ניתן להתווכח ב"הם" ו"אתם" ואלה יהיו בד"כ ויכוחים עקרים, ניתן גם להתווכח ב"אנחנו" שהוא ראשית הפתרון. ניתן לנסות לפתור משברים בשיטת "אם לא תעשה כך אני לא אעשה כך" שאין לה תכלית ואין בה כל תועלת, וניתן גם לפתור משברים בשיטת "בואו נעשה יחדיו כך וכך" אשר לא מבטיחה פתרון אך ודאי יש לה סיכוי.
חמור ימני וחמור שמאלי מוכרת הקריקטורה התלת שלבית המציגה אותנו, שני חמורים, חמור מימין וחמור משמאל, הקשורים צוואר אל צוואר, כל אחד מהם מושך עד כדי חנק לכיוון ערימת החצי "שלו", החמור השמאלי מושך שמאלה, החמור הימני מושך ימינה - ותוצאה היא שוד ושבר, אף אחד מהחמורים לא מגיע לערימת החציר שלו, ואז ממש לפני שהם חונקים עצמם, וברגע של הברקה, רגע של הסכמה, משנים החמורים את האסטרטגיה, החבל עדיין מונח סביב צווארם, אך הם מפסיקים למשוך, הולכים שניהם אל הערימה השמאלית וחולקים אותה, מיד הם ממשיכים לערימה הימנית וחולקים אותה, אף אחד מהם לא התפשר בכלום, שניהם ניצחו, ולא ניצחו רק בקרב הנוכחי, אלא פיתחו גם שיטה לפתרון משברים לעתיד לבוא.
כללים לוויכוח קבענו שלושה כללים לוויכוח, שבפועל הפך חיש קל לדיון פורה.
1. אנחנו מתווכחים כאילו אנחנו המחליטים, לא בורחים מאחריות.
2. כל צד מתמקד בנקודות הכשל של הצד שלו בלבד.
3. כל צד מתמקד בתרומה האפשרית שלו לפתרון, וכיצד יכולים שני הצדדים לשתף פעולה על-מנת להיטיב את הפתרון הזה.
נוכחנו לדעת שההתחפשות למחליטים קלה, אך ההשתחררות מכבליהם הפוליטיים המעיקים היא מורכבת. נוכחנו לדעת עוד שקשה לנו מאוד להודות בכשלים של עצמנו, ולכן עברנו חיש מהר לנושא השלישי, שנועד בפועל לחפש פתרונות ללא חיפוש האשמים, ניסיון לקבוע פרוגנוזה ללא דיאגנוזה, אך בואו נסיר דאגה מלבנו, פתרונות רבים באו לעולם בשיטות דומות, יש אפילו פתרונות שבאו לעולם באמצעות פרוגנוזה אשר סתרה את הדיאגנוזה.
הסכמנו, חברי ואני, שאנחנו ב-DEEP SHIT, הסכמנו שעל שנינו להתאמץ למציאת פתרון, הסכמנו שאנחנו במבוי סתום בכל דרך שבה הלכנו עד כה, הפוליטיקאים מרחיקים אותנו במקום לקרבנו, השקל, הבורסה ואנו תלינו תקווה בנשיא, אך הנשיא די מגשש ומדשדש, פשרת פרידמן אלבשן לא מקובלת אפילו על מציעיה, הרחובות סוערים, הצבא והמשטרה הופכים נגד רצונם ונגד האינטרס הלאומי לסלע מחלקת. כאמור DEEP SHIT.
קרן אור ובקצה המנהרה השחורה הזו בצבצה לפתע קרן אור, אחד מהחמורים הבין שאם יזקק את האינטרסים של עצמו תוך הבנה והטמעה של כאבי החמור השני, שניהם ירוויחו, וראה זה פלא גם לחמור השני הבליחה אותה מחשבה, בדיוק באותו רגע, מסתבר שחמורים הם טיפשים עד כדי כך שרק כאשר החבל מתוח על צווארם, והם נושמים את טיפת האוויר האחרונה, מבשילה אצלם הארת ה-WOW.
על מה חשבנו: 1. החמור השמאלי חושש מהחלשת מערכת המשפט, כאשר את הווקום יתמלאו כוחות הזויים היושבים כעת בממשלה והחלום הרטוב שלהם הוא מדינת הלכה בד-בבד הקמת הבית השלישי מלכות ישראל והכל על חורבות מסגד אל אקסא, ועל חורבות המזרח התיכון הבוער.
2. החמור הימני חושש שהחמור השמאלי השולט לטעמו במשאבי העיתונות, המשפט, הכסף, יקצץ לו את הכנפיים על כל צעד ושעל וימנע ממנו מלפרוע את השטרות שחתם עליהם לבוחריו וכך יקרה בכל התחומים ובכללם הורדת יוקר המחיה ומלחמה בקרטלים, הורדת יוקר הדיור, ועוד עוד. כמו-כן לחמור הימני יש שותפים שהבטיחו רפורמה משפטית, והוא שואף לקיים עמם את ההסכמים, אחרת לא תהיה לו קואליציה.
אם סוף מעשיהם של כוחות השמאל וכוחות הימין היה במחשבה תחילה, הם היו משתפים פעולה מראש, ואז כל המצב שאנו נמצאים בו היה נמנע, הם היו משתפים פעולה אפילו בביצוע רפורמות במערכת המשפט, אך רפורמות מדודות, שקולות ומוסכמות.
עדיין לא מאוחר הסכמנו, חברי ואני, שעדיין לא מאוחר, הסכמנו שהחלופה של שת"פ ימין ושמאל, על-אף המשבר ואולי בגלל המשבר, עדיפה על תמונות הניצחון.
הסכמנו שהימין חייב לוותר על אופציית "מלא מלא" שפשטה את הרגל, חודשים ספורים לאחר לידתה. הסכמנו גם שהשמאל חייב לוותר על פסילתו האישית של נתניהו, על-רקע משפטו הפלילי. ממילא הסכמה כזו תעצור את מלאכת החקיקה, ואולי תיתן צ'אנס לחקיקה נחוצה אך הרבה יותר שקולה מדודה ומתונה.
האם נתניהו יסכים? כנראה שכן, שאם לא כן ח"כ אחר ממפלגתו יסכים ונתניהו יחזור לאחר כבוד לקיסריה. האם יאיר לפיד, בני גנץ, אבוגדור ליברמן ומרב מיכאלי יסכימו? כנראה שכן שאם לא כן אף הם יחזרו לאחר כבוד לביתם, על-אף ששלושת הראשונים הם מנהיגי מפלגות דיקטטוריות.
ומי שלא יסכים? על מי שלא יסכים כבר נאמר "חמור נשאר חמור".
