כשנבחר נשיא המדינה יצחק הרצוג לתפקידו הרם, הוא נהנה מתמיכת השמאל, המרכז והימין. נדמה היה כי הנשיא הרצוג יהיה התיקון אצל חלק גדול בציבור הישראלי. בחירת הנשיא הרצוג לאחר כהונת הנשיא ראובן ריבלין, נטעה תקווה בקרב חלקים רבים בעם ואמונה גדולה כי הגיעה עת תיקון והנשיא ישוב להיות נשיא העם כולו.
כהונתו רבת הסערות של הנשיא ריבלין התבטאה מ"בני עמי בחרו בטרור" ועד מלחמתו, לעיתים הבוטה והמכוערת, ללא גינוני נשיאות, בראש הממשלה בנימין נתניהו. הנשיא ריבלין חזר תוך פרק זמן קצר מבחירתו, מכבוד הנשיא היה לפוליטיקאי נירגן, עסקן, הפוליטיקאי ה-121 בכנסת.
מכאן כי תחושת האכזבה מכבוד נשיא המדינה, יצחק הרצוג עם הצגת המתווה, היא עצומה. תחושת שבר אמיתי בקרב רבים בימין שיחלו לדמות מחברת, מאחדת, ממלכתית, אשר טובת העם ורק היא עומדת לנגד עיניו. נשיא המדינה אשר היה אמור להיות התיקון לפוליטיקאי ראובן ריבלין, בחר צד מובהק, הצד של השמאל והשמאל הקיצוני הרדיקלי. אני מסרב להכתירו כבר כעת כחבר הכנסת ה-121.
הרוח הגבית שהעניק נשיא המדינה לאלפי אזרחי ישראל הפטריוטים, האהובים, המוחים באופן חוקי ולגיטימי המאמינים בלב שלם כי מסע ההפחדה המהודהד בחלק הארי של מערכות התקשורת, בקרב חלק מגמלאי צה"ל וזרועות הביטחון, בקרב חלק מראשי המשק בעבר, אמת הוא, וכי חורבן מדינת ישראל והריסות הדמוקרטיה כבר כאן.
בהענקת הרוח הגבית הזו לחלק מעם ישראל, העניק הנשיא סטירת לחי מצלצלת לרוב העם שבחר בממשלה בבחירות דמוקרטיות מפוארות אך לפני חודשיים וקצת. הצגת המתווה המוטה והבוטה היא סטירה כואבת. די לשמוע את מחיאות הכפיים העולות בעוז ובעוצמה מהשופרות של השמאל הקיצוני הרדיקלי, בהם המסיתים המקצועיים נגד הלגיטימיות של ממשלת ישראל הנבחרת. די לקרוא את דברי חלק ממובילי המחאה המופקרים וחסרי האחריות, אלו המעודדים מרי אזרחי אקטיבי, מלחמת אחים, איש יד ברעהו, מלחמות פנים מול פנים, מובילי האנרכיה ומבאישי ריחה של הדמוקרטיה הישראלית בתוככי מדינת ישראל ובעולם.
די לראות את החיבוק החם והמלטף של אלו שאך לפני יום היו מוכנים לקרוע את הנשיא הרצוג כדג תוך דרישה כי ייטול דגל ויתייצב ברחוב קפלן, זועק בגרון ניחר: "בושה - בושה - ד מ ו ק ר ט י ה", יתקוף עיתונאים, יחסום צירי תנועה, ינשך שוטרים או סתם ילבש את בגדי סיפורה של שיפחה.
הנשיא יצחק הרצוג שהיה בין מתווה אחד לפוליטיקאי המזוהה עם השמאל ומתנגדי הרפורמה המשפטית החשובה והנדרשת, האיש שהיה התקווה לבניית גשר על מימיה הסוערים של החברה הישראלית, בחר צד מובהק, צידם של מי שמסרבים לקבל את תוצאות הבחירות, את בחירתו הדמוקרטי של רובו המובהק של העם.
עצוב לי ברמה האישית, דווקא בשל הערכתי הרבה את הנשיא, דווקא בשל אמונתי כי הנשיא הרצוג הינו תיקון לחוויית הנשיא הקודם, דווקא בשל התקווה כי בימי סופה וסער בה מצויה החברה הישראלית בימים אלה הנשיא יהיה הגשר האיתן המחבר, קרש ההצלה של העם מעצמו, הגשר קרס הקרש נשבר. הנשיא יצחק הרצוג חזר להיות עבור קבוצה מסוימת בחברה הישראלית, בוז'י, בדיוק כמו שקודמו ראובן ריבלין, היה עבור קבוצה מסוימת לרובי, פוליטיקאי שלא הצליח להתעלות מעל הקבוצתיות ולהיות ממלכתי, נשיא העם, כל העם.
הנשיא הרצוג הגיב מהר מידי לאיומים הסמויים והגלויים עליו, מצד חלק ממובילי המחאה, שורפי האסמים, מעודדי האנרכיה, המופקרים וחסרי האחריות, אשר איימו לבצע בו "מנדנלבליט".
על אף ההחלטה לעמוד באופן מוצהר לצד מתנגדי הרפורמה המשפטית החשובה והנדרשת אני מבקש לא לקבור את התקווה, להאמין שהנשיא לא ינהג כחלק ממובילי המחאה המופקרים וחסרי האחריות, לאחר שבעצם פרסום המתווה המוטה באופן קיצוני, החד-צדדי, התייצב באופן בוטה וברור לצד המאיימים בסרבנות, בגרירת הצבא לפוליטיקה, בירידה מהארץ, בהוצאת כספם של ההייטקיסטים ממדינת ישראל, ביצירת אנרכיה, מרי אזרחי, מלחמת אחים, יד איש ברעהו.
בעצם הצגת המתווה המוטה והקיצוני, הנשיא עומד לשמאל חלק ממובילי המחאה המופקרים וחסרי האחריות הפועלים למוטט את הכלכלה הישראלית, לפורר את הצבא, לפגוע בדמוקרטיה הישראלית, לבטל את בחירת העם המובהקת בממשלה הנבחרת, להוציא את דיבת ישראל בעולם, לספק חומר נוראי, רובו פנטזיה ומדע בדיוני, רובו נבואה הניתנת לשוטים, לתנועות החרם על ישראל, לאנטישמיים המתעוררים מרבצם ויוצאים מחוריהם.
בעצם הצגת המתווה המוטה והבוטה, הנשיא עומד לצד השמאל הרדיקלי הרואה במדינת העם היהודי מדינת אפרטהייד, המאמצת את תיאוריית קורי העכביש, המעוררת את פנטזיית ציר הרשע, מבפנים ומבחוץ, לפגוע במדינת העם היהודי היחידה בעולם.
כבוד הנשיא יש לך הזדמנות למתן את המתווה המוטה והבוטה הנעטף באהבה ומאומץ, מלא על מלא, על-ידי הקיצוניים ובראשם חלק ממובילי המחאה המופקרים וחסרי האחריות. בני עמי בחרו באופן דמוקרטי ממשלה נבחרת, באופן מובהק, ברור, בני עמי בחרו בתיקון מערכת המשפט באופן יסודי ומעמיק, בני עמי בחרו בנשיא מדינה שייבנה גשרים, גשרים של תקווה ואמונה לאחדות העם בישראל.
