בישראל אין דמוקרטיה מלאה מאז הקמתה, הרשות המבצעת היא גם המחוקקת. שרי הממשלה הם גם שרים וגם מחוקקים. תאמרו שהתפטרות מקצת השרים וכניסת ח"כים במקומם פתרה את הבעיה, ממש לא - כי עם השנים הממשלות כפו את המדיניות על הכנסת, ברוב קואליציוני ממושמע.
בממשלת ישראל יש ועדת שרים לענייני חקיקה שהיא זו שמכריעה אלו הצעות חוק יעלו ואלו לא. במילים אחרות, הרשות המבצעת היא סאת שמחליטה גם אלו חוקים יעלו לדיון ולאישור. חשוב לזכור שהמיון והקידום של חוקים חייב להיות אך ורק ברשות המחוקקת, בכנסת, אבל בישראל זה לא קורה. על-פי עקרון הפרדת הרשויות, לרשות המבצעת אין כל סמכות, בוודאי שלא מוסרית ואתית להתערב ברגל גסה בעבודת הרשות המחוקקת.
כפי שראינו אין זה משנה אם שר הוא ח"כ או לא, כולם ממושמעים ולרוב לעמדת העומד ברשות הממשלה. למרות זאת נשוב נחזור ונדגיש ששרים שהם גם חברי כנסת פוגעים בעקרון הפרדת הרשויות ועסוקים בחקיקה במקום בביצוע מדיניות שעליה מופקדת הכנסת. כשהרשות המבצעת היא גם מחוקקת המשילות היא חד-צדדית ומשרתת את האינטרסים של הקואליציה. זו לא משילות זו רודנות, עריצות.
אל וועדת השרים לענייני חקיקה נוספת גם העובדה שיש משמעת קואליציונית וחברי הכנסת לא יכולים להפעיל שיקול דעת עצמי, אלא מחויבים להיות ממושמעים ולפעול לפי צו הממשלה. כמובן, שלצד המשמעת הקואליציונית ישנם עונשים למי שיפר אותה. מיותר לציין שמשמעת וצייתנות במשטר דמוקרטי יכולה להיות אך ורק על-פי סרגלי, החוק, האתיקה ובעיקר המוסר. אינטרס כזה או אחר של הרשות המבצעת, צריך להישקל בכובד ראש אבל בפירוש אסור לו להיות אמצעי כפיה על נבחר ציבור כזה או אחר. הכנסת, בשונה מארגונים כמו המשטרה והצבא, פועלת כשבסיס עבודתה הוא בניית הסכמות. העצמת כללי משחק אוטוריטריים הופכת את הכנסת לכלי משחק בידי הממשלה. אסור להקל ראש ודוגמאות לכך לא חסרות. גם היום, בתוך בליץ החקיקה, חברי הכנסת משרתים אינטרסים צרים וכלל לא מודעים ליכולת שלהם לומר את דברם בחופשיות וזאת בגלל המשמעת לממשלה והעומד בראשה.
אני סמוך ובטוח שרבים מחברי הקואליציה שואלים את עצמם, בשקט שאיש לא ישמע, למה יש קבוצה קטנה מאוד שטורחת להכין סדרה של חוקים שתצמצם את כוחו של בית המשפט, קבוצה שעובדת בנחישות למרות זעקות השבר של מאות אלפי אזרחים ואנשי מקצוע. קשה שלא להבחין מי מוביל את בליץ החקיקה, בממשלה ובכנסת. היום אני כלל לא בטוח ששרי הליכוד כמו ניר ברקת, יואב גלנט, אבי דיכטר ואפילו גילה גמליאל, אכן מאמינים שכדאי לפצל את החברה הישראלית בגלל הרפורמה הזאת. זו רק הערכה, העובדות מדברות על כך שמיעוט מחברי הקואליציה, עם אש יוקדת בעיניים מובילים שינויים מהותיים, מנסים להראות כאילו הם מתייעצים עם מומחים, אבל זה מזכיר לי יותר אצני מרתון שמוכנים לקבל בקבוקי מים בזמן הריצה, כדי להתרענן.
במצב כזה, כשהדמוקרטיה הישראלית שברירית ומאוימת, צריך לפעול ראשית להחזרת הכוח והסמכויות של הכנסת, שנגזלו ממנה במהלך השנים. הכנסת חייבת לקבל על עצמה את העוצמה שיש בכל דירקטוריון של חברה ממשלתית. היא זו שחייבת להתוות לממשלה את המדיניות - ולא להפך. כמובן שהממשלה יכולה להמליץ, לבקש, אך הסמכות ואחריות הן בידי הכנסת, ועליה קיים דיונים בקוורום ראוי.
בשל רגישות החקיקה ומשמעותה על אזרחי המדינה, דיון בוועדות חייב להיות בהרכב מלא מתחילת הדיון ועד סופו. כך גם במליאה, כל דיון חייב להיערך בנוכחות מלאה כל מאה ועשרים הח"כים ללא קיזוזים. על-פי המודל שלי, בישראל חייבים להנהיג קבלת החלטות בהסכמה מלאה. הסיבה לכך היא השסע והנטייה הטבעית והתרבותית לדיונים פרועים שמחבלים ביכולת לנהל דיונים עמוקים ובעלי משמעות לטובת האינטרס הציבורי. במקום שבו זו התרבות יש צורך באילוצים טכניים שיחייבו את נבחרי הציבור להגיע להסכמה. מסיבה זו יש לצמצם את שעות הדיונים לשעות עבודה מקובלות ולא לעבוד בשעות הלילה. כמובן, שבתרבות הישראלית אסור להקריא טקסטים לא רלוונטיים רק כדי לעשות פיליבסטר.
החשש של חברי כנסת מעוצמתו של בית המשפט הינו מובן והגיוני. אך הם לא ערים לכך שבית המשפט התחזק במקביל להתעצמות הרשות המבצעת, שלא מרפה ויוצרת לחץ לא סביר על הכנסת לחוקק חוקים לא הגונים. אחת הדוגמאות הבנאליות, אך הנוראות מכל הוא חוק ההסדרים. הוראת שעה אנטי דמוקרטית ולא מוסרית שבתוכה נכללות עשרות רפורמות שנועדו לסייע לממשלה בעקיפת הסדר הקיים. זוהי הוראה שעה עם עשרות עמודים וסעיפים שאדם סביר לא יכול להתמודד איתה. זוהי הוראה שעה שנבנית על-ידי פקידי ממשלה שמבקשים לקדם את האינטרסים הממשלתיים בלי דיון רציני ועמוק. החוק הזה כמו חוק התקציב עובר במשמעת קואליציונית וההמשך ברור.
הוראות השעה, חוקי חירום, חוקים פרסונליים, חוקים לצמצום כוחו של בית המשפט ועוד שלל החלטות שמשמעותן היווצרות של שלטון יחיד בידי קבוצה אחת תוך הסתייעות במשמעת הקואליציונית. האם אנחנו מדינה דמוקרטית? ממש לא. בניגוד משווע לחלום של מנהיגי הציונות, מקימי המדינה ומאות אלפי העולים שהגיעו לישראל מאימת משטרים אפלים, היום ניתן לעצור את המתקפה הנוראית של חוקים, לשתות מים ולפתוח בדיאלוג עם נפש חפצה בלי ריב ומדון.