מערכת המשפט משוועת לרוח פרצים שתחדור ביבבה אל החדר ותאוורר אותו - אחרי עשרות שנים של אמונה עיוורת באל אחד - משפטן בחסד - אבל גם מניפולטור ומאחז עיניים שאין שני לו - הלא הוא אהרן ברק שכידוע כתב לנו את לוחות הברית גירסה 2.0.
בימים אלה מתפרסם גילוי דעת של 120 פרופסורים - בהם כמה פרופסורים למשפטים, התומכים ברפורמה. בין הפרופסורים למשפטים צד את העין פרופ' רון שפירא המשמש כיום רקטור מרכז פרס וכן מרצה באוניברסיטאות שונות.
פרופ' שפירא השתתף בזמנו בכנס בר-אילן הידוע, ואף זכה שם למחמאות מפי אהרן ברק על הגותו המשפטית, וזאת - בניגוד לפרופסורים אחרים למשפטים שהשתתפו בכנס, שהודו לאלילת המזל על שברק לא הזמין פוסטה שתוביל אותם לאבו-כביר.
והנה פרופ' שפירא חתם על גילוי הדעת הקובע, בין היתר, כי:
"רפורמה מקיפה במערכת המשפט היא חיונית עקב המהפכה החוקתית שהוביל פרופ' אהרן ברק אשר הפרה את האיזון בין הרשויות בישראל...ככל שניתן, טוב לקיים הידברות ולחתור להסכמות רחבות אך אסור לפגוע בתהליך החיוני של תיקון מערכת המשפט, שבשנים האחרונות הסיגה באופן מופרז מאוד את גבול הרשויות האחרות" במילים אחרות - פרופ' שפירא ועוד 119 פרופסורים מאשימים את אביר הדמוקרטיה שלנו על שהניף חרב ונעץ אותה בלב עקרון הפרדת הרשויות שהוא עיקרון בסיסי בדמוקרטיה - אותה דמוקרטיה שהחשש מפגיעה בה מטלטל את המדינה בימים אלה. אבל גילוי הדעת הזה של הפרופסורים נבלע ברעש ההמון הצובא על דלתות המספרה של שרה נתניהו בכיכר המדינה.
כי לוין ורוטמן לא השכילו להבין מבעוד מועד, שכדי להעביר רפורמה בסדר גודל שהם רוצים להעביר - לא די ברוב מספרי של אצבעות בכנסת: חייבים מידה מינימלית של "הכשרת לבבות" - תוך זיהוי נכון של התומכים הפוטנציאלים מחוץ לפוליטיקה - לרבות משורות האקדמיה.
הרי לוין ורוטמן זוכרים היטב כיצד ערב הגשת כתב האישום נגד נתניהו, כינס היועמ"ש מנדלבליט את פורום "כרמים" הידוע - הכולל חכמי משפט כמו היועמ"שים לשעבר ואחרים - כדי לדון בעניינים שונים הנוגעים לכתב האישום. הרי הפורום הנכבד הזה לא היה חיוני - משפטית - להפעלת מנגנון הפרקליטות, ובכל זאת הוא היה חיוני - ציבורית - כדי להעניק לפרקליטות את המכובדות ומראית העין של שיקול הדעת ועומק המחשבה הנחוצים כדי להאשים אדם במעמדו של ראש הממשלה.
ובכן, מה מנע מיריב לוין ושמחה רוטמן לארגן כנס משפטנים ואנשי ציבור מכובדים, שבסופו יופק נייר כרומו מהודר בדבר הצורך ברפורמה? מה היה ללוין ולרוטמן במחטף הנפל הזה שהם מתבוססים בו בימים אלה?
נכון, קווי המתאר של הרפורמה אמורים להיות מתוחמים בקונצנזוס ציבורי כלשהו, וקונצנזוס כזה אמור להיות מושג בכנס ראוי של אנשי ציבור ואקדמיה, ולא בסיפורים של יריב לוין שהוא "עובד על זה עשרים שנה".
וכך הגענו למצב המוטרף שבו אנו נמצאים כיום - מצב מייאש שבו הפקרנו עצמנו לאנשים קטועי קדנציה מסוגו של אהוד ברק, שכבר איבדו את האשראי הציבורי שלהם, והם מוצאים בעתות משבר הזדמנות למכור את מרכולתם באמצעות אמירות מדודות, כאילו מחושבות, בקצב הכתבה, ובתנועות ידיים חדות שפוצעות את האוויר.
וכשזו תמונת המצב, אין פתרון זולת כניסת בנימין נתניהו בשתי הרגליים לזירת המשבר כדי לרקוח הסדר נסבל - תוך הידברות עם מנהיג אחד או שניים מהאופוזיציה, שאינם שבויים ברטוריקה דמגוגית של מערכת בחירות.
