפעל חיים ירד לטמיון באכזריות ותוך הפניית עורף לערכים ציונים, יהודים ותורניים.
נזכיר - לפני כמה חודשים הוקמה כאן "ממשלת חלומות", ימין "מלא מלא" כפי שמתהדרים ראשי מפלגות הקואליציה. זאת ועוד, אנשי שלומנו ודורשי טובתנו מצויים בעמדות מפתח בממשלה הזו. בצלאל סמוטריץ' השכיל לעגן בהסכמים הקואליציוניים את העברת המנהל האזרחי על כל סמכויותיו לשליטתו. איתמר בן-גביר פעל להעביר את משמר הגבול לידיו באופן שהוא יקבע מדיניות ויכווין פעולות. כמדומני שאפילו שר הביטחון יואב גלנט היה חבר בשדולה למען ארץ ישראל.
ולאחר כל הטוב הזה - הרס, חורבן, עקירה, הפעלת כוח ואלימות נגד יהודים צדיקים, הסרת עוד סממן של ריבונות מחלק של אדמת ישראל, פגיעה בחסינות חברי כנסת באופן בוטה, משפיל ומבזה, מעצרים רבים וכאב לב גדול ובלתי נסבל ליהודים רבים מאוד בארצנו.
זילות בלתי נסבלת כיצד, למען השם, יכול דבר כזה להתרחש, כאן ועכשיו, עם רוב מוצק לקואליציית הימין, עם הסכמים קואליציוניים חתומים, עם הבטחה לקיים סדר יום לאומי, יהודי, התיישבותי וציוני? האם מה שהיה הוא שיהיה? האם זו מערכת המשפט עליה ניתן להטיל את האשם? האם הלבבות אטומים? האם ימשיכו מתיישבים צדיקים להיות אסקופה נדרסת לרגלי מדיניות שמאל שהכתה שורשים עמוקים ועבותים במנהל האזרחי, אצל חלק מזרועות הביטחון ובקרב הפיקוד הבכיר בצה"ל?
השאלות קשות ומכבידות ותשובות מתקבלות על הדעת, בוודאי כאלה שתיישבנה את הדעת ותסברנה את האוזן - אין. ניתן רק להעריך כדלקמן: בקרב הפיקוד הבכיר בצבא מושרשת "ההבנה" שכל מה שמעבר לקו הירוק הוא בגדר "שטחים". לא חבלי מולדת, לא נחלת אבות, לא משהו מקודש, לא חלק מארץ ישראל. היות שכך יש זילות בלתי נסבלת באדמה, במעבדים אותה ובבונים עליה, ככל שמדובר ביהודים כמובן.
בנוסף, כוחו של המנהל האזרחי רב, הדמויות המכהנות בו בתפקידים הכי בכירים אינם יהודים ו/או אינם אוהדים את היהודים ואת הציונות. היות שכך, ההסתכלות שלהם על המציאות ביהודה ושומרון היא כאל שטחים כבושים ובה אוכלוסייה ערבית מדוכאת, כזו הראויה להעדפה מתקנת. מכאן הדרך ליחס אוהד לערבים מחד ויחס עוין למתיישבים היהודים מאידך - קצרה מאד.
הדרג המדיני האמור להכתיב מדיניות נכנע בפני גורמי הצבא, חושש מאומות העולם, רואה את "שלטון החוק" כפרה קדושה אותה אין לחלל חלילה וחס (אלא אם מדובר בבנייה בלתי חוקית של ערבים שאז מעלימים עין ועוצמים אותה חזק).
סמוטריץ', בן-גביר, סטרוק ועוד רבים המאיישים את ממשלת החלומות "ימין מלא מלא" עומדים חסרי אונים מול כל אלה, על בנימין נתניהו מעולם אי-אפשר היה לסמוך ויואב גלנט מתגלה כאדם רופס וחלש שאינו יכול ו/או אינו רוצה לקבוע "מסמרות ימניות" ולייצר בשטח עובדות המקבעות את שליטתנו בנחלת אבות.
אפשרות נוספת, לא לחלוטין מופרכת היא מאבקי אגו. לא מן הנמנע שבמסגרת המאבק על סמכויות, גלנט מבכר התעמרות ביהודים כאשר הוא הקובע מה ייעשה בשטח (!!) על פני ביסוס ההתיישבות היהודית בכל חבלי ארצנו, שאיפה להגדלת ההתיישבות וחיזוק הנוכחות והשליטה היהודית - שהרי כל אלה משאת נפשם הגלויה והמוצהרת של סמוטריץ' ושות'.
כך או אחרת המצב הזה לא יכול להימשך. לא בחרנו ממשלת ימין עם רוב מוצק רק על-מנת לצפות (שוב) בקלגסי המג"ב חובטים בפראות ביהודי. לא פיללנו להצרת צעדים כוחנית ולא חוקית של חברת כנסת אגב פגיעה חמורה בחסינותה ובצניעותה. לא נתנו את קולנו היקר לנבחרינו על-מנת לחזות (שוב) ב"אדמה חרוכה" ושוממה לאחר עקירה זדונית של אלף ומאה עצים ותיקים מאדמת ארץ ישראל אגב מיטוט מפעל חיים של צדיקים הנאחזים בכל ישותם באדמת ארצנו.
נכון, קשה בימים אלה להיות עם יד נחפזת וקלה על ההדק ופירוק הממשלה צריך להיות אופציה אחרונה שהרי אנו עדים גם לדברים טובים הנעשים על-ידי שלוחינו, אלא שיש לפעול במלוא הכוח והתבונה (ברוך השם חברי הכנסת בהם בחרנו ניחנו בה) על-מנת להפסיק לאלתר כל פעולה אנטי יהודית ואנטי ציונית.