"חווארה סגורה ושרופה זה מה שאני רוצה לראות" - חבר בכנסת ישראל, שאמר את המשפט הזה, מתנכל לערכי ארון הספרים היהודי. הוא מבקש להוציא את עם ישראל ממשפחת העמים, תוך חתירה למצוא לנו מקום של כבוד במרחבים החיתיים - מרחבים שיש לסלוד מהם. אותו חבר בכנסת ישראל, הרואה בחווארה סגורה ושרופה, ש"רק ככה נשיג הרתעה, ואם נתנהל בכפפות לא נקבל הרתעה...", מצית אש תבערה, העלולה לגבות מחיר דמים יקר. אני שולח את ספר הספרים, שיבהיר לאותו חבר בכנסת ישראל, שהוא שוגה בקוראו - "מפסיקים עם חוסר הרצון לענישה קולקטיבית, כי זה לא מתאים...". לידיעתו של אותו חבר כנסת, ענישה קולקטיבית לא התאימה ליעקב אבינו. יעקב אבינו הוקיע את שני בניו, שמעון ולוי, עת שהם נקטו ענישה קולקטיבית בעיר שכם, כשהוא האבא כואב את הפגיעה הקשה בבתו דינה על-ידי איש מתועב מאותה עיר, שכם בן חמור, שהיה גם נשיא מחוז העיר שכם. יעקב אבינו מסתייג מענישה קולקטיבית, בה פשטו שמעון ולוי בעיר שכם וביצעו מה שקורא אותו חבר כנסת במקום חווארה - "שכם סגורה ושרופה... ורק ככה נשיג הרתעה". את שמעון ולוי מגדף יעקב אבינו בספר בראשית פרק מ"ט פסוקים ה'-ז': "שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים, כְּלֵי חָמָס מְכוֹרוֹתֵיהֶם. בְּסוֹדָם אַל-תָּבוֹא נַפְשִׁי, בִּקְהָלָם אַל-תֵּחַד כְּבוֹדִי, כִּי בְּאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ וּבִרְצוֹנָם עִקְּרוּ שׁוֹר, אָרוּר אַפָּם כִּי עָז וְעֶבְרָתָם כִּי קָּשְׁתָה...". אני פונה למפלגה, המתיימרת לתת ביטוי לערכי ארון הספרים היהודי, שתשמור על הצוואה המוסרית וההומאנית של ספר הספרים - לא לעלות את חיינו בארץ הזו על שרטון של ענישה קולקטיבית. יעקב אבינו מתייחס לכלי הענישה הקולקטיבית כאל "כלי חמס", כלי שפיכות דמים חוזרת ונשנית והנצחת האיבה עם בני עמו של מי שפגע בבתו.